דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

מה הקשר בין ניאו-ליברליזם לבין הפשיזם הגואה?

בשנים האחרונות אנחנו עדים לגל של התארגנויות של תנועות וארגונים פשיסטיים אשר גואה במדינות "המערב". מהבחירה בשינזו אבה ביפן (שמחובר לארגונים שמנסים להעלים מן ההיסטוריה של יפן את פשעי המלחמה שביצעה במלחמת העולם השנייה), דרך העלייה של "השחר המוזהב" ביוון ועד הבחירה בטראמפ והרנסנס של התנועות הלאומניות וגזעניות בארצות הברית, אשר בא לידי ביטוי בין השאר בעליית התנועה של הימין האלטרנטיבי. מאיפה הגיע הגל הזה של הפאשיזם החדש? את מי הוא משרת? וכיצד אפשר להתמודד איתו?

בשביל להבין באמת את עלייתו החדשה של הפשיזם, חשוב להבין כיצד התרומם הפשיזם בגל הקודם. הפשיזם קיבל את התמיכה ההמונית הראשונית שלו מתוך הכישלון הטוטלי של המדיניות הכלכלית שנקראת "לסה פר" (laissez faire). המשמעות בעברית היא "החופש לעשות", או "תן לעשות". מדובר במדיניות הכלכלית אשר שלטה בדמוקרטיות הצעירות שקמו לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהובלתה של ארצות הברית, ותוך התבססות על שוק המניות של ארצות הברית עצמה. ביסודה של מדיניות זו, עמדה ההנחה כי על המדינה להתערב כמה שפחות בשוק, ולהניח לו לפעול לבד. תחת מדיניות זו השוק האמריקאי צמח מאוד מהר, ולמימדים עצומים. אבל מה, רוב רובה של הצמיחה נבע מהעסקים הפרטיים אשר ניפחו את המניות שלהם באופן מלאכותי, תוך מתן גיבוי של הבנקים למודל זה. דוגמא לכך ניתן לקחת מחברות ייעוץ פיננסיות פרטיות אשר פעלו ללא פיקוח. חברות אלו, אשר ייעצו למשקיעים שונים, היכן להשקיע את כספם, מאחר ולא פעלה עליהן רגולציה, היו רשאיות להנפיק מניות משל עצמן. כך ייעצו חברות אלו, למשקיעים אשר פנו אליהם, להשקיע את כספם בחברות האחיות שלהן ונוצר מצב בו חברת השקעות א' ממליצה על השקעה בחברת השקעות ב'. בפועל, נוצר מעגל היזון חוזר, שמנתב משכורת של אנשים עובדים, חסכונות ופנסיות, לשוק מלאכותי שהולך ומנפח את עצמו בלי לתת שום שירות אמיתי בתמורה. וזוהי רק דוגמא אחת מני רבות. כל המבנה הכלכלי הזה היה קצר מועד. כאשר השוק האמריקאי קרס הוא לקח איתו גם את השוק האירופאי, אשר השתמש בשיטות כלכליות דומות והתבסס על השקעות כלכליות בשוק האמריקאי. מתוך העוני והסבל של האזרח, ומתוך התסכול והכעס של המעמדות הנמוכים, נוצרה קרקע פורה לגזענות ולאומנות.

אפשר להצביע על סיבות רבות ושונות לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה, אבל כל הפרשנים מסכימים שהאלמנט הכלכלי הוא רב העוצמה והמשמעותי מכולם. אז מה הקשר להיום? היום במקום מדיניות כלכלית של "לסה- פר", יש לנו מדיניות ניאו-ליברלית. למרות השם המכובס, מדובר באותו הדבר – מדיניות של "תן לעשות". הכלכלנים הניאו-ליברליים אמנם השכילו להשתמש במטריצות מתמטיות מרשימות, אך מדובר למעשה בתחפושת מרשימה, שלא עומדת במבחן המחקר האמפירי. למעשה, מדובר בתורה אידאולוגית גרידא. הכלכלה הניאו-ליברלית היא אידיאולוגיה לכל דבר. בבסיסה עומדות תפיסה ברורה לגבי השאלה למי שייכים פירות העמל האנושי. תפיסה אשר נשענת על דרוויניזם חברתי "רך". ניתן לראות זאת בבירור, למשל, בקמפיין של הילארי קלינטון לנשיאות ארצות הברית ב-2016. ב-2008 סבלה ארצות הברית ממשבר כלכלי בלתי נמנע, אשר נגרם כתוצאה מכלכלת "לסה- פר". מאז המשבר התערער מצבה הכלכלי של ארצות הברית, ו"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" כבר לא כל כך בעלת אפשרויות רבות. תוצאותיו של המשבר מדברות בעד עצמן: קושי במציאת דיור מספק, קושי במציאת עבודה במשרה מלאה קושי להתפרנס באופן יציב וקבוע ופגיעה ביכולות ההתארגנות של העובדים. הבכירים במפלגה הדמוקרטית לא בחלו באמצעים על מנת לוודא שקלינטון תביס את יריבה המרכזי, ברני סנדרס. בכירי המפלגה הדמוקרטית ידעו כי המדיניות אותה מקדמת קלינטון והתדמית הציבורית שלה, אינן פופולריות, אך הם העדיפו לתמוך בה, על אף חוסר הפופולריות שלה. הם בחרו לקחת הימור מסוכן, רק בכדי למנוע מסנדרס, מתנגד בולט של המדיניות הניאו-ליברלית, להגיע למוקד הכוח במפלגה. הילארי ניהלה קמפיין מנותק מרחשי הציבור תוך התנגדות לאמירות ברורות בנושאים כואבים, רק בכדי לשמר את הסדר הניאו-ליברלי.

 

 

מצב הצעירים בארצות הברית, הוא כבר קשה מאוד. יש להם תחושת אובדן ובדידות. העתיד הוורוד שהובטח להם בילדותם נגוז לנוכח המציאות הכלכלית הקשה, ובקרב רבים מן הצעירים הלבנים קיימת תחושה של חוסר בבית פוליטי.

השורשים של התמיכה הציבורית בפאשיזם, נמצאים בסבל שהתומכים בו חווים. אמנם תמיד היו בעלי הון שממנים את הפעילות של ארגונים ותנועות פאשיסטיות (משום שמשטר לאומני וגזעני עדיף להם על פני סיום החגיגה של ה"לסה פר" הניו ליברלי), אך הקושי הכלכלי, המצוקה הקיומית והפחד של הציבור התומך בארגונים פאשיסטיים אלו, הם אמתיים לחלוטין. תומכי הארגונים הפאשיסטיים פשוט מפנים את הכעס שלהם לכיוון הלא נכון. במקום שהכעס יופנה אל בעלי הכוח אשר מעצבים מציאות זו, מופנה הכעס כלפי מטה, כלפי החלשים בחברה, אלו שידם אינה חזקה מספיק לעצב אותה באופן משמעותי. פתאום מוצאים עצמם המיעוטים המדוכאים בחברה, לא רק במצוקת העוני והמחסור, אלא גם מוצאים את עצמם כמושא הזעם והכעס של הציבור המבוסס יותר על עצם העובדה כי הסבל והמצוקה שלהם קיימים בכלל. הרי להתקומם נגד השלטון זה לא ערכי, לא פטריוטי וגובל בבגידה והמערך הקפיטליסטי הוא מושלם וחף מפגמים. אלו השחורים, היהודים, המוסלמים ושאר הירקות, אשר שאשמים בבעיות האלו.

בארץ אפשר לראות תבנית מאוד דומה. הנערים המזרחיים בשכונות של ירושלים, עוברים תהליך רדיקליזציה ע"י מתנחלים לבנים ממעמד מבוסס יותר, למשל במסגרת של ארגון להב"ה. כאשר המשטרה מגיעה לבצע מעצרים, אותם מתנחלים נעלמים בין הצללים, ומשאירים את הצעירים להיעצר. הכאב והמצוקה של צעירי ירושלים אמיתיים, אבל את המציאות הכלכלית והחברתית בה הם חיים, לא מכתיבים צעירים ערבים אחרים, שרק רוצים לבלות בעיר. לא הצעירים הערבים הם אלו שיצרו מצוקה כלכלית, ולא הם אלו שיצרו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אך האש, הכעס והזעם מופנים כלפיהם. בצורה ובכלים דומים, אפשר לראות כיצד החמאס מנתב כסף אשר יועד לבנייה ושיפוץ של בתי חולים בעזה, לבנייה ושיפור של תשתיות לטרור. פאשיזם צומח על קרקע של אנשים מפוחדים ואויב נצחי.

הפתרון לזה חייב להיות בהצבת אלטרנטיבה יציבה, עם תקווה לעתיד, וצעדים כלכליים ברורים. אנחנו לא נשכנע את עניי ישראל להסתדר עם בני מיעוטים רק עם מילים יפות. אם אנחנו רוצים ליצור חברה בריאה יותר, אנחנו צריכים שהאזרחים לא יפחדו לשלומם ולכיסם. אנחנו צריכים דרך פעולה, שפונה לבעיות של כולם, גם אם יש כאלו אשר מדוכאים יותר. אנחנו צריכים להילחם באלו אשר מפיצים שנאה בשביל מטרות פוליטיות על חשבון אלו שאליהם הם מפיצים אותה.

חשוב לי להדגיש, אני לא מאשים פה את קורבנות הפשיזם, או פותר את הגזעניים הלאומניים מחוסר המוסריות של הפעילות שלהם, אני פשוט מצביע על התהליכים שמצמיחים תנועות כאלו. אנחנו לא חיים בוואקום, המציאות המטריאלית משפיעה ומעצבת את התודעה שלנו. מצוקה חומרית, ביחד עם המצוקה הנפשית שנובעת מחוסר תקווה ועתיד, מתורגמת לאלימות ושנאה פעמים רבות. הדרך היעילה ביותר להילחם בטרור, בפשע, בגזענות, בלאומנות ובפשיזם היא להילחם בעוני.

אסיים בשירו של ברטולד ברכט "הלחם קודם למוסר" בתרגומו של אברהם שלונסקי –

אתם המתחסדים בשם שמיים
אתם המטיפים תמיד מוסר
ראשית חכמה תנו לחם למעיים
כי זהו כן רק זהו העיקר

לא על הלחם לבדו יחיה אדם
אבל יש להוסיף כאן ולומר
כי סוף כל סוף אנחנו רק בשר ודם
ופת לחמי קודמת למוסר
ראשית יוכלו גם הם כל בני העוני
מפת הלחם פרוסתם לקחת

על מה יחיה אדם?
על מה יחיה אדם?
אם בלי כל פחד
יחמוס, ירמוס, יגנוב, ישדוד, בלי הרף יטרוף
על כך יחיה אדם
כי מסוגל הוא
לשכוח כלל שהוא אדם סוף סוף
אל נא תשלו את נפשכם לשווא
אדם תמיד יחיה רק מפשעיו
אתם אומרים: אל תפשקי רגליים
אישה צריכה לשמור על המוסר
ראשית חכמה תנו לחם למעיים
כי זהו כן רק זה הוא העיקר
אתם דורשי צניעות אך שוחרי זנונים
אתם השקרנים של המוסר
אל תשכחו כי אנו רק בשר ודם
ופת הלחם קודם למוסר
ראשית יוכלו גם הם כל בני העוני
מפת הלחם פרוסתם לקחת
על מה יחיה אדם? 
על מה יחיה אדם?
אם בלי כל פחד
יחמוס, ירמוס, יגנוב, ישדוד, בלי הרף יטרוף
על כך יחיה אדם
כי מסוגל הוא
לשכוח כלל שהוא אדם סוף סוף

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!