אני חושב שיש במדינה שלנו כל כך הרבה סוגי אנשים, דעות ומפלגות, ולכולם יש מכנה משותף אחד – אכפת להם.
אכפת להם ממדינת ישראל, המדינה היחידה שלנו בעולם השייכת לעם היהודי.
ניתן להתגורר בכל העולם אבל פה זה הבית שלנו.
הסיבה שפתחתי במונולוג הזה היא מפני שכמו שלכל אחד אכפת מהסדר והארגון בבית הפרטי שלו, הגיע הזמן שנחצין את האכפתיות כלפי מדינת ישראל.
לא יתכן שחרדים לא יתגייסו לצבא.
לא יתכן שנתעלם מהאוכלוסיות החלשות.
לא יתכן שהמדינה שלנו תהיה שייכת לחמש משפחות.
לא יתכן שזוג צעיר יכול רק לחלום על לקנות דירה.
לא יתכן שהשכר לאוכלוסיה האקדמית נמוך ולא משקף את היכולות שלה.
לא יתכן שהשכר לאוכלוסיה לא מבוטלת, שאינה אקדמית, לא מאפשר אפילו קיום בסיסי.
והרשימה עוד ארוכה…
כל ארבע שנים בחירות, כל ארבע שנים כוכב תורן שאומר – "אצלי זה לא יהיה". כל ארבע שנים אותה מנגינה ואנחנו מורידים את הראש ומובלים לקלפי בייאוש.
הפתרון הוא לחזק את נבחרי הציבור שעובדים למען התושבים במדינת ישראל.
הגיע הזמן שנפרגן לאלו שעושים למעננו. יש לנו שר אוצר, נדיר לדעתי, עם תפיסה חברתית, שמחפש רק לקדם ולהרים למעלה את התושבים במדינת ישראל, שיוכל להציג הישגים מרשימים בזמן בחירות.
יש לנו הסתדרות נהדרת שמאגדת מדי חודש עוד ארגונים שמעולם לא הייתה להם נציגות עובדים מול ההנהלה, ואני מאמין שיש לנו בכנסת עוד הרבה אנשים טובים שמונעים מתוך שליחות ואמונה וצריך להאיר עליהם את הזרקורים ולתת להם כוח, כל אחד על פי אמונתו, שיפעלו לטובת תושבי המדינה.
אני אוהב את המדינה הזאת כי זו המדינה היחידה שלי ואני קורא לכם להתחיל לפרגן לנבחרי הציבור שעובדים באמת למעננו, למען עתיד ילדינו, ולמען האוכלוסיות החלשות במדינה – ולהתחיל להתגאות בהם.
