בצעד חד צדדי הודיע אתמול (חמישי) עמוס שוקן, מו"ל 'דה מרקר', כי החל מהשבוע הבא יוכפף העיתון לעיתון הארץ. ההודעה נשלחה לעובדי העיתון במקביל לפגישה שאמור היה לקיים עם נציגות העובדים. עובדי 'דה מרקר' בתגובה הפגינו מול חדר הישיבות וקראו "שוקן שוקן, תעצור! התוכנית לא תעבור!" לצד קריאות נוספות, אולם שוקן השיב לקריאותיהם: "לא רק שהתוכנית תעבור, היא כבר עברה".

המפגש הטעון בין הצדדים תועד בשידור חי בפייסבוק על ידי אחת מעובדות המערכת. שוקן הסביר את המהלך בשינויים שחלו בענף הפרסום ובכך שהכנסות 'הארץ' מפרסום ירדו בכ-50% מאז 2006, מכ-140 מיליון ש"ח בשנה ל-כ-70 מיליון. לשאלת העובדים האם בכוונת ההוצאה לצמצם את היקף עמודי התוכן של 'דה מרקר' השיב שוקן כי הדבר אפשרי, וכי הסיכום הנוכחי עומד ככל הנראה על 30 עמודי תוכן אולם ייתכן שבעתיד ישקלו לצמצם, בהתאם למגמות בעיתונים האחרים.

עמוס שוקן וגיא רולניק (צילום: פלאש 90)

עוד הבהיר שוקן בדבריו עם העובדים הכועסים כי צפויים פיטורים בקרב עובדי העיתון. "עוד אין לנו על זה הערכה ברורה. זה לא מספרים, הייתי אומר, עצומים", אמר והוסיף כי הוא מעריך שפיטורים יהיו דומים בהיקפם לפיטורים שידעה המערכת בשנת 2012.  על כך השיבו לו העובדים כי פיטורי 2012 הקיפו כ-30-40% מן העובדים דאז – אולם שוקן טען כי המספר היה קטן מכך.

נזכיר כי בעיתון, שעובדיו מאוגדים בהסתדרות החדשה דרך ארגון העיתונאים, הוכרז בתחילת השבוע סכסוך עבודה ואמש נשלחה לבאי כוחו גם התראה לפני נקיטה בצעדים ארגוניים או משפטיים על רקע ההתנהלות החד צדדית. משמעות הדבר היא כי עובדי העיתון יוכלו לשבות החל מה-12.9. אולם, במידה והנהלת הקבוצה תיישם את איחוד המערכות באופן חד צדדי, ותפר למעשה את חובת תום הלב החלה עליה ב'תקופת הצינון' של סכסוך העבודה, יוכלו העובדים לפתוח בצעדים ארגוניים באופן מיידי.
בתוך כך הודיע היום שוקן גם על סיום תפקידו של עורך העיתון, סמי פרץ, אשר יוסיף לשמש ככותב ופרשן ב'דה מרקר' וב'הארץ'. במכתב שפרסם פרץ לעובדים והתפרסם גם מעל דפי העיתון כתב כי הוא חש "גאווה גדולה על המהפך האדיר בסיקור הכלכלי בישראל שאותו הוביל המרקר. מהפך שמתבטא בידע ומעורבות גדולה מאי פעם של הציבור בתוכן כלכלי ובריבוי תכנים כלכליים בכל גופי המדיה".

מאז הקמתו של דה מרקר על ידי גיא רולניק, אחד מהאידיאולוגים הבולטים של התפיסה הניאו-ליברלית בישראל, ודרך כהונתו של פרץ בתפקיד העורך, כבש לעצמו העיתון מעמד ייחודי בשוק התקשורת הישראלי, כשהוא מצליח להנחיל את תפיסותיו הכלכליות ומושגיו בקרב שכבות הולכות ומתרחבות של הציבור הישראלי ובשיח התקשורתי. מדיניותו הכלכלית הימנית של העיתון באה לידי ביטוי בין היתר בתמיכתו בצמצום תקציבי, בהורדת רגולציה וחשיפת היצרנים המקומיים לייבוא, בקידוש רעיון התחרות וכן בקמפיינים תקשורתיים כנגד העבודה המאורגנת בישראל ונגד זכות השביתה.