במהלך שנת הלימודים יעברו אל הילדות והילדים מגוון מסרים מודעים מהמורות והמורים ומהגננות/ים. מסרים כמו "מנגינה ייחודית לכל ילדה וילד", "ללכת אחרי הלב ולא אחרי העדר", "לגלות את המנהיגות שבפנים".

בשיח בגן או בכיתה, יפגשו הילדים והילדות דמויות מופת, סיפורים ושירים, תוך מאמץ גדול ואמיתי של המורה והגננת להטמיע את ערכיהם בתפיסה ובמחשבה של הילדות והילדים.

חרף המאמץ, לעיתים יפגעו כל אותם מסרים מודעים וחשובים, על ידי מסרים סותרים ולא מודעים שיעברו במקביל.

חוסר מודעות מגדרית, גורמת למסרים רבים וסותרים להיות מועברים שלא מדעת אל הילדות והילדים. מסרים המצמצמים את מגוון ההתנהגויות המצופות מהן/ם, לאלו המקובלות סטראוטיפית על פי מגדרם. מודעות מגדרית בחינוך, לעומת זאת חוסמת את המסרים המוטים ומחזקת את אלו הנשאפים, במודע, ומאפשרת פתיחת קשת אפשרויות רחבה לכל ילדה וילד.

בישראל עשרות גנים מודעי מגדר, ומאות רבות של מוסדות חינוך הנמצאים בתהליך של הצמחת מודעות מגדרית להטמעת פעילות חינוכית מותאמת. מדובר בגנים ובתי ספר שפעילותם חדשנית לא רק בישראל אלא ביחס לעולם כולו. מספרם של נשות ואנשי החינוך מודעות ומודעי המגדר הולך ועולה, אך עדיין קטן באופן יחסי לכלל. ההכשרה מודעת המגדר עדיין אינה מוטמעת בתוכנית הלימודים ואנו נקראות ללוות תהליכי שינוי רק בהתאם למפקחת או מנהל/ת חינוך שמבקשות באופן פרטני לקדם את הנושא.

עם תחילת שנת הלימודים קיבצתי מספר קווים מנחים שלנו ב'מנהיגותה', לנשות ואנשי חינוך מודעי מגדר וטיפים הרלבנטיים לאורך כל השנה ומשמעותיים מאוד לבחינה בתחילתה. אלו היבטים מרכזיים בעיצוב מרחבי הגן והכיתה ובתכנון תכנית הלימודים עוד קודם לשיח, ללמידה ולאינטרקציה עם הילדות והילדים. אלו היבטים האפשריים ליישום כמעט מיידי ודורשים בעיקר רצון ומודעות מגדרית בסיסית.

הדמויות שעל הקירות

את קירות הגנים והכיתות מעטרות דמויות שונות של ילדות, ילדים, אימהות ואבות, ועוד. מקורן של חלק מהתמונות מערכות קנויות, חלקן נמצאו באינטרנט או צוירו על ידי אשת/איש החינוך. הדמויות הללו משמשות לתיאור היבטים שונים מחיי הגן או הכיתה – סדר יום, חג או שיר. לכאורה תפאורה בלבד ולכן לא פעם הן נבחרות בקלות ראש. חשוב לשים לב למסרים העצומים העוברים דרך הדמויות ובעקיפין גם דרך אלו הנעדרות.

ראשית, יש חשוב לבדוק כי הן מייצגות את כלל ילדות וילדי הגן/הכיתה
וכדאי לשאול ולבחון:

  • האם הן רק דמויות בצבע לבן או בהיר, רזות ללא מוגבלות? או שאולי יש ביניהן גם דמויות כהות, מלאות ודמויות בעלות מוגבלות?
  • האם יש ביניהן דמות של ילד/ה פוסעת לגן עם שתי אימהות/אבות?
  • האם הדמויות מייצגות מגוון תפקידים או שהאם תמיד בתפקידי טיפול, האב עם מזוודה, הילדה עם בובה הילד עם כדור? האם הילדה עם ספר/מטאטא והילד קופץ או משחק?
  • האם הדמויות מקבעות צבעים ודרך לבוש? בנות רק בשמלות ורדרדות סגלגלות ובנים לבושים רק בצבעים "של בנים" כמו כחול או ירוק.

חשוב לשים לב שהדמויות מייצגות מגוון קבוצות ושהן אינן משייכות פעולות סטראוטיפיות לבנות ולבנים על פי מינן/ם ומגדרן/ם.

לוח בגנה של שרית אלנתן, מובילת אשכול גננות גני תקווה, גננת גן ורד (תמונה באדיבות הכותבת)

 
דמויות המופת הנלמדות והמופיעות על הקירות ובתוכנית הלימודים

יהודה המכבי, מרדכי היהודי, משה רבינו, אליעזר בן יהודה, חיים נחמן ביאליק, אילן רמון, ראש הממשלה, הנשיא והרמטכ"ל. מה משותף בין כל הדמויות הללו? ואכן, רוב רובן של הדמויות הנלמדות הן גברים. העובדה הזו היא מסר לבנים ולבנות על מה הם יכולים להיות, ובהתאמה, מה הן פחות יכולות להיות.

מעט מאוד דמויות של נשים נלמדות בגנים ובבתי הספר (בערך 10% מהדמויות הנלמדות). נשים רבות שפעלו יחד עם גברים נמחקו מעל לדפי ההיסטוריה, כמו סטפה וילינצסקה שפעלה יחד עם יאנוש קורצ'ק, חמדה בן יהודה שפעלה יחד עם אליעזר בן יהודה ואחרות שפעלו לבדן.

המעטות הנלמדות בינהן – גולדה מאיר, רחל, נעמי שמר, חנה סנש, הנרייטה סאלד, הן כמעט תמיד נשים לבנות, אשכנזיות, ואינן מיצגות קבוצות מופלות אחרות. תופעה זו קשורה אל המושג "דיכוי כפול"-  ובהקשר הזה, מדובר למעשה בדמויות שהשפיעו על החברה אך בהיותן גם נשים וגם שייכות לקבוצה אחרת שמופלת (מזרחיות, ערביות, א-נשים עם מוגבלות, להט"ב ועוד) סיפורן ייעדר לא פעם מהזיכרון הקולקטיבי.

כמה דוגמאות לנשים ששווה להוסיף ללמידה:

מלאלה יוספזאי – הילדה הפאקיסטנית שלחמה בטאליבאן על זכותן של ילדות ללמוד. האדם הכי צעיר/ה אי פעם שזכתה בפרס נובל.

שרה לוי תנאי – מייסדת להקת ענבל, כלת פרס ישראל למחול, אשת חינוך ומשוררת שכתבה בין היתר את השורה המצוטטת "וכולנו אור איתן" מתוך שירה באנו חושך לגרש, ואת השיר "ליצן קטן שלי אולי תרקוד איתי".

מורן סמואל – ספורטאית פאראלימפית אלופת עולם ובעלת מדלית ארד פארלימפית.

אלו הן כמובן רק דוגמאות מעטות ואפשר למצוא עוד נשים משמעותיות רבות שנכון וראוי ללמוד אודותיהן בשל תרומתן החשובה.

בניגוד לגברים, ששמם ופועלם נלמד לאורך שנים במערכת החינוך, דמויותיהם כלולות בכל ערכות הלמידה ועשייתם ידועה ומוכרת, את הנשים הללו ואת התיעוד לפועלן צריך לחפש ולהשקיע מאמץ אמיתי כדי למצוא אותן, אך החיפוש הזה משתלם וחשוב כל כך. העלאת דמויות של נשים ושל קבוצות מופלות נוספות היא משמעותית מכיוון שחשוב שילדות יראו את עצמן בדמויות המופת הנלמדות. אם ילדות וילדים לא רואות ורואים קבוצות שהן והם ירגישו חלק מהן, הם יקבלו מסר ההפוך למסר ש"הכל אפשרי" ושבכל אחת ואחד מהן/ם יש מנהיגות.

IF YOU CAN SEE IT YOU CAN BE IT

לוח בגנה של שרה ינאי מובילת אשכול וגננת ברמת גן (תמונה באדיבות הכותבת)

הספרות

הספרות נתפסת לא פעם כעולם של פנטזיה ודמיון המנותק מהמציאות. אך בפועל הספרות מעבירה מסרים מרובים לילדות ולילדים: דמויות של נסיכות ענוגות בלונדיניות עם עיניים כחולות מחכות לחתונה או להצלה ודמויות אבירים פעילים ויוזמים מעבירות לבנות את המסר שתפקידן הוא להיות אובייקט פאסיבי הזקוק להצלה, מסר על תחומי העניין הרלבנטיים להן – יופי משפחה וחתונה, וכמובן, מסר על מה שהן לא יכולות להיות – יוזמות, פעילות ומנהיגות.
ומה עם הבנים? הבנים לומדים איך לפתור קושי, ויש רק דרך אחת לגיטימית עבורם – אסור להיעזר באחרים, אסור לבכות, ישנה רק דרך לגיטימית אחת והיא – אלימות.
מסרים אלו ועוד מיני מסרים סטראוטיפיים אחרים עוברים דרך הספרות המשמשת
ככלי בסיסי בגנים ולהעברת מסרים וגם בכיתות הנמוכות בביה"ס היסודי.

בספרים רבים, גם כאלו שאין בהן נסיכות ונסיכים, ישנם מסרים לא מודעים מפלים ומחזקי סטראוטיפים. מדד מנהיגותה לספרות ילדות וילדים שווה – מציב ארבעה קריטריונים המסייעים לבחון עד כמה הספרות היא ספרות שווה ועד כמה היא מוטה ומפלה.

כמה כמה – האם יש בסיפור דמויות חזקות של נשים או כאלו שמגדרן אינו מובהק? מיהו גיבור הסיפור? האם שוב הוא הגבר/הזכר/הילד האריה? האם הלביאה/האשה היא בתפקיד בת הזוג, האמא? או דמות ראשית?

סינר ומזוודה – מהם התפקידים המשוייכים לנשים/נקבות/בנות ומהם אלו המשוייכים לגברים/זכרים, בנים? האם האב מתואר כמי שבעבודה או בבית, קורא עיתון ואוכל את הארוחה שהאם מכינה? האם הילדה משחקת רק עם בובות בעוד הבן עושה מעשי שובבות? קחו לדוגמא את מיץ פטל: ספר בו האריה מציע פעם אחרי פעם את ההצעות והג'ירפה הולכת אחריו, ובהצעתו האחרונה כותבת חיה שנהב: "התחרות הכריז האריה, התחרות צווחה הג'ירפה", הוא מכריז והיא צווחת, על כל המשמעויות השונות הגלומות בשתי המילים "הכרזה" מול "צווחה". זוהי דוגמא טובה לכך שלעיתים ההתייחסות הסטיריאוטיפית גלויה ולעיתים חבויה, אך רק מודעות מגדרית ותהליך של חשיבה ביקורתית יוכלו לחשוף את ההטיות ואת המסרים השקופים הקיימים בסיפורים.

דימוי גוף – עד כמה מאוירות הדמויות באופן סטיריאוטיפי? צבע גוף בהיר, גוף צר, או 90/60/90 לנשים, חטוב ומוצק של גברים, עד כמה נשים מאוירות רק עם שמלות בגווני ורוד מאופרות וכו'?

קשת גוונים – עד כמה ישנו ביטוי למגוון אוכלוסיות בקרב הדמויות? דמויות כהות עור, דמויות מלאות, שמנות, בעלות מגבלות, דמויות של משפחות מהקהילה הלהט"בית וכו'.

ממליצה לבחון היטב את הספרות הנלמדת והנקראת בגן ולבדוק מהם המסרים הנמצאים בה. לדאוג ללמד את הילדות והילדים חשיבה ביקורתית וזיהוי אלמנטים סטיריאוטיפיים בתוך הספרות ולדאוג להקריא ולשמוע הרבה ספרות שווה. היא קיימת אמנם באופן מועט, אבל היא בהחלט שם.

את ספר הילדות והילדים לביאת כתבתי לאחר שגיליתי שישנם חמישה עשר ספרים בעברית על אריות ואף לא סיפור אחד על לביאות. לביאת הוא סיפורה של רונה הילדה, שמגלה בדיוק את התגלית הזו שאין ספרים על לביאות ויוצאת למסע לשינוי המציאות. כמו לביאת תוכלו למצוא עוד ספרות שווה מותאמת לגיל הרך ולראשית הקריאה כמו ספריה של ג'וליה דולנדסון (האהובים עלי במיוחד הם זוג, תולעת כל יודעת ו-טרמפ על מטאטא"), בילבי – אסטריד לינדגרן, הנסיכה שלבשה שקית נייר – רוברט מאנצ', הסיפור על תכלת הצב ועל ילד מחמד – תהילה גולדברג, לא קוראים לי איזבלה – גנפר פוסברי, שתי סינדרולות – עינת ויצמן.

בקבוצת הפייסבוק ספרות שווה ניתן למצוא רשימות מלאות של ספרות שווה ומומלצת מותאמת גיל.

בבית הספר נכנס גם אלמנט ספרי הלימודההטיה שם קיימת במכלול הרבדים שנזכרו עד כה – הדמויות הנלמדות והשפה וגם אותם כמובן יש לבחון במשקפיים מגדריות.

ספרות שווה - ספרות לילדות ולילדים מאתגרת סטראוטיפים מגדריים  (תמונה באדיבות הכותבת)

ספרות שווה – ספרות לילדות ולילדים מאתגרת סטראוטיפים מגדריים (תמונה באדיבות הכותבת)

השפה

"אני את ואתה נשנה את העולם". "ברוכות הבאות וברוכים הבאים". מה כתוב אצלכן? "מי בא לגן" או "הגעתי לגן", "פינת רופא" או – "מרפאה"? יש דרכים רבות לכתוב את אותו המסר וכדאי לשים לב אם הוא כתוב בשפת זכר בלבד או בשפה המתייחסת לשני המינים. ילדות לומדות מגיל צעיר להגיב לשפת זכר, ילדים הרבה פחות. השפה העברית היא שפה מיננית ומחייבת אותנו כמעט בכל משפט להתייחס למינו/ה של נושא המשפט. העובדה הזו יחד עם ההנחייה הארכאית והשוביניסטית של האקדמיה ללשון להמשיך ולפנות לקהל מעורב בלשון זכר כי הזכר הוא הסתמי והכולל, יוצרות מצב בו השפה משמרת חברה פאטריאכלית שבה ברור מי הוא השולט ומי הוא המרכז, מי שפתו היא הקובעת ומי צריכה להתאים את שפתה.

השפה לא רק משקפת מציאות אלא גם מבנה אותה ולכן דווקא במוסדות החינוך יש לנו הזדמנות לשנות. להשתמש בלשון עבר, עתיד מדברות/ים  במקום "אני יוצא לטייל" -"יצאנו לטייל". להשתמש בשמות פועל – במקום פינת "אני כותב" ניתן לכתוב – "לכתוב יחד". ניתן להשתמש גם בהטיות השונות "ברוכות הבאות וברוכים הבאים" – ולשים לב שהשימוש בשני המינים במקביל לא יכלול תמיד את שפת הזכר ראשונה והנקבה שנייה – כי גם המיקום הוא מסר. אפשר גם מדי פעם לדבר לסירוגין רק בנקבה ורק בזכר. השפה כמובן תתבטא בהמשך גם במיילים שנשלח להורים וגם בדרך בה נדבר עם הילדות והילדים.

מלי גרין גננת ומובילת אשכול הגפן ברמת גן יחד איתי בגן. מיישמת את מודל רמת גן- הגן הזה הוא אני דרך המודעות המגדרית. (תמונה באדיבות הכותבת)

מרכזי המשחק

*סעיף זה רלוונטי בעיקר לגן אך גם לעיצוב בכלל של מרחבי המרכזים החינוכייים.
כשבנות ובנים יגיעו לגן בד"כ נראה חוסר שוויון בחלוקה שלהם למרכזי המשחק השונים.
במסגרת אחת ההרצאות שהעברתי לגננות, שאלה אחת המשתתפות: "באופן טבעי בנות בוחרות יותר במשחק הסוציו-דרמטי, בנים בוחרים יותר במשחקי ההרכבה והבנייה או בחצר. למה את חושבת שצריך להתערב?"

הצעתי לה לשים סימן שאלה גדול על המילים "בחירה" ו-"טבעי". שאלתי אותה מה היתה עושה אם היו מגיעים אליה ילדות וילדים משכונה א' שהיו בוחרות ובוחרים רק במשחקי מחשב והרכבה לעומת ילדות וילדים משכונה ד' שהיו בוחרים רק במשחק בחצר. האם היתה מקבלת את זה כ"בחירה טבעית"? האם היתה מתערבת? תשובתה היתה כמובן חיובית.

יש מגוון דרכים להתערב ב"בחירה" שהיא למעשה ברובה הבנייה חברתית – לערבב קבוצות משחק, לפתוח בהדרגה לקבוצות מסוימות ועוד ועוד. כאן אתמקד רק בעיצוב מרחבי המשחק.

במסגרת מודל רמת גן – "הגן הזה הוא אני", פועלת מלי גרין, גננת ומובילת אשכול ברמת גן, להעלות את החקר והסקרנות אצל ילדות וילדים. מלי ביקשה מהילדות והילדים שכל אחת ואחד יאמרו באיזה מרכז היא/הוא פחות נמצאים. בהמשך שאלה מה היה גורם לכל אחד ואחת להגיע יותר למרכז שבחרו. אחד הבנים אמר שאם היו בובות בן היה מגיע יותר למרכז המשפחה. אחת מהילדות אמרה שאם היו בובות קטנות במרכז הבנייה היתה רוצה להשתתף.

מציעה לך הגננת להתבונן ולבדוק:

  • האם יש הזמנה גם לבנים וגם לבנות להגיע למרכזי המשחק? לדוגמא: אם המרכז הסוציו-דרמטי כולו בצבעי ורוד (מפה, כריות, בובות) הוא ירחיק בנים (כי בים אם נרצה או לא, מגיל קטן מאוד הם מקבלים מהחברה חיווי שורוד הוא רק לבנות), אם אין במרכז המשפחה "בובים" (בובות בן) בנים פחות יתקרבו אליו, אם במרכז הקוביות לא משולבות גם בובות – בנות יתרחקו. ואפרופו בובות בן – כמה בובות כהות קיימות אצלכן/ם? כמה בובות עם מגבלה ברורה?
  • עד כמה יש ערבוב אלמנטים באופן שמזמין גם בנים וגם בנות? ממליצה לשלב ולערבב בין מרכזים ולבדוק שכל אחד מהם מזמין באמת את כולן וכולם.

הדמויות על הקירות, דמויות המופת הנלמדות, הספרות, השפה, מרכזי המשחק – חמישה היבטים מרכזיים דרכם יש בכוחנו לשנות, עוד טרם האינטרקציה עם הילדות והילדים.

זהו לא שינוי של מרחב הגן – זה שינוי חברתי, כי הדרך לאתגר סטיריאוטיפים מגדריים, להגמיש תבניות מחשבתיות מגדריות מוטמעות, הדרך לשנות חברה היא רק דרך החינוך.

שנת לימודים מוצלחת ושוויונית.

**

הכותבת היא מייסדת 'מנהיגותה' – פיתוח מנהיגות חינוכית מודעת מגדר.