גם אוגוסט עבר, זה היה חודש חם וארוך ואנחנו ממשיכים לבדוק איך מתקדם ביצוע תקציב המדינה. חודש זה הסתיים עם יותר הכנסות מהוצאות, ידיעה שיכולה הייתה להיות משמחת לולא כלל ההוצאה היה מגביל את התקציב ומונע מהכסף הזה לצאת על משהו מלבד כיסוי חובות. העודף התקציבי של 1.1 מיליארד נגרם בעיקר כתוצאה מהכנסות גבוהות במיוחד מגביית מסים בסך 27.7 מיליארד שקלים. בעוד שבתחום ההכנסות ביצעה המדינה עד כה 68.2% מהתכנית השנתית שלה, בתחום ההוצאות, משרדי הממשלה הצליחו להוציא 63.5% מתקציבם בלבד.

מסתמנים עודפים משמעותיים בגבייה

בחודש אוגוסט רשמה המדינה הכנסות של 28.9 מיליארד שקלים, מתוכן 27.7 מיליארד שקלים ממסים. עד כה מתחילת השנה גבתה המדינה 204.6 מיליארד שקלים במסים מתוך יעד שנתי של 294.5 מיליארד שקלים. בממוצע גבתה המדינה כל חודש 25.6 מיליארד שקלים. אם קצב הגביה הנוכחי יימשך עד לסוף השנה, הכנסות המדינה ממיסים יסתכמו ב 307 מיליארד שקלים, שהם 12.5 מיליארד שקלים עודפי גביה.

מה עושים במשרד האוצר עם עודפי גביה? בגלל כלל ההוצאה והנומרטור, כלל עודפי הגביה לא יכולים להיכנס לתקציב ולשמש להוצאות על צרכים שונים, גם אם הממשלה רואה אותם כחיוניים. כך מופנים עודפי התקציב באופן אוטומטי להורדת יחס החוב תוצר של ממשלת ישראל. 12.5 מיליארד שקל שווים להורדה של כאחוז ביחס החוב תוצר, מנגד הם גם שווים כמעט פי שתיים מעלות של העלאת קצבאות הנכות לשכר המינימום.

דווקא בפילוח הכנסות המדינה לסוגי המסים השונים יש נקודת אור מסוימת שכן הכנסות המדינה נוטות יותר ויותר להתקבל ממסים ישירים (מסים על הכנסות המעודדים שוויון) וחלקם של המסים העקיפים (מסים על הוצאות המעודדים חוסר שוויון) יורד. באוגוסט האחרון עלו ההכנסות ממסים ישירים ב-9.7% לעומת אוגוסט הקודם, ועמדו על 16.5 מיליארד שקלים בעוד שההכנסות ממסים עקיפים עלו בכ-3.3% בלבד ועמדו על 10.6 מיליארד שקלים.

הוצאות המשרדים

שמונה חודשים מהווים כ 66.6% מימי השנה. עד כה הצליחו משרדי הממשלה להוציא 63.5% מתקציבם בלבד. המשרדים האזרחיים הצליחו להוציא 61.8% מתקציבם. על אף מאמצי המשרדים לנצל את תקציבם, ייתכן וגם השנה תסתיים בתת ביצוע של מיליארדי שקלים, בעיקר של המשרדים האזרחיים.

המשרדים שמראים את תת הביצוע הגדול ביותר הם המשרדים הכלכליים (כלכלה, חקלאות, תחבורה, תשתיות, ותקשורת) שעד כה הוציאו 58.65 מתקציבם בלבד. דווקא המשרדים שאחראים על הגדלת הצמיחה ושיפור הפריון לא מצליחים למצות את תקציבם. מי שכןה מצליח למצות את תקציבה היא מערכת הביטחון שעד כה הוציאה 44.7 מיליארד שקלים המהווים 70.3% מתקציבה.

ולא עומדים ביעד הגרעון

על פי התקציב שאישרה הכנסת, הגרעון המתוכנן ל-2017 אמור להיות 2.9% תוצר שהם 36.6 מיליארד שקלים. עד כה גייסה הממשלה גרעון של 8.1 מיליארד שקלים בלבד. יש לציין כי בניגוד להכנסות המדינה ולהוצאות, גיוס החוב לא מתבצע באופן מאוזן לאורך כל השנה, כך שרוב הגרעון נוצר לקראת סוף השנה. עם זאת ניתן לומר כי הגרעון ב 12 החודשים האחרונים עמד על כ 2.3% מהתוצר.

באוגוסט ביצעה הממשלה גיוס שלילי כך שלמעשה היא צמצמה את הגרעון המצטבר ב-1.1 מיליארד שקלים. בתחום הגרעון מעניין לראות את הפילוח שבין גיוס חוב מקומי לבין גיוס חוב בחו"ל. על פי התכנית המקורית, 36.3 מיליארד שקלים מתוך גרעון של 36.6 מיליארד שקלים היו אמורים להיות מגוייסים בשוק הישראלי. עד כה הממשלה גייסה רק 4.5 מיליארד שקלים בשוק הישראלי. לעומת זאת 0.3 מיליארד שקלים היו אמורים להגיע מהנפקות אג"ח בחו"ל. בחודשים ינואר עד אוגוסט הממשלה גייסה בחו"ל 3.6 מיליארד שקלים. יותר מפי עשר מהתכנית.

להנפקת אג"ח ממשלתיות בשוק המקומי תפקיד חשוב שחורג מהצורך של הממשלה לגייס חוב למימון פעילותה. מרבית האג"ח המקומי, בין אם מדובר באג"ח מיועדת או באג"ח ממשלתי רגיל, מגיע לגופים המוסדיים ומשמש כעוגן היציב בהשקעת כספי הפנסיה שלנו. לאג"ח המקומי יתרון חשוב נוסף שכן חובות המדינה מוחזקים על ידי אזרחי המדינה. הוצאת החוב של המדינה לגורמי חוץ היא בעייתית יותר, אפשר להסתכל ליוון ולראות מה קורה כשהחוב של המדינה נמצא בידיהם של בנקים במדינה אחרת. עם זאת יש לומר כי להנפקות אג"ח במטבע חוץ יש חשיבות מסוימת מאחר ויש לה השפעה חיובית על השקעות זרות בחברות ישראליות.

ובכל זאת נשאלת השאלה מדוע היחידה לניהול החוב במשרד החשב הכללי מעדיפה לייצא את החוב של ממשלת ישראל לחו"ל (פי עשר מהתכנון המקורי) ומצמצמת את החוב שמופנה לשוק המקומי?