הבחירות כלליות לבונדסטאג – הפרלמנט הגרמני, יתקיימו ביום ראשון הבא, ה-24 בספטמבר בגרמניה, וישתתפו בהן כ-61 מיליון בעלי זכות הצבעה. בבחירות אלה עולה לראשונה לדיון נושא מחויבות גרמניה להנחלת זיכרון השואה, נושא שנחשב על ידי מרבית הגרמנים כמובן מאליו, ואף כטאבו שאין לערער עליו. במקביל, לראשונה מזה שנים רבות מתערערת בעקיפין ההנחה בדבר מחויבותה של גרמניה לביטחונה של מדינת ישראל.

המתמודדים בבחירות בגרמניה אנגלה מרקל ומרטין שולץ (AP Photo)

המחויבות לזיכרון השואה עומדת לבחינה מחודשת

נושא זיכרון השואה, והאחריות ביחס לפשעי גרמניה במלחמת העולם השנייה, הוא בגדר קונצנזוס בציבוריות הגרמנית. אדם המתהלך ברחובות כל עיר וכפר גרמניים לא יוכל להימנע מלהיתקל בשלטי זיכרון, אנדרטאות, מוזיאונים בגדלים שונים, המספרים את סיפור עלייתם של הנאצים לשלטון ואת פשעיהם בשנות המלחמה.

בין אם הם חשים אחריות אישית או קולקטיבית, אשמה אישית או לאו, גרמנים רבים חושבים כי המחויבות הגרמנית להנצחת השואה ומאבק בנאציזם על גילויו השונים הוא "כרטיס הכניסה" של גרמניה בחזרה אל משפחת העמים, מה שמוביל לכך שתרבות הזיכרון הגרמנית מוצגת בגאווה ולראווה בכל הזדמנות.

עצם העובדה כי נושא זה עולה כעת לדיון מספקת הצצה מעניינת לזרמי העומק של הפוליטיקה הגרמנית, המשתנה ומתעדכנת בהתאם לכניסתה (האפשרית) של מפלגת ימין קיצוני (אלטרנטיבה לגרמניה – AfD) לפרלמנט הגרמני.

בשבועות האחרונים עלה לרשת האינטרנט שאלון מקוון המונה 38 שאלות, המיועד לסייע למצביעים לקבל אוריינטציה לגבי המפלגות השונות המתמודדות בבחירות, ולראות איזו מפלגה משקפת בצורה הטובה ביותר את עמדותיהם – על ידי הצלבת תשובות המשתתפים בסקר למצעי המפלגות. השאלון פותח על ידי "הרשות הפדרלית לחינוך אזרחי", גוף פדרלי התומך ומקדם בין היתר את נושא ההשתתפות בבחירות, וחותר להעלאת אחוז האזרחים המשתתפים בבחירות.

הסקר מנוסח בצורה של הצהרות, והמשתתף יכול לבחור האם הוא מסכים, מתנגד, או שאין לו עמדה בנושא. הסקר מכסה מגוון של נושאים העומדים בלב הדיונים הפוליטיים בגרמניה, החל בנושאים "חמים" כגון היחס לפליטים, מאבק בטרור ושותפות באיחוד האירופי וכלה בשאלות על מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות, מדיניות קצבאות הרווחה והגבלת המהירות המקסימלית המותרת בכבישים הבין-עירוניים.

יחד עם זאת, שתי שאלות המופיעות לראשונה בסקר, מלמדות על שינויים אפשריים ביחס הציבור הגרמני לנושאים הנחשבים בגרמניה כ"טאבו" – היחס לשואה, והקשר עם מדינת ישראל.

הצהרה מספר 17 בסקר, עליה צריך המשתתף לענות ב"מסכים", "לא מסכים" או "ניטרלי", היא "רצח העם היהודי צריך להמשיך להוות חלק מרכזי בתרבות הזיכרון הגרמנית". יש להבין, כי עצם העלאת הנושא הזה כשאלה לבוחר, כבר מהווה ומבטאת שינויים עמוקים המתחוללים בחברה הגרמנית ביחס למקומה של השואה כמרחב זיכרון בגרמניה.

אמנם, כל אחת מהמפלגות המרכזיות, אלה החברות בפרלמנט, מצהירות במצען ובנאומי מנהיגיהם תשובה חד משמעית – כן. פוליטיקאים רבים, מהשמאל וגם מהימין, נוהגים להצהיר חדשות לבקרים, אימתי שהנושא עולה לדיון, כי גרמניה היא המדינה בעלת האחריות והמחויבות הגדולות ביותר להנחלת זיכרון השואה, ושזוהי מחויבות נצחית שאינה עומדת לדיון. יחד עם זאת, כניסתה הצפויה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" לפרלמנט הגרמני בבחירות הקרובות, מביאה למצב בו נקודה זו, שנחשבה עד כה למובנת מאליה, חוזרת לדיון ציבורי.

הצהרה נוספת בסקר קשורה בעקיפין למדינת ישראל, ולקשרים ההדוקים בין גרמניה לישראל. הצהרה מספר 31 היא "יש להפסיק לאלתר ייצוא נשק מגרמניה, ללא יוצאים מן הכלל". אמנם הסוגיה של תעשיית הנשק הגרמנית איננה חדשה בשיח הפוליטי בגרמניה, היות וגרמניה היא יצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם (שנייה רק לארה"ב ולרוסיה, כאשר ישראל ממוקמת במקום השביעי ברשימה זו).

מפלגות השמאל והירוקים נוהגות לבקר את העובדה שגרמניה משתתפת בפעילות נאט"ו, ומספקת נשק לידידותיה בעולם, וקוראות לצמצם או להפסיק השתתפות בחימוש קונפליקטים צבאיים ברחבי העולם. הנקודה המעניינת בהצהרה זו היא הסיפא "ללא יוצאים מן הכלל". זוהי קריצה ברורה למדיניות האוהדת של גרמניה כלפי מדינת ישראל, ובמרכזה ייצוא הצוללות העומדות בימים אלו במרכז חקירה של חשדות לשחיתות בישראל. אם עד כה הנוהג בגרמניה הוא שישראל היא "יוצאת דופן", ושהמחויבות הגרמנית לביטחונה של מדינת היהודים היא מעל לשיקולים עסקיים ואחרים, הרי ברור כי כיום מאזן זה מתחיל להשתנות, וישראל עומדת בשורה אחת עם מדינות אחרות בעולם הנהנות מתעשיית הנשק הגרמנית, וחשופה להשפעות של מפלגות המבקשות לצמצם או לבטל את הפן הזה של המעורבות הגרמנית במתרחש בעולם.

מפלגת ימין קיצוני צפויה להיכנס לפרלמנט – לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה

בפרלמנט הגרמני 598 מושבים, כאשר מחציתם נבחרים בבחירות כלל ארציות והחצי השני על פי הצבעה אזורית. בגרמניה קיימת שיטה קואליציונית להרכבת ממשלה, המזכירה במעט את השיטה הישראלית. לאחר בחירתם, בוחרים חברי הפרלמנט את הקנצלר/ית, והוא/היא בתורם מרכיבים ממשלת קואליציה.

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, העומדת בראש מפלגת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי, מנהיגה את המדינה מאז שנת 2005, והסקרים האחרונים מנבאים כי מצב זה לא צפוי להשתנות. כתוצאה מהבחירות האחרונות ב-2013, הוקמה בגרמניה ממשלת אחדות בהובלת האיחוד הנוצרי-דמוקרטי בשיתוף עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

הבחירות הקרובות עומדות בצילה של עלייתה של מפלגה חדשה מקרב הימין הקיצוני, מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD). מפלגה זו צפויה לעבור את אחוז החסימה העומד בגרמניה על 5%, ולהיות מפלגת הימין הקיצוני הראשונה המקבלת ביטוי בפרלמנט הגרמני מאז קריסתו של המשטר הנאצי בסוף מלחמת העולם השנייה.

כרזה בחירות של מפלגת AFD אלטרנטיבה לגרמניה "גרמנים חדשים?- אנחנו נכין אותם בעצמנו." בברלין 13 באוגוסט (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)

בין שאר הנושאים המעסיקים את חברי המפלגה הקיצונית, כדוגמת התנגדות לכניסת הפליטים לגרמניה, הכחשה של שינויי אקלים והתחממות גלובלית והתנגדות למדיניות האינטגרציה של האיחוד האירופי, המפלגה גם פועלת על מנת "לשקם את הגאווה הגרמנית" ומבקרת את היחס של מדינת גרמניה לנושא השואה, ולאשמתה של גרמניה בזוועות מלחמת העולם השנייה. בינואר השנה התעוררה סערה ציבורית עקב דבריו של אחד מראשי המפלגה, ביורן הואקה, בכנס במדינת המחוז תורינגיה, בה כינה את אנדרטת השואה בברלין "אנדרטה של בושה", וטען כי יש להסתכל בצורה "חיובית" על עברה של המדינה.