דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

משיח העוף בשקל

בשירו 'רמי לוי בתלפיות' מוזג חסון מטאפיזיקה, רוחניות, מחאה חברתית וחיתולים. השיר מתאר ערב של הורה צעיר, עייף וטרוד הממלא אחר מטלות הקיום שמוטלות עליו – קניית חיתולים – תוך כדי כניעה והשלמה שגם הלילה הזה יהיה ריק ממשאות נפש גבוהים ולא יומיומיים. הוא מתקנא במשוררים ההומואים האמריקאים ויטמן וגינזברג וקושר בין עריריותם ליכולתם להקדיש משאבי זמן לחקירה פואטית של הקיום, היקום, חומרים משני תודעה ואהבה. גינזבורג כתב (בתרגום אמיר עצמון): "המשקל של העולם/ הוא אהבה./ מתחת לעול/ הבדידות/ מתחת לעול/ האכזבה/ המשקל/ המשקל שאנחנו סוחבים/ הוא אהבה."

רָמִי לֵוִי בְּתַלְפִּיּוֹת / עמיחי חסון
שׁוּם מַחְשָׁבוֹת לֹא פּוֹקְדוֹת אוֹתִי הַלַּיְלָה, ווֹלְט וִיטְמַן
וְאָלֶן גִינְסְבֶּרְג, נוֹכְלִים עֲרִירִיִּים חֲשׂוּכֵי יְלָדִים,
בַּסּוּפֶּרְמַרְקֶט בְּתַלְפִּיּוֹת מִתְלַבֵּט בֵּין מַאַרְזֵי חִתּוּלִים
רוֹאֶה אֶת אַחֲרַאי הַמִּשְׁמֶרֶת קוֹרֵא לְנַעֲרֵי הָאֲרִיזָה
לָשׁוּב לַעֲבֹד מֵאַרְגְּזֵי הַקִּשּׁוּאִים וּבָרַמְקוֹלִים מַכְרִיזִים
אָדוֹן רָמִי לֵוִי אָדוֹן רָמִי לֵוִי נִמְצָא בַּסְּנִיף שְׂאוּ שְׁעָרִים
רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מִי שֶׁאָמַר
לָעַגְבָנִיָּה שֶׁקֶל תִּשְׁעִים לְקִילוֹגְרַם.

אבל לחסון אין את הפריביליגיה הזאת והוא מחשב את חישוביו בין המדפים. וכך, מתוך הסיטואציות האפורות ביותר מפציע דבר מה בעל חשיבות עליונה. דבר מה שזוכה להשוואה למשורר תהילים שהילל את בורא עולם במילים המרגשות "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד אֲדֹנַי עִזּוּז וְגִבּוֹר". דבר מה מטלטל עומד לעבור בין מסדרונות הסופרמרקט ולהרעיש את ערבו של המשורר, את משמרתם של נערי האריזה הרכונים מעל הקישואים, את עבודתם של אחראי המשמרת המסורים על משמרתם. והדבר הזה אינו אלא נסיך יוקר המחיה רמי לוי. רובין הוד שעלה מאשפתות ובנה אימפריה כלכלית עם תדמית של מיטיב עם פשוטי העם ופושטי היד. מי שפערי השכר בין זוטרי העובדים למנכ"ל הם מהגבוהים בישראל. מי שמתנגד להעלאת שכר המינימום במדינה בה עבודה לא מצילה מעוני, באמירה שחוסר האנושיות שבה מתחרה רק עם מופרכות הטיעון כפי שהוכח במחקרים רבים מסביב לעולם. מי שמתגאה בהעסקתו השווה חרדים וערבים, אוטופיה מזרח תיכונית בה כולם יכולים להרוויח שכר רעב מעבר למחלוקות לאומיות ודתיות. מי שתמרן את שיח המחאה החברתית על המציאות הכלכלית האכזרית, השוררת במדינת הצמיחה לעשיריה בלבד, כדי להצטייר כמגן העם על ידי מכירת עוף בשקל. מי שמדינת ישראל הכירה בתרומתו המכריעה לחברה וכיבדה אותו להדליק משואה על תרומתו החברתית באמצעות פעילותו העסקית. ולא שיש לי ציפיות גבוהות ממעניקי הכיבודים של יום העצמאות, תפקידם לשרת את מה שנחשב נכון בעת הנוכחית. רבים ורעים אחרים גם הדליקו משואות. זהו פשוט זיקוק סמלי של הפיכת האדם לצרכן, ולכן משמעות החיים היא הורדת יוקר המחייה. בעבר, ובמדינות אחרות, עוד יודעים לספר על זכויות עובדים, התאגדות, כלכלה שוויונית ושאר מרעין בישין.

את כל אלה ביטא המשורר בהעמדה הפואטית. אפרוריות הקיום, הכמיהה לגאולה והמשיח בדמות בן העניים שעלה לגדולה ובישר בשורה לנערים, לאחמ"ש ולכל עם ישראל. המשורר לא היה צריך לחכות שנים כדי ללמוד את החשדות לשחיתות לכאורה בעסקי רמי לוי. השחיתות בחסות החוק וכיבודי המדינה היא הפשע האמיתי שזוכה לרוב למחיאות כפיים. אשריך ישראל שאל מול העיוותים האלה ניצב השיר ומבקר את עבודת האלילים שהתרחקה מלשון התפילה " שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ".

עמיחי חסון, צילום: מוטי קיקיון
עמיחי חסון, צילום: מוטי קיקיון

מה הוא רגע הולדת השיר?
"בערב חמישי ירושלמי וגשום, הקראתי לאשה שאני אוהב את השיר 'סופרמרקט בקליפורניה' של המשורר היהודי-אמריקאי אלן גינסברג. היא התרשמה מהטקסט, אבל דחקה בי לצאת כבר ולעשות את הקניות לשבת. סגרתי את הספר והלכתי אל הסניף הקרוב של רמי לוי בתלפיות. במקום לכתוב שירה כתבתי את רשימת המצרכים.

"זה היה כמה חודשים אחרי שנולד בננו הבכור, ואני קרסתי מול מדף החיתולים. גינסברג יוצא בשירו אל מסע קניות לילי מלהיב ומדומיין עם גדול המשוררים האמריקאים וולט ויטמן ועם המשורר הספרדי פדריקו גארסיה לורקה – שלושת השותפים הללו, גאונים והומוסקסואלים – פטרו את עצמם מילדים והתמסרו לכתיבה. ואילו אני, במקום לכתוב עכשיו, ממלא את תפקידי הבורגני ומשווה מחירים של מוצרי תינוקות. בלי שליטה הפכתי את רשימת הקניות והתחלתי לכתוב מאחוריה שיר, בריכוז של נקמה.

אלא שרצף המחשבה שלי נקטע כשלסניף נכנס רמי לוי – האיש והמותג. מרגע כניסתו התחוללה מהומה שלמה: המשיח הגיע ויש לו חולצת פסים כחולה. אנשים ניגשו אליו להתלונן על מחירים, להחמיא ולנשק, ורמי לוי החליף איתם צ'פחות והעביר עגלות שלמות בלי לשלם בקופה. מישהו מאחור התחיל לשיר "רמי מלך ישראל" ואחר המשיך ב"שאו שערים ראשיכם". סביב לוי נוצר מין מעגל שירים מאולתר, שהזכיר לי איך כשהייתי תלמיד ישיבה היו מגיעים רבנים, מכובדים או סתם תורמים, וקבוצות תלמידים היו מקיפות אותם במעגל בשירת "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" – וההשלכה הזאת של הפסוק ממי שאמר והיה העולם לאדם בשר ודם תמיד צרמה, בין אם מדובר בכבוד תורתו או בכבוד תרומתו."

איזה מפגשים מעניינים היו לשיר עם קהל הקוראיםות?
"השיר קיבל תגובות רבות וגם כמה מחוות, כמו למשל שיר  יפה שכתבה המשוררת חלי טל שלם בעקבות "רמי לוי בתלפיות" (שפורסם כחלק מהתערוכה "לאכול להתפרק לאסוף" בגלריה ביתא בירושלים) וגם תגובה עקיפה מרמי לוי עצמו שלא ממש הבין את השיר".

אילו משוררים מהווים עבורך השראה בכתיבת שירה בנושאים חברתיים כלכליים?
הרבה השראות, מהתנ"ך דרך המשוררים האמריקאים והדרום אמריקאים ועד ארז ביטון ואלמוג בהר".

**

'רָמִי לֵוִי בְּתַלְפִּיּוֹת', מתוך הספר 'מדבר עם הבית', הוצאת אבן חושן 2015

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!