מחקר חדש מגלה שכשליש מהמנהלים החדשים לא ממשיכים בעבודתם לאחר שנתיים בתפקיד. המחקר, שערכה ד"ר רינת יצחקי מאוניברסיטת בן גוריון, מצביע על כך שהשנה הראשונה בתפקיד מכריעה במיוחד על בחירתם אם להמשיך בתפקידם או לא. משרד החינוך ממנה כ-400 מנהלים חדשים מדי שנה, כש-29% מהם פורשים בשנתיים הראשונות. בנוסף, "רובם המכריע של המנהלים (87%) תופסים את התפקיד במשמעות של שליחות. הם רואים בו חשיבות וערך, כך שרבים מהם היו מוכנים לעבוד בו גם ללא שכר", כותבת יצחקי.

במחקרה, מצאה יצחקי כי מעל רבע (26%) מהמנהלים שסיימו שנה ראשונה בתפקיד מדווחים של שחיקה ו- 13% דיווחו כי בכוונתם לעזוב את התפקיד בטווח הקרוב. רבים מהמנהלים דיווחו על בעיות שינה, עודף משקל, והיו אף כאלה שהעידו על מחלות והתמוטטות נפשית. במקביל לכך, ולמרות שכשליש מהמנהלים עוזבים לאחר שנתיים, 90% טענו כי הם שבעי רצון בתפקיד ודיווחו על סיפוק, גאווה ותחושת התפתחות אישית.

מחקרה של יצחקי העמיק בחוויה האישית של המנהלים המתמקמים לראשונה בעמדת הניהול, וביקש להבין כיצד מנהלים חדשים מתמודדים עם האתגרים החדשים שהגיעו לפתחם, וכיצד הם משפיעים עליהם. יצחקי מצאה שבשנה הראשונה בניהול המנהלים ממוקדים בהשגת הצלחה והם מקדישים מאמץ רב להפגין בפני המורים וההורים כאחד את החידושים שהביאו עימם ע"י הבלטה מכוונת של שינויים פיסיים בבית הספר שיוכיחו לסביבה את הצלחתם בהתמקמות בתפקיד.

"מנהל יתגמש מול דרישות של הורים (גם אם הן אינן לגיטימיות להערכתו) כדי שבעתיד הם יסכימו למהלך שהוא רוצה להוביל. במקביל, ישנם מנהלים שנוקטים באסטרטגיה של הימנעות – הם פחות מוטרדים מהצלחות, אלא מחכים לסיים בשלום את המשימות ועסוקים בלהימנע מכישלונות ולמזער נזקים", יצחקי מציינת שסוג זה של התנהלות מוסיף ללחץ הנפשי ותורם לשחיקה הנפשית.

מה על משרד החינוך לעשות?

מחקרים שנעשו בארה"ב ובמדינות אירופה מראים שלפרישה מוקדמת בטווח של בין 2 ל 3 שנים הראשונות בתפקיד ישנן השלכות שליליות רבות, בעיקר על צוות בית הספר והמערך הארגוני שלו וזאת בנוסף לתלמידים. יצחקי טוענת שיש קושי לגייס מועמדים איכותיים לתכניות ההכשרה לניהול, וכי ישנה רתיעה של מועמדים פוטנציאליים להתחרות במכרזי הניהול. ע"פ הערכות והשוואות לנתונים בחו"ל, הנזק הכלכלי הנגרם מכל פרישה בראשית הדרך של מנהל בית ספר מוערכת בכ- 300,000 שקלים, המורכבים מאובדן כספי שמושקע בגיוס וההכשרה של המנהלים ומהפגיעה במערך התכנוני והארגוני של בתי הספר, אותם בוחרים המנהלים לעזוב.

 

כדי להתמודד עם המצב, מציעה יצחקי שני כיוונים למהלכים שיכולים להטיב עם המנהלים – היא קוראת למערכת החינוך לזהות בקרב המועמדים לניהול את תפיסת המשמעות שהם מייחסים לתפקיד, ואת הציפיות מהתפקיד שלהם בפועל ובמקביל לכך להכשיר ולהעניק כלים למנהלים חדשים להתמודדות אסטרטגית עם האתגרים שצפויים להם. בנוסף לכך יצחקי קוראת למשרד החינוך לאסוף נתונים מסודרים על מנהלי בתי הספר החדשים הפורשים ועל מעברי הקריירה שלהם, כדי ללמוד לעומק את מקרי הפרישה ע"י מיפוי את הגורמים האישיים והמערכתיים כדי שאפשר יהיה לייצר מערכת כוללת שתעזור למשרד לבחון איך לטפל בנושא.