שובל ההרס שהותיר הוריקן הארווי מאחוריו כלל אובדן קשה בנפש וברכוש. הערכת הנזק הכלכלית עומדת על 150 עד 180 מיליארד דולר. אך כוחות הטבע שהכו בטקסס במשך קרוב לשבוע והוריקן אירמה אשר צפוי להכות בדרומה של פלורידה (המאמר פורסם בטרם הוריקן אירמה אכן פגע בפלורידה – המערכת), מעלים גם שאלות מהותיות על השיטה הכלכלית הנהוגה בארצות הברית, ומשטרה.
יש מידה מסוימת של אירוניה בכך שאירוע הקשור בטבורו לשינויי האקלים יתרחש במדינה בה מתגוררים רבים המתכחשים לשינויי האקלים, ואשר כלכלתה תלויה כל כך במחצבים מזהמים, אשר תורמים להתחממות הגלובלית. כמובן שלא ניתן לקשור בין אירוע נקודתי כמו הוריקן לבין הצטברותם של גזי חממה באטמוספרה. אך התחזיות המדעיות המקובלות גורסות כי הצטברות גזים שכזו תוביל לא רק לעלייה בטמפרטורה הממוצעת אלא גם לעלייה בתנודתיות של מזג האוויר, לרבות התרחשותם של אירועי מזג אוויר קיצוני כמו הארווי. כפי שהסיק צוות מומחים ממשלתי בנושא שינוי האקלים לפני מספר שנים "ישנן עדויות כי אירועי קיצון עלולים להחריף כתוצאה מפעילות אנושית, בין היתר בשל הצטברותם של גזי חממה באטמוספירה". האסטרופיזיקאי אדם פרנק הסביר זאת בתמצית: "התחממות משמעותה לחות גבוה יותר באוויר, אשר תוביל למשקעים רבים יותר".
אין ספק כי לא היה בידי יוסטון וטקסס לבדן לעשות הרבה ביחס לפליטתם של גזי חממה בעולם, אף כי יכלו אולי להשמיע קולן בעד מדיניות שתתמודדת עם בעיות אלה. אך ברמה העירונית וברמת המדינה הן בהחלט היו יכולות להתכונן בצורה טובה יותר לאירוע הקיצוני, שכן סופות ברמות שונות אינן כה נדירות בכל זאת.
כאשר מבקשים להגיב להוריקן – וכן לממן את השיקום מנזקיו – הכל פונים לעזרת הממשלה, בדיוק כפי שקרה כאשר נפנו לאסוף את השברים מהמשבר הכלכלי של 2008. שוב, ישנה מידה לא מבוטלת של אירוניה, שדברים אלו מתרחשים דווקא באיזורים של ארה"ב בהם נהוג לזלזל ולפסול כל פעולה ממשלתית וציבורית. אין זה שונה מהאופן שבו ענקי הבנקאות האמריקאית, מגדולי המטיפים של הדת הניאו-ליברלית בנוגע לצימצום גודלה של הממשלה והסרת כל רגולציה שעלולה הייתה למנוע מהם את פעילותם להשאת רווחים על חשבון הכלל, פנו לממשלה בעת מצוקתם.
ישנו שיעור שיש ללמוד ממקרים אלו: שווקים לכשעצמם אינם עשויים להעניק את ההגנה שחברת בני אנוש זקוקה לה. כאשר השווקים כושלים, וזה קורה לא אחת, יכולתו של הציבור להתארגן יחד היא חיונית.
וממש כמו בכל הקשור למשברים פיננסיים, ישנו צורך בפעילות מניעה מאורגנת כדי להתמודד עם ההשפעות של שינויי האקלים. כך לדוגמא יש לוודא כי בניינים ותשתיות נבנים באופן שיוכלו לעמוד באירועים קיצוניים, ואינם מוצבים באזורים המועדים לפורענות. ישנו צורך להגן על תת-מערכות אקלימיות, לרבות ביצות, אשר עשויות לסייע בספיגת הנזק והעצמה של סופה מן הסוג של הארווי. וכן יש לפעול למנוע את הסכנה כי אירוע קיצוני יביא לפגיעה במתקנים שיובילו לנזילתם של חומרים מסוכנים לאוויר, כפי שקרה ביוסטון. וכן יש להעמיד, מראש, תכניות הולמות להתמודדות עם מצבים קיצוניים מן הסוג הזה, לרבות תכניות לפינוי המוני של אזרחים ואזרחיות.
השקעות ממשלתיות ורגולציה יעילה הן חיוניות לצורך פעולות מן הסוג הזה, ואין זה משנה מהי התרבות השלטונית בטקסס, או בכל מקום אחר. ליחידים ולתאגידים אין כל תמריץ משל עצמם לנקוט צעדים מקדימים שכאלו, שכן המחיר הקשה של אירועים קיצוניים מן הסוג הזה ייגבה ככל הנראה דווקא מאחרים. ללא תכנון ציבורי ורגולציה הולמת הנזקים רק יחמירו. ללא תכנון למקרי אסון ומימון הולם לרשויות כל עיר עלולה למצוא עצמה בדילמה בה נתקלה יוסטון: אם לא תורה על פינוי – רבים ימותו; אך אם תורה על פינוי – רבים עלולים למות בכאוס שיתחולל, וסתימת הכבישים באנשים המנסים להיחלץ מהעיר תמנע מרבים להמלט.
המחיר שמשלמים כיום בארצות הברית, ובעולם כולו, בגלל אימוצה של האידיאולוגיה האנטי-ממשלתית, אשר טראמפ והמפלגה הרפובליקנית ממשיכים להישבע לה, הוא כבד. העולם נאלץ לספוג מחיר מאחר ובאופן מצטבר פליטות גזי החממה בארה"ב גדולות משל כל אומה אחרת. גם כיום, ארה"ב היא אחת מהמובילות בפליטת גזי חממה במדידה פר קפיטה (לפי ראש). אך גם ארה"ב נאלצת לשלם מחיר – נראה שבמדינות אחרות, אפילו במדינות עניות כמו האיטי ואקוודור ולעתים לאחר אסונות קשים, למדו כיצד להתמודד עם אסונות טבע, בצורה טובה יותר מאשר האמריקאים.
לאחר שניו-אורלינס הוכתה ונחרבה בידי הוריקן קתרינה ב-2005, ולאחר שהסופה סנדי "סגרה" את ניו-יורק ב-2012, בעקבות ההרס שניחת על יוסטון מידי הארווי והנזקים הצפויים מהוריקן אירמה, ארה"ב יכולה וצריכה למצוא דרכים טובות יותר להתמודד. בידיה המשאבים והכישורים כדי לנתח אירועים מורכבים אלו והשלכותיהם, ובעקבות זאת ליצור וליישם תכנית להתמודדות עם אירועים מסוג זה, ולמנוע אובדן חיים ונזק לרכוש.
אך מה שחסר לארצות הברית, ומונע ממנה לפעול בכיוון זה, הוא תפיסה ברורה של מהו תפקידה של הממשלה. הצד הימני של המפה הפוליטית, הפועל במשותף עם גורמים פרטיים בעלי אינטרס, ממשיך לנסות לאחוז בשני קצותיו של המקל. בטרם משבר – התנגדות מוחלטת לרגולציה והשקעות ממשלתיות, שלא לדבר על תכנון; לאחר משבר – דרישה בלתי משתמעת לשתי פנים, אשר גם מתקבלת כמובן, למיליארדי דולרים ציבוריים כפיצוי על הנזקים והאובדן, לרבות אלו שניתן היה למנוע בקלות.
מי יתן ובארצות הברית של אמריקה, ובארצות אחרות, לא ידרשו הדגמות נוספות של כוחות הטבע וההרס שבהם, על מנת ללמוד את הלקחים של הוריקן הארווי.
ג'וזף שטיגליץ הוא חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2001, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, יו"ר משותף של קבוצת המומחים הבכירים למדידת ביצועים כלכליים והתקדמות חברתית ב-OECD, וכלכלן ראשי במכון רוזוולט. כיהן בעבר כסגן נשיא בכיר וכלכלן ראשי בבנק העולמי.
המאמר פורסם באתר project syndicate ב-8 בספטמבר 2017.
