אני חי על לחם ואני מת על לחם, אבל על לחם-לחם ולא על מה שאופים לנו כיום. יש האומרים שנולדתי עם פרוסת לחם ביד, אבל אני לא מאמין באגדה זאת.
אני עומד מול מדפים גדושי לחם בסופר. מבחר עצום של מאפים ארוזים בניילון שכתוב עליהם לחם. לחם קל, קל עם זיתים, עם חמניות, עם בצל, עם סובין. גם לחם "כבד" לא נפקד מקומו – לחם כפרי כהה, לחם שיפון של 50% ושל 100%, לחם אחיד שלם ופרוס, ארוז ולא ארוז וסוגים אחרים של לחמים, שאינם עולים כרגע בדעתי. כבר טעמתי את מרביתם אך רובם השאירוני מאוכזב להחריד. ק – ש _ ו – ג – ב – ב – ה! מבוישים מונחים הלחמים על המדפים, דחוסים בצפיפות מחניקה, מעוותי צורה וממוששים בידי הלקוחות וזועקים – יהודים רחמו רחמו, תנו לנשום! האמינו לי, אני שומע אותם…
אדם בגילי חי עם זיכרונות ילדות. אני זוכר את סבתי אופה לחם. פעם בשבוע היא עשתה זאת. לבצק שהכינה הוסיפה שאור ששמרה מהאפיה הקודמת, קמצוץ שמרים ותפוח אדמה גם. לשה ולשה ולבסוף השאירה את הבצק לתפוח. אחרי התפיחה תלשה קצת מן הבצק וממנו השאירה את השאור עבור השבוע הבא. מהשארית קלעה דמות של ציפור שקראנו לה "פיפושקה", זאת למעננו הילדים. את הבצק הכניסה לסלסלה מנצרים וכאן מתחיל החלק שלי בפרשה… תפקידי היה להסיע על אופניים את הבצק למאפיה של מר הרשקוביץ', שם נאפה הלחם בתנור אפיה גדול. היה מרתק לראות את האופה מחליק את הבצק על גבי מירדה אל מעמקי התנור. אחרי שעות מספר רכבתי שוב למאפיה על מנת להביא את הלחם הטרי הביתה.
כיכר לחם זו הספיקה לשבוע ימים. הלחם שמר על טריותו ועל טעמו המשובח, טעם שנשאר על חכי עד היום. אוי, אוי, איפה יש כיום לחם כזה…
עם חלוף השנים השתנו פני הלחם וגם פני השתנו לא מעט, אך תאוותי ללחם לא פחתה כהוא זה. בראותי לחם יפה וראוי לשמו איני עומד בפיתוי וקונה אותו. אך – שוד ושבר – שקר החן והבל היופי. הוא נראה מושלם, אפוי כמו שצריך, ממש כמו שרואים בחנויות הלחם באוסטריה אך זה לא זה.
מאחר שעל טעם וריח אין להתווכח – אל תסמוך על טעמם של אחרים בייחוד לא בעניין הלחם. סמוך רק על עצמך! נוסף לטעם וריח הלחם, יש חשיבות מכרעת למרקם המאפה ולעמידותו ב"לחצים". לשם בחינת נושא זה המצאתי את שיטת ה"פינגר טסט". במה הדברים אמורים? ובכן, פרוס פרוסה בעובי הרצוי לך, מרח עליה חמאה בעובי שאתה אוהב (אפשר גם מרגרינה) ואחוז בפרוסה בין האגודל לאמה. אם הפרוסה קורסת הרי שאין טעם להמשיך בניסוי – כי זה פשוט לא לחם! אם כך קורה עם פרוסה המרוחה בחמאה אז מה יהיה אם נעמיס על הפרוסה גם נקניק או גבינה? הפרוסה תיפול על השולחן ואם ביש מזל אתה והיא נופלת על הצד המרוח… ואז מה? אז זה לא לחם! אך אם הפרוסה עמדה במבחן – הריח אותה וטעם אותה ואם גם הטעם וגם הריח לטעמך הם – אז הכל בסדר וכנראה שאתה אוחז לחם בידיך.
יש המחפשים את המתכון האולטימטיבי לאפיית לחם ומנסים את כוחם באפיה ביתית. האמינו לי – חבל על הזמן (במובן המילולי), את הלחם של סבתא שלי לא תצליחו ליצור.
בינתיים אכלו מה שיש וזיכרו שרבים מאד גם את זה אין להם!
ב ת א ב ו ן !
מ.ר.לחמן
***
(זיכרונות ילדות מלפני כתשעים שנים, מעיירה קטנה במזרח סלובקיה, אז צ'כוסלובקיה)
