למיכל יקירתנו, 

בלב ים סוער, לאה גולדברג 

(שנתון ׳דבר׳, תש״ח)

 

נומה ילדי, בלב ים סוער

ערשך מניד הסער.

לספינה הנעה בלב ים סוער

נמלטנו מזאב ביער.

 

עפה ציפור מול הים הסוער,

נומה, עצום העיניים,

השם יתברך צפריו שומר –

הוא נתן לציפור כנפיים.

 

עומדים כוכבים מול הים הסוער,

נומה, עצום העיניים,

השם יתברך כוכביו נוצר

הוא קבע אותם בשמים.

 

ירדה דמעתי על ראשך הבוער,

נומה עצום העיניים,

עוד טיפה מלוחה, בלב ים סוער,

אבינו שבשמיים!

 

— (ואנחנו מוסיפים) —

 

והנה חולמים בלב ים סוער,

ילדי, נערי, פקח עיניים,

לב האדם זע ונע, עוד בוער,

תפילת האדם שבמים.

 

—

אלול תשע״ז, ספטמבר 2017