הבחירות בגרמניה יערכו ביום ראשון בשבוע הבא, ונראה כי התוצאות כבר ידועות מראש. במרביתן המוחלטת של הסקרים מובילה בבטחה הקנצלרית הנוכחית אנגלה מרקל, בראשות מפלגת הימין CDU, עם 37% תמיכה, ואחריה עומד מרטין שולץ בראשות ה-SPD הסוציאל דמוקרטית עם כ-20% תמיכה. אך ייתכן שהדרמה האמתית בבחירות האלה מתחילה דווקא במקום השלישי, על עלייתה של מפלגת הימין הלאומני AfD (אלטרנטיבה לגרמניה), שצפויה להכניס, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה,  כוחות לאומניים לבונדסטאג.

מפלגת ה-AfD, הידועה בעמדותיה הלאומניות אשר נוטות לדעת רבים עד לכדי סימפטיה לנאציזם, עומדת בפני ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה הקצרה שלה. על אף שכיום נציגיה ממלאים תפקידים בפוליטיקה המקומית, נראה כי הבחירות הקרובות יאפשרו לה, בפעם הראשונה, להיכנס לבונדסטאג-  הפרלמנט הלאומי. עפ"י מרבית הסקרים, תזכה המפלגה במקום השלישי- אחרי ה-SPD וה-CDU. כך, בפעם הראשונה מאז נפילת הנאצים, תחזיק מפלגה ימנית לאומנית מובהקת בכיסאות בפרלמנט, ותהווה גורם משמעותי בניסיונה של מרקל להרכיב קואליציה.

עד ניתוח תוצאות הבחירות עצמן קשה יהיה להסביר את נסיקתה של המפלגה הלאומנית, אבל עפ"י הסקרים, מרבית האלקטורט של ה-AdF הם מצביעי המפלגה הסוציאליסטית לשעבר. נראה כי ה-SPD הולכת ונחלשת, והאלקטורט שלה הולך ומסתמך על אכלוסיה מבוססת יותר בחלקים העשירים יותר במערב המדינה. לעומת זאת, אזרחיה העניים יותר של גרמניה נוטים לתמוך ב-AfD יותר מבעבר. אלו מצביעים שבאופן היסטורי הצביעו למפלגה הסוציאליסטית.

חוזרים לדבר על מולדת

ה-AfD הוקם בשנת 2013, כמפלגת ימין המתנגדת למדיניות החילוץ של גרמניה את המדינות האירופאיות בהן נוצר משבר חוב לאחר 2008. בתחילת דרכה הייתה המפלגה פופולרית בקרב כלכלני הימין במדינה, אשר טענו כי על גרמניה לדחוף לשקול פירוק גוש היורו.

על אף היותה עדיין מפלגה עוינת לאיחוד האירופי, מאז 2015 הולכת ומתחזקת בה זרם בעל אופי לאומני. מדיניות הכנסת הפליטים של מרקל ב-2015, אשר במסגרתה איפשרה גרמניה את כניסתם של פליטים רבים מהמזה"ת למדינה, היוותה בעבור המפלגה מקפצה אלקטורלית. אחוזי התמיכה במפלגה עלו משמעותית מאז 2015, וכיום נראה כי היא עומדת להיות המפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט.

כרזה בחירות של מפלגת AFD אלטרנטיבה לגרמניה "בורקה?- אנחנו מתגרים מביקיניי." בברלין 7 בספטמבר (צילום: AP Photo/Michael Sohn)

מקרב הסיסמאות של ה-AfD ניתן לזהות קו לאומני וגזעני ברור, ובמקרים רבים אף אנטישמיות גלויה. כך, בתחילת 2017 התבטא אחד מנציגיה הבולטים של המפלגה נגד זכרון השואה בגרמניה. "הגרמנים הם העם היחיד בעולם שהציב אנדרטה מבישה כל כך באמצע עיר בירתה" אמר, בהתייחס לאנטרדה לזכרון השואה בברלין. רבים במפלגה טוענים כי היסטוריה הנאצית של גרמניה רחוקה מספיק כדי לאפשר לגרמנים "להתקדם הלאה".

הרטוריקה של המפלגה עושה שימוש בסממנים לאומיים גרמניים מובהקים- מחזה חדש בבמה הפוליטית הגרמנית מאז הנאצים. "ה-AfD היא ההזדמנות האחרונה שלנו להציל את המולדת!" קרא ביורן הוקה, מועמד לפרלמנט, בכנס המפלגה בדרזדן לרקע קריאות "גרמניה, גרמניה". בכנס זה נתלה שלט עליו נכתב "המהגרים עולים למחוז שלנו 260 מיליון יורו בשנה. זה כסף שהיה יכול להגיע אלינו".

מאז הקמתה זוכה המפלגה להישגים אלקטורליים מרשימים. על אף העובדה כי ה-AfD נכשלה בניסיונה להיכנס לפרלמנט בשנת 2013, היא מחזיקה כיום בכיסאות בפרלמנט האירופי, וניצחה במספר בחירות מקומיות. על אף היחלשותה בסקרים לאחרונה, המפלגה מחזיקה בכוח אלקטורלי לא מבוטל בעיקר באזורים העניים ביותר גרמניה- מזרח המדינה ואזורי התעשייה לשעבר.

מתחזקים על חשבון הסוציאל דמוקרטים

לאחרונה החלה התקשורת הגרמנית להתייחס לעובדה כי אנשים רבים אשר היו עד לפני מספר שנים מצביעי המפלגה הסוציאל דמוקרטית, החלו לתמוך יותר ויותר מפלגה הלאומנית. עפ"י מחקר של ה-DIW, מכון מחקר גרמני, קיימת בשנים האחרונות שינוי מהותי בהרכב של מצביעי מפלגת השמאל המסורתית, ה-SPD. בעוד בעבר ייצגה המפלגה את מעמד הפועלים הגרמני, ואת האינטרסים של איגודי העובדים, כיום רק 17% ממצביעיה הינם עובדי "צווארון כחול". במקביל, הולך וגדל חלקו של אוכלוסיית העובדים במפלגת הימין ה-AfD, בו כל מצביע שלישי הוא עובד "צווארון כחול".

חוקרים רבים בגרמניה טוענים כי מעבר זה של מצביעים מקרב העובדים ל-AfD קשור קשר אדוק למצבם של עובדים אלו. "אני חושב שה-SPD היא מפלגה פחות חברתית היום מאשר שהייתה בעבר. אני לא רואה סיבה להצביע לה" מספר דיטמר אהלרט, אשר תמך במפלגה הסוציאליסטית כל חייו. אכן, התמיכה למפלגה הלאומנית גבוהה במיוחד באזורים המתועשים לשעבר של גרמניה, אשר מאז סוף שנות ה-70 סובלים מאחוזי אבטלה גבוהים ושכר יורד. זאת בעקבות עזיבתם של מפעלים רבים את אזורים אלו והעתקתם לאזורים זולים יותר של העולם.

"יש הרבה אנשים באזור הרוהר (אזור מתועש לשעבר) שמרגישים שנטשו אותם. הם רואים את ה-SPD כמקור בעיותיהם" אומר קארל רודולף קורטה, פרופסור לפוליטיקה. "הם לעולם לא יסלחו למפלגה על הרפורמות בשוק העבודה". באזורים אלו נוטים האזרחים להחזיק בעמדה עוינת במיוחד כלפי המפלגה הסוציאליסטית, בעקבות הרפורמות בשוק העבודה שהונהגו על ידה בשנת 2003, הידועות בשם "רפורמות הרץ". במסגרת רפורמות אלו קוצצו מערכות הרווחה אשר העניקו הגנה לעובדים מובטלים, והורחב מאוד מגזר העובדים בשכר נמוך, במהלך הנודע כ"מיני ג'ובס". כיום כ-22% מכלל העובדים הגרמנים מועסקים תחת חוזים אלו.

שינויים אלו פגעו במיוחד באזורים בגרמניה אשר סבלו מנסיגת התעשייה- בעיקר במזרח המדינה ואזורי התעשיה במערבה. עובדים אלו, אשר פוטרו עם סגירת מפעליהם, מצאו את עצמם ללא תמיכה, ונאלצו לקבל על עצמם חוזי "מיני-ג'ובס"- עבודות בתנאים גרועים בהרבה מאשר החזיקו קודם. ללא הגנה של איגודי העובדים, מוצאים עצמם רבים מקרב אוכלוסיה זו סובלים מעוני בעודם עובדים, ואחוזי האבטלה באזורים אלו נשאר גבוה, על אף הממוצע הלאומי הנמוך. "כל העבודות הטובות, אלו עם השכר הגבוה, נעלמו. במקומם הגיעו עבודות גרועות, בשכר נמוך" אומר תומאס שטיינברג, נציג איגוד כורי הפחם.

בסופו של דבר, עובדים גרמנים רבים כבר אינם רואים הבדל ניכר בין מפלגת ה-CDU הימנית למפלגה הסוציאליסטית. "הסוציאליסטים איבדו את הקשר עם האנשים. הם לא מדברים את השפה שלנו, הם אנשים שמעולם לא עבדו. ה-SPD היא כבר לא מפלגת העובדים, עכשיו המפלגה שלנו היא ה-AfD" אומר תושב הרוהר, כורה לשעבר. "שום דבר כבר לא אוטומטי היום", מספר נציג ה-SPD באחד האזורים של חבל הרוהר. "פעם היה מיליה חברתי שלם שהיה מקושר למפלגה, אבל היום הקשר הזה נותק". את תהליך זה הוא מסביר דרך היחלשותם של איגודי העובדים אשר היוו בעבר גורם מלכד באזורים התעשייתיים של גרמניה, אך החברות בהם הצטמצמה יחד עם העלמות עבודות התעשייה.

יש בכך מידה לא קטנה של אמת- מזה שנים לא קיים הבדל ניכר בין עמדותיה של המפלגה הסוציאליסטית לזו של מפלגתה של מרקל. שתי המפלגות אימצו את האידאוליגיה לפיה על המדינה לצמצם את הוצאותיה ע"י צמצום בשירותי הרווחה ההשקעה הציבורית. כך, על אף ההבדלים בין עמדותיו של שולץ לאלו של מרקל, רבים אינם מרגישים כי ניצחונו של ה-SPD יוביל לשיפור כלשהו בחייהם.

בגרמניה עולה בהתמדה שיעור העניים, וב-1993 עמד שיעורם על 11%, בעוד ב-2013 עמד על 15.3%. עפ"י דו"ח של התאחדות ארגוני צדקה במדינה, כשישית מאוכלוסיית גרמניה נמצאת תחת סכנת עוני, ובאזורים המתועשים לשעבר כמו חבל הרוהר, אחד מכל חמישה גרמנים הוא עני.

במקביל, הולכים וגדלים הפערים שבין הגרמנים העשירים והעניים ביותר. הלמ"ס הגרמני דיווח לאחרונה כי כמעט 52% מכלל הנכסים הריאלים והפיננסיים בגרמניה שייכים לעשירון העליון.  בגרמניה קיימת חלוקת ההון הבלתי שוויונית ביותר באירופה, ויש הטוענים כי ביטול המס על ההון במדינה, ובעקבות כך ביטול המעקב הממשלתי אחרי נכסי ההון, הוביל לכך שרמות אי השוויון האמתיות מוסתרות מהציבור.

קיימים פערים רבים בין חלקיה הגאוגרפיים השונים בגרמניה ובייחוד בין אזור מזרח גרמניה הקומוניסטי לשעבר, למערבה. כך, ב-2012 דווח כי בני מערב גרמניה מחזיקים נכסים בשווי כפול מאלו המוחזקים במזרח המדינה. בנוסף, מרבית העבודות הארעיות בשכר נמוך נמצאות במזרח המדינה.

מפלגת ה-AFD עוד טרם הוכיחה עצמה בקלפיות, ועוד מוקדם להגיד אם עלייתה מסמנת מגמת עומק או תגובת נגד נקודתית לבעיית הפליטים. מה שבטוח הוא שאם תזכה המפלגה להישג אלקטורלי נאה, ובהימשך תהליכי השחיקה במעמד העובדים הגרמני והיחלשות ה-SPD, הדרמה האמתית תהיה בבחירות של שנת 2021.