נראה אתכם.

נראה אתכם אומרים לנכים שאין כסף.

עינינו תהיינה נשואות היום (שני) לכנסת ישראל, אשר מתכנסת לצורך דיון פגרה מיוחד בנוגע ליחס הממשלה לנכים. הנכים, הנאבקים על הישרדותם, פשוטו כמשמעו, יהיו שם גם, בעיניים כלות.

הציבור הישראלי יתבונן ויראה – שמא הובקעה חומת האדישות וההפקרה העוטפת את מקבלי ההחלטות? או שמא, בעיצומו של חודש הסליחות, ממשיכים השרים והמחוקקים לעשות את הרע, אשר אין לו כפרה ואין לו סליחה? האם יושבו פניהם של הנכים ריקם, והם ישובו לבתיהם לקבל את השנה החדשה בידיעה שהחברה הישראלית מותירה אותם, מופקרים, בג'ונגל שהוא מדינתנו?

מחקרים מלמדים כי האדם מסוגל להצדיק לעצמו, באופן פנימי, כמעט כל מעשה של רוע מצידו, בהינתן התנאים המתאימים. יש חוקרים הסבורים כי במקרים מסוימים בהם כושלת מערכת הערכים הפנימית של האדם, די בהצבת מראה בפניו, בה משתקפת דמותו על סף ביצוע מעשה הנוגד את אמונותיו, על מנת להשיבו למוטב, כיוון שהשתקפות זו מנתצת את מערך ההצדקות והתירוצים הפנימיים אשר נוצר על מנת לאפשר עשיית הרע. ולכן, אנו מבקשים להציב מראה בפני המחוקקים ומקבלי ההחלטות.

דעו שאנחנו יודעים שאתם יודעים. אנחנו יודעים שאתם יודעים שלא ניתן להתקיים בישראל מסכום של 2,342 ש"ח בחודש, וגם לא מסכום של 2,867 ש"ח בחודש שזו הקצבה הממוצעת המשולמת (בחישוב תוספות שונות המגיעות בדין, כמו תשלום על ילדים). אנחנו יודעים שאתם יודעים שיש צורך להוסיף באופן מיידי סכום של כ-4 מיליארד ש"ח לקצבאות כדי להעמידן על גובה ראוי – הרי זה הסכום שמתיימרים להוסיף לקצבאות בעתיד; אלא שעבור רבים מהנכים הנאבקים על קיומם השאלה היומיומית היא אם לא עכשיו, אימתי?

יתרה מכך, אנחנו יודעים שאתם, מחוקקים ושרים נכבדים, יודעים, כי מאחורי המילים "אחריות תקציבית", או "מסגרת תקציבית שקבע שר האוצר", או אפילו מאחורי המילה "פעימות", לא עומד דבר. אלו מילים ריקות שלא יכולות להסתיר את הר הכסף עליו יושבת המדינה בעת שהיא מסבירה לנכים שאין כסף.

ח"כ דוד ביטן במליאת הכנסת (צילום: מרים אלסטר / פלאד 90).

אנחנו יודעים שבקופת המדינה נגבו השנה קרוב ל-9 מיליארד שקלים מעל למתוכנן, וכי עד סוף שנת 2017 הסכום עשוי להגיע עד ל-12.5 מיליארד שקלים. כסף נזיל, שאין לגביו תכנית תקציבית כלשהי.

אנחנו יודעים שב-2016 עמד סכום זה על כמעט 8 מיליארד שקלים.

אנחנו יודעים כי במהלך תשעה חודשים של 2017 החשב הכללי העביר 5.5 מיליארד שקלים לצורך פרעון מוקדם של חובות – כלומר תשלום שניתן היה לשלם בעתיד על פי תכנית פרעון החוב, אך הוחלט להקדים את התשלום. מאז 2008 הועברו כך 62.3 מיליארד שקלים לפרעון מוקדם, סכום עתק שניתן היה לחולל בו שינויים נרחבים בחברה הישראלית.

אנחנו יודעים כי קרן הפיצויים של מס רכוש, אשר מיועדת לפצות אזרחים על הרס רכושם בעקבות אסון טבע, טרור או מלחמה, צמחה בשנים האחרונות למימדים דמיוניים ועומדת כיום על קרוב ל-11 מיליארד שקלים. אנחנו יודעים שאתם יודעים כי 235,000 נכים בישראל חיים באסון קיומי בכל יום, והמלחמה שלהם היא המלחמה היומיומית על החיים. תענו לעצמכם על השאלה באיזו מדינה מעדיפים לשמור כסף לפיצוי על אובדן רכוש עתידי בעת שהנכים צריכים לבחור היום בין לחם ותרופות?

בכלל, על פי הדוחות הכספיים של ממשלת ישראל, העתודות הכספיות של הממשלה צמחו באופן מרשים בשנים האחרונות. מ-4 מיליארד שקלים ב-2006 בקופת המדינה, היום ישנים קרוב ל-80 מיליארד שקלים בקופה, בפקדונות קצרי טווח וארוכי טווח וקרנות שונות, כדוגמת קרן הפיצויים של מס רכוש. דעו שאנחנו יודעים שאתם יודעים שהכסף ישנו, כשאתם מסבירים שהכסף איננו.

כחלון, נתניהו והרצוג (צילום: נתי שוחט / פלאש 90)

ראש הממשלה העלה פוסט בפייסבוק עם "שיעור בכלכלה" שהעביר בארגנטינה. באנגלית רהוטה התגאה ב"דיאטה" שהעביר את המגזר הציבורי, "השמן" במשל שלו. כמה אכזריות יש בדבריו של נתניהו. כמה זה נורא להבין שהותרת הנכים מאחור, לגווע, היא חלק מהתהליך המתוכנן שהובל על ידי נתניהו בתפקידו כשר אוצר, כדי לשפר את "התחרותיות" של המשק הישראלי. זו תפיסה שיש בה יסודות של דרוויניזם חברתי – בבחינת מי שאינו מסוגל להתמודד, שייכחד במסגרת הברירה הטבעית.

אבל הגיע הזמן שנתניהו ושאר מקבלי ההחלטות ידעו שאנחנו יודעים. אנחנו יודעים שהכסף ישנו והגיע הזמן לתקן את נזקי התפיסה הרעה הזו, המבוססת כל כולה על עבודה זרה, ולחזור בתשובה. ואם אין די בידיעה שאנחנו יודעים, אולי יועיל מוראה של מלכות, בפתח יום הכיפורים הקרב ובא, שכן פשעים שבין אדם לחברו הוא איננו מכפר.