במשרד להגנת הסביבה הודיעו אמש (שני) על עלייה בריכוזי גפרית דו-חמצנית באזור אשדוד בעקבות הפסקת אספקת הגז ממאגר "תמר". בהודעת המשרד נאמר כי " בתחנת הניטור 'ניר גלים' נרשמה ביומיים האחרונים בשעות הצהריים עלייה בריכוזי גפרית דו-חמצנית בשיעור של 12%, ביחס לימים בעלי תנאים מטאורולוגיים דומים וכאשר כיוון הרוח הוא מתחנת הכוח 'אשכול' באשדוד".

התקלה נמשכת כבר מיום חמישי, ומצריכה את הפעלת משק האנרגיה במתכונת חירום. מרבית יצרני החשמל אינם מחוברים לצנרת הסולר, וכעת זקוקים למערך חירום של מכליות סולר – כולל מכליות מושאלות מצה"ל

עליה זו קשורה בסבירות גבוהה להגברת השימוש בפחם במשק האנרגיה בימים אלו. למעשה, התחנות הפחמיות מצילות כעת את אספקת החשמל למשק, אך יש לזה מחיר בדמות הגברת זיהום האוויר. זיהום האוויר מוערך כגורם למעל 2,000 מקרי מוות מוקדם בשנה בישראל, הרבה יותר מאשר תאונות דרכים וטרור גם יחד.

ללא אספקת גז טבעי ממאגר "תמר", משק האנרגיה נאלץ להסתפק בעיקר בצריכת סולר ומזוט – דלקים יקרים ומזהמים, לצד הגברת השימוש בפחם. עד כה, השימוש בדלקים המזהמים יותר לא גרמו לשינוי משמעותי ברישומים שבתחנות ניטור האוויר, ובמשרד להגנת הסביבה הסבירו זאת במשטר רוחות נוח הגורם לפיזור מהיר יותר של הפליטות מן הארובות. עוד מוסיפים במשרד כי ההרעה באיכות האוויר נרשמה בתחנת "ניר גלים" בלבד.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

השבתת מאגר "תמר" גורמת לנזקים במשק האנרגיה שאינם חשופים ישירות לציבור. בעוד שמדינת ישראל מצליחה לתפעל את משק האנרגיה במתכונת חירום ללא הפסקות חשמל, התקלה אכן גורמת לנזקים סביבתיים וכלכליים, ומגדילה את הסיכוי לשיבושים באספקת החשמל. אמש, התקלה הותירה לראשונה את חותמה על מתקני ניטור האוויר של המשרד להגנת הסביבה.

בחברת "דלק קידוחים", מבעלי מאגר "תמר", מסרו כי המאגר פועל בנצילות יוצאת דופן של 99.8%, וכאשר התקלה – סדק בצינור שעל גבי האסדה – גרמה לירידה של הנצילות ל99.5%. כדי להחזיר את המאגר לפעולה אין די בתיקון הסדק, אלא יש צורך בהליך חוזר של הרצת בדיקות ופעולות כיול כדי לבחון את יכולת האסדה לתפקד כהלכה בתנאים שונים.

יצחק תשובה, בעל השליטה בחברת "דלק". ארכיון. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

יצחק תשובה, בעל השליטה בחברת "דלק". ארכיון. (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

בדיווחה לבורסה בתל-אביב הודיעה החברה על חשיפה לנזק קטן יחסית של 3.5 מליון דולר, בשל אי מכירת גז. לעומת הנזק המיידי לבעלי המאגר, יצרני החשמל, בראשות חברת החשמל, נדרשים להוצאות גדולות הרבה יותר – רכש של סולר מזוט, ופחם. המדינה חייבה עד כה את יצרני החשמל להחזיק במלאי המספיק ל-100 שעות בלבד של פעולה על בסיס דלקים אלו, כלומר כארבעה ימים. התקלה הנוכחית נמשכת כבר מיום חמישי, ומצריכה את הפעלת משק האנרגיה במתכונת חירום מזה חמישה ימים – פתיחת חמ"ל, הפסקת יצוא הסולר בעבור צריכה מקומית והיערכות ליבוא דלקים מוגבר. נזק נוסף קשור לכך שמרבית יצרני החשמל אינם מחוברים לצנרת הסולר, וכעת זקוקים למערך חירום של מכליות סולר – כולל מכליות מושאלות מצה"ל – על מנת שלא לפגוע באספקת החשמל הסדירה במשק.

ברשות החשמל לא ידעו לומר באילו תנאים על בעלי מאגר "תמר" לפצות על יצרני החשמל על הנזקים העקיפים שנגרמים להם – רכש דלקים יקרים והגברת הבלאי במערכות הייצור. ל"דבר ראשון" נמסר כי הדבר "נמצא בבדיקה". ייתכן שהיקף התקלה לא יחייב שינויים בתעריף החשמל, אך יש חשיבות לשאלה באיזו מידה מחוייבים בעלי "תמר" לפצות את לקוחותיהם. החוזים עצמם אינם גלויים לציבור, אך ברשות החשמל עברו עליהם מראש ואישרו אותם, ולכן אמורים לדעת איזו אחריות מוטלת על מי בתרחיש מסוג זה.

התקלה הגדולה ביותר היא מדיניות הממשלה

בעוד המדיניות הממשלתית מעניקה העדפה ליצרנים פרטיים, אשר מייצרים חשמל מגז טבעי ובהיקף נמוך מהשמש, רק לחברת החשמל יש תחנות כח פחמיות. שר האנרגיה יובל שטייניץ (הליכוד) נימק את החלטותיו להפחית את השימוש בפחם בנימוקים סביבתיים, אך תוך כדי כך החלטות אלו פגעו בחברת החשמל, ביחס ליצרני החשמל הפרטיים. הפעלת התחנות הפחמיות כעת בהיקף מוגבר, מסייעת בעקיפין לחברה, אך ביחס לרגולציה הכבדה המוטלת על החברה והאיסורים לפתוח באופקי פעילת חדשים, השינוי הקל בעקבות מצב החירום לא צפוי לכסות אף לא את הוצאות הנוספות הנגרמות מרכש מוגבר של סולר ומזוט. גם הצרכנים התעשייתיים המקבלים אספקת גז מוגבלת מהאנייה המגזזת מול חופי חדרה נפגעים ממציאות זו.

שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ בוועידת אנרגיה ועסקים 2016 (צילום: דבר ראשון)

במבט ראשון, נדמה כי שילוב הידיים בין כלל הגורמים במשק האנרגיה, מצליח לעמוד במשימה בעדיפות הראשונה – אפס הפסקות חשמל, למרות היעדר גז מ"תמר", שבשגרה אחראי לכמעט 60% מייצור החשמל בישראל. במבט מעמיק יותר ניתן להבין כי היערכות החירום של המדינה מותאמת רק לתקלות קלות יותר. אם יש אמת באמירה לפיה חכם יודע לצאת מצרות שפיקח לא היה נכנס אליהן, כעת היא ניכרת בבירור.

כפי שכבר העיר מבקר המדינה, יש צורך דחוף שלא מומש לחבר את כל יצרני החשמל בגז לצנרת הסולר הארצית, במקום המצב הנוכחי של מאגרי סולר ל-100 שעות בלבד. דבר מדאיג נוסף הוא בחירת המדינה שלא לחייב הקמת צינור נוסף להולכת גז מהמאגרים – אם בדרך של בניה עצמית של המדינה ואם בהטלת חובה זו על מונופול הגז – והסתמכות על האינטרס הכלכלי של גופים פרטיים להנחת צנרת, בים וביבשה. יש לציין עם זאת, שבמקרה של התקלה הנוכחית צינור נוסף לא היה מועיל כיוון שהתקלה היא באסדה ולא בצינור.

ישנן פעולות נוספות שניתן היה לבצע מראש ולהגביר את הבטחון האנרגטי של המשק. מסוף גיבוי עם אניית מילוי של גז טבעי, בנוסף לאניה המגזזת של חברת חשמל; פיתוחו של מאגר לויתן, אשר נדחה בהתאם למדיניות הרכה של הממשלה כלפי מונופול הגז, ל-2019 ועוד.

התחנות הפחמיות מצילות כעת את אספקת החשמל למשק, אך יש לזה מחיר בדמות הגברת זיהום האוויר. זיהום האוויר מוערך כגורם למעל 2,000 מקרי מוות מוקדם בשנה בישראל

בשנים האחרונות התקבלו החלטות דרמטיות במשק האנרגיה: הפחתת השימוש בפחם, הפרטת זוחלת של מקטע הייצור, אסדרת משק הגז והגדלה מתונה של הייצור באנרגיות מתחדשות. כל אלו נעשו כאשר לישראל אין תכנית אב למשק האנרגיה. תכנית שכזו נמצאת בהכנה כבר מספר שנים, אך שום טיוטה שלה עוד לא הוצגה לציבור. ללא הגדרה ברורה של האינטרס הציבורי ושיתוף הציבור בתהליך – עולים הסיכויים שמכלול ההחלטות מקדם את האינטרסים של שחקנים בתוך משק האנרגיה ולא של הציבור בכללותו.