שמעון פרס, הנשיא התשיעי וראש הממשלה השמיני, נפטר היום (רביעי). לפני כשבועיים עבר פרס אירוע מוחי והוא אושפז בבית החולים שיבא כשהוא מונשם ומורדם. אמש נודע על התדרדרות חדה במצבו, ודווח כי משפחתו מתכנסת סביב מיטתו להיפרד ממנו. לפנות בוקר נודע כי פרס נפטר.

פרס היה בן 93 במותו, לאחר למעלה משבעה עשורים של פעילות ציבורית. הוא הותיר אחריו 3 ילדים ושמונה נכדים.

תחילת הדרך: מבן שמן למשרד הביטחון

שמעון פרס נולד בפולין בשנת 1923 בשם שמעון פרסקי, ועלה לארץ בגיל 11. הוא גדל בתל אביב, וכנער למד בבית הספר החקלאי בבן שמן. בסיום הלימודים יצא להכשרה בקיבוץ גבע, ויחד עם חבריו הקים את קיבוץ אלומות בעמק הירדן‏. תפקידיו בקיבוץ היו רפתן, רועה צאן וגזבר. בשנים 1941–1944 היה אחד ממזכירי תנועת "הנוער העובד", שאיגדה בני נוער עובדים ברחבי הארץ ובוגריה הצטרפו לגרעיני התיישבות ולפלמ"ח. ב-1947 נקרא לתפקידים ביטחוניים בארגון ה"הגנה". לאחר הקמת מדינת ישראל, כשהוא בן 29 בלבד, מונה פרס למנכ"ל משרד הביטחון, כאיש אמונו ומקורבו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון בזמנו. הוא נמנה עם מקימי הקריה למחקר גרעיני בדימונה, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל) והתעשייה האווירית. פרס היה שותף מרכזי ביצירת הברית עם צרפת, שגיבתה את יציאתה של ישראל למבצע סיני (1956).

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

48 שנים בכנסת

בשנת 1959 נבחר פרס לכנסת הרביעית מטעם מפלגת מפא"י, ומאז כיהן כחבר הכנסת, בקואליציה ובאופוזיציה, במשך 48 שנים רצופות (למעט מספר חודשים) – יותר מכל חבר כנסת אחר. בראשית שנותיו בכנסת כיהן כסגן שר הביטחון. בשנת 1965 חבר לבן גוריון בהקמת מפלגת רפ"י שהתפצלה ממפא"י, ולבסוף התאחדה איתה בהקמת מפלגת העבודה. בממשלתה של גולדה מאיר (1969-1973) כיהן פרס כשר הקליטה, התחבורה והתקשורת. בבחירות שלאחר מלחמת יום כיפור היה פרס שר ההסברה, ולאחר שגולדה מאיר התפטרה מראשות הממשלה (בעקבות מסקנות ועדת החקירה הממלכתית על המלחמה) הוא התמודד מול יצחק רבין על מקומה. מרכז מפלגת העבודה בחר ברבין, ופרס התמנה לשר הביטחון בממשלתו. בתקופה זו נחתמו הסכמי הביניים בין ישראל למצרים, שהובילו מאוחר יותר לחתימת הסכם השלום בין שתי המדינות.

 שיחה בין ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, השר יוסף בורג והשר שמעון פרס, במליאת הכנסת בירושלים. (צילום: HERMAN CHANANIA, 04/10/1973, לע"מ).


שיחה בין ראש הממשלה גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין, השר יוסף בורג והשר שמעון פרס, במליאת הכנסת בירושלים.
(צילום: HERMAN CHANANIA, 04/10/1973, לע"מ).

ב-1977, בעיצומה של מערכת בחירות שבה עמד יצחק רבין בראש מפלגת העבודה, נחשף בתקשורת כי אשתו של רבין, לאה, מחזיקה בחשבון דולרים בארה"ב, דבר שהיה אסור על פי החוק באותה תקופה. רבין פרש מראשות המפלגה, ופרס נבחר ע"י מרכז מפלגת העבודה כמחליפו. מאז כיהן פרס כיו"ר מפלגת העבודה במשך כ-15 שנים: מ-1977 עד ל-1992 – הזמן הממושך ביותר ברציפות בו הוחזק תפקיד זה על ידי אדם אחד.

בבחירות של 1977 הפסידה מפלגת העבודה בראשות פרס לליכוד בראשות מנחם בגין, ועברה לספסלי האופוזיציה. גם ב-1981, מערכת בחירות שהתאפיינה במתיחות ובאלימות רבה על רקע עדתי, גבר הליכוד בראשות בגין ברוב קטן (48 מנדטים מול 47) על פרס ומפלגתו.

ממשלת האחדות – יציאה מלבנון ותכנית הייצוב

ב-1984 התמנה פרס לראשונה לראשות הממשלה. כניסתו לתפקיד היתה חלק מהקמתה של ממשלת אחדות לאומית בה השתתפו מפלגת העבודה ומפלגת הליכוד בראשות יצחק שמיר, לאחר ששתי המפלגות לא הצליחו להקים קואליציה. הסיכום היה שפרס יהיה ראש הממשלה למשך שנתיים ושמיר יכהן כמ"מ ראש הממשלה ושר החוץ, ולאחר שנתיים השניים יתחלפו – וכך היה. במהלך כהונתו הסיג פרס את כוחות צה"ל בלבנון לשטח מצומצם שנקרא "אזור הביטחון". מהלך נוסף שהוביל פרס היה תכנית הייצוב במשק ביולי 1985, שבה כחלק מהנסיון להתמודד עם האינפלציה הדוהרת במשק נערכו רפורמות דרמטיות בכלכלה הישראלית שכללו קיצוץ דרמטי בהוצאות הממשלה ובמעורבותה במשק. לאחר הבחירות שהתקיימו בשנת 1988 הוקמה ממשלת אחדות נוספת בהנהגת הליכוד (הפעם ללא רוטציה) בה כיהן פרס כשר האוצר.

 ראש הממשלה יצחק שמיר ושר החוץ שמעון פרס בחגיגות המימונה בגן סאקר, בירושלים. (צילום: HARNIK NATI, 03/15/1988. לע"מ)

ראש הממשלה יצחק שמיר ושר החוץ שמעון פרס בחגיגות המימונה בגן סאקר, בירושלים. (צילום: HARNIK NATI, 03/15/1988. לע"מ)

 

ה"תרגיל" שלא הצליח

במהלך הממשלה השנייה של שמיר ניסה פרס לבצע תרגיל פוליטי שיעלה את מפלגת העבודה לשלטון ללא בחירות – אך נכשל. לאחר שראש הממשלה שמיר סירב למו"מ ישראלי-פלסטיני בתיווך ארה"ב, הוביל פרס את סיעת העבודה להצביע אי-אמון בממשלה. הממשלה נפלה, ונשיא המדינה חיים הרצוג הטיל על פרס להרכיב קואליציה בתוך הכנסת הקיימת. פרס קיווה להקים קואליציה עם הסיעות החרדיות, אך הרעיון החל להפוך לקשה יותר כאשר הרב שך, מנהיג מפלגת דגל התורה, הודיע שהוא מתנגד לכניסת החרדים לממשלה עם מפלגות השמאל, ובעקבותיו הלכה גם ש"ס. פרס לא ויתר וגייס את ח"כ אברהם שריר מהליכוד, שהסכים "לערוק" למפלגת העבודה תמורת הבטחה שימונה לשר, וכן את מפלגת אגודת ישראל – מהלך שהבטיח לו רוב של 61 חברי כנסת.  אך ביום בו היה אמור פרס להכריז על הממשלה נעדרו שני חברי כנסת של אגודת ישראל מהאולם, לפרס לא היה רוב, והמשך המגעים עם אגודת ישראל נכשל. כתוצאה מכך הטיל הרצוג את הרכבת הממשלה על יצחק שמיר, והוא הקים ממשלה עם החרדים וללא מפלגת העבודה. המהלך של פרס זכה לכינוי "התרגיל המסריח", ופרס נותר באופוזיציה למשך שנתיים נוספות.

ביקור ראש הממשלה שמעון פרס בתעשייה האוירית, בפרויקט הלביא, בלוד (צילום: REOGORODETZKI HERARD 08/07/1985, לע"מ).

ביקור ראש הממשלה שמעון פרס בתעשייה האוירית, בפרויקט הלביא, בלוד (צילום: REOGORODETZKI HERARD 08/07/1985, לע"מ).

 

הסכמי אוסלו ופרס נובל

ב-1992 התמודד פרס על ראשות המפלגה בפריימריז, בחירות מקדימות, בהם השתתפו כל חברי המפלגה, והפסיד ליצחק רבין. בבחירת הרשימה לכנסת זכה פרס במקום הראשון. מפלגת העבודה זכתה בבחירות בשנה זו, רבין מונה לראש הממשלה ופרס לשר החוץ. בתקופה זו קידם פרס ערוץ הידברות חשאי עם ארגון הטרור הפלסטיני אש"ף שבראשו עמד יאסר ערפאת. אש"ף הכריז בשיחות אלו שיתפרק מנשקו ויכיר במדינת ישראל, תמורת נסיגה ישראלית משטחי יהודה שומרון ועזה והענקת אוטונומיה לפלסטינים. בסופו של דבר היוו הסכמות אלו את הבסיס להסכמי אוסלו, שהובילו להקמת הרשות הפלסטינית בחלק משטחי יהודה, שומרון ועזה בראשות ערפאת ואנשי אש"ף.

שמעון פרס בכנס תנועות הנוער בעין גדי, 1995. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

שמעון פרס בכנס תנועות הנוער בעין גדי, 1995. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

בעקבות הסכמי אוסלו קיבל פרס, יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת את פרס נובל לשלום לשנת 1994. בעקבות ההסכם הוקמה 'הרשות הפלסטינית', שבראשה עמד ערפאת. ההתפייסות עם מי שעסק בעבר בטרור נגד ישראל, הכוונה לסגת משטחים ביהודה ושומרון ופיגועי התאבדות באוטובוסים יצרו מחלוקת ציבורית עזה ולוו בפעולות אלימות של אנשי ימין קיצוני, ששיאן היה ברצח ראש הממשלה יצחק רבין.

חתני פרס נובל לשלום 1994 באוסלו. ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס ויאסר ערפאת (צילום: סער יעקב, לע"מ)

חתני פרס נובל לשלום 1994 באוסלו. ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס ויאסר ערפאת (צילום: סער יעקב, לע"מ)

בעקבות הרצח מונה פרס לראש הממשלה בפועל. הוא החליט להקדים את הבחירות, שנקבעו למאי 1996. מולו התמודד יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, שדיבר רבות על הטרור והציג את פרס כחלש. נתניהו ניצח בבחירות אלו ברוב קטן. פרס חזר לאופוזיציה והחליט שלא להתמודד מחדש על ראשות המפלגה. לאחר ניצחון מפלגת העבודה בראשות ברק בבחירות 1999, מונה פרס לשר לפיתוח אזורי – משרד שנוצר עבורו במטרה לקדם שיתופי פעולה עם מדינות האזור. בשנת 2000 התמודד מול משה קצב על נשיאות המדינה, אך לא זכה לתמיכה מספיקה של חברי הכנסת והפסיד.

<br /> ראש הממשלה בפועל שמעון פרס לוחץ את ידו של המלך חוסיין בטקס הלווית ראש הממשלה יצחק רבין בהר הרצל בירושלים. צילום: משה מילנר, לע"מ


ראש הממשלה בפועל שמעון פרס לוחץ את ידו של המלך חוסיין בטקס הלווית ראש הממשלה יצחק רבין בהר הרצל בירושלים. צילום: משה מילנר, לע"מ

 

מהעבודה לקדימה

פרס עמד שוב בראש מפלגת העבודה לאחר שאהוד ברק הפסיד לאריאל שרון בבחירות 2001. הוא הוביל את כניסת העבודה לממשלה, ומונה לסגן ראש הממשלה ושר החוץ בממשלת שרון. לאחר מבצע 'חומת מגן' התפטרה מפלגת העבודה מהממשלה. בממשלת שרון השנייה הוביל פרס שנית את מפלגת העבודה לממשלה על מנת לגבות את ביצוע תכנית ההתנתקות מרצועת עזה. בסוף 2005 נערכו בחירות פנימיות לראשות העבודה, בהן עמיר פרץ ניצח את פרס והפך ליו"ר המפלגה. פרץ הוציא את מפלגת העבודה מהממשלה, ופרס הצהיר על תמיכה במפלגת "קדימה" והתפטר מהכנסת. לאחר בחירות 2006 הוא כיהן כשר לפיתוח אזורי ולפיתוח הנגב והגליל מטעם "קדימה".

הנשיא התשיעי

בסוף 2007 התמודד פרס על נשיאות המדינה מטעם מפלגת קדימה מול רובי ריבלין וקולט אביטל. הוא נבחר ברוב קולותיהם של חברי הכנסת. באופן אירוני, הנשיא פרס של 2009 היה זה שהטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, יריבו מבחירות 1996. כהונתו כנשיא התאפיינה בעיסוק אינטנסיבי בתחום המדיני ובקידום המשא ומתן עם הפלסטינים, ללא הצלחה משמעותית. בשנת 2014 סיים את כהונתו כנשיא, וקידם את פעילויות 'מרכז פרס לשלום' ליוזמות שיתוף פעולה אזוריות.

שמעון פרס ביציאה מביה"ח שיבא (צילום: דבר ראשון)

שמעון פרס ביציאה מביה"ח שיבא (צילום: דבר ראשון)

משפחה וילדים

פרס נישא ב-1945 לסוניה גלמן, בתו של המורה לנגרות בפנימיית בן שמן, שהייתה אז חיילת משוחררת מהצבא הבריטי. היא העדיפה לחיות הרחק מאור הזרקורים והתרחקה מחשיפה תקשורתית. כשנבחר לנשיא בשנת 2007, הודיעה סוניה פרס כי לא תעבור איתו למשכן הנשיא והמשיך להתגורר בביתם בשכונת נווה אביבים. היא נפטרה בשנת 2011. ילדי הזוג הם ד"ר צביה ולדן, בלשנית התפתחותית, הווטרינר ד"ר יהונתן (יוני) פרס, ונחמיה (חמי) פרס, איש הון סיכון.

 שמעון פרס עם חברתו סוניה במחנה קיץ של תנועת הנוער העובד בזכרון יעקב. (צילום: לע"מ, 08/01/1939).

שמעון פרס עם חברתו סוניה במחנה קיץ של תנועת הנוער העובד בזכרון יעקב. (צילום: לע"מ, 08/01/1939).