אני רוצה לאחל לכולם חג שמח.
לכל הנכים שנלחמים על הזכות הלגיטימית שלהם לחיות.
לכל ניצולי השואה שנלחמים על הזכות שלהם לקנות תרופות.
לכל הזוגות הצעירים שנלחמים על הזכות לקנות בישראל דירה.
לכל עובדי הקבלן שנלחמים על הזכות שלהם להתאגד.
לכל אותם אקדמאים שלא מוצאים עבודה.
לכל אותם אקדמאים שמצאו עבודה עם משכורת מינימום.
והרשימה עוד ארוכה…

למדינה יש משאבים, יש עודף תקציבי, יש גז, יש כסף לקנות מותרות.
אבל החוליות החלשות מתמסמסות. הם צריכים לייצר פקקי תנועה כדי שנבחין בהם.

הגיע הזמן שנתחיל לקבל אחריות על כל העם.
הגיע הזמן שבבית הנבחרים יהיו המובחרים – אנשים שבאמת אכפת להם, אנשים עם תחושת שליחות ואמונה בדרכם ולא כאלה שמונחים מסקרים.

הגיע הזמן שההנהגה לא תרד לעם אלא תהיה עם העם ושלסיסמאות בזמן הבחירות יהיו קבלות ולא רק סלוגן קליט.