שנות ה-80 היו השנים של המהפכה הניאו-ליברלית. רייגן ותאצ'ר החזירו את התפיסות הימניות הכלכליות לקדמת הבמה. מאז השיח עבר לדון בהפרטות והתעלם מהאופציה של הלאמה. אין חולק על הטענה שהפרטות יותר נפוצות מאז שנות ה-80 מהלאמות, אולם בניגוד לשיח הנפוץ נערכו מספר לא קטן של הלאמות גם ע"י מדינות מתועשות ומפותחות בעשורים האחרונים מאז המהפכה הניאו-ליברלית.

אוגוסטו פינושה הוא אחד האנשים הנערצים על הימין הכלכלי כיוון שלטענתם הוא אימץ את המדיניות הניאו-ליברלית וגרם לפריחה כלכלית במולדתו צ'ילה. מילטון פרידמן בעצמו הרבה לשבח את פינושה ולקח קרדיט על שינויים אלו. פינושה היה אחד מהמייצגים הבולטים ביותר של מדיניות ניאו-ליברלית. האפיזודה שהושכחה התרחשה במחצית הראשונה של שנות ה-80. פינושה שהשתלט על השלטון בהפיכה צבאית בשנת 1973, ביצע מדיניות ימנית כלכלית קיצונית בהשפעת יועציו ושריו שכונו "נערי שיקאגו", שבמסגרתה קיצץ דרסטית את תקציבה של צ'ילה, הפריט וביטל רגולציות. כתוצאה מכך, בתחילת שנות ה-80 קרסה כלכלת צ'ילה. בשנים 1982-1983 התמ"ג לנפש נפל ב-19%, האבטלה עלתה ל-30% ופירמות ובנקים החלו להתמוטט כמו מגדל קלפים.

בעוד ו"נערי שיקאגו" ופרידמן מורם המליצו על הגברת המדיניות הניאו-ליברלית, פינושה הלך בדרך ההפוכה, הוא פיטר את מרבית "נערי שיקאגו", וביניהם שר האוצר שלו, והלאים את הבנקים שהפריט בשנות ה-70 (בעיקר את הגדולים והמרכזיים שבהם). ההפרטה המתוכננת של תעשיית הנחושת שהייתה תעשיית הייצוא המרכזית בצ'ילה בוטלה, ונקבע שבגלל מרכזיותה בכלכלה הצ'יליאנית, תעשיית הנחושת תישאר בידיים ממשלתיות. פרדימן עצמו התרחק ממנו בשנים הללו, וטען שהמשבר נוצר בגלל פינושה. התוצאה של שינוי מדיניות זה וההלאמות המסיביות של הבנקים הייתה שצ'ילה יצאה מהמיתון ועברה לצמיחה גבוהה (פרידמן חזר לקחת קרדיט לעצמו אחרי שהצמיחה חזרה לצ'ילה). פינושה, שהיה אחד המייצגים הבולטים של השיטה הניאו-ליברלית בחר בדרך של הלאמות בקנה מידה גדול כדי להתמודד עם משבר כלכלי.

דוגמה נוספת קשורה להלאמת אדמות. בשנים האחרונות עלה טיעון בימין הכלכלי שישראל היא יוצאת דופן בבעלות הממשלתית על אדמות המדינה, שאין עוד מדינה מתועשת ומודרנית עם מדיניות דומה. אולם, סינגפור שמדורגת באופן עקבי בצמרת במדדי החופש הכלכליים השונים מלאימה אדמות בקנה מידה מסיבי בעשורים האחרונים. החוק שמאפשר את הלאמת האדמות בסינגפור אומנם נחקק בשנת 1965, אולם סינגפור המשיכה והלאימה אדמות הרבה אחרי שנות ה-80 ועלייתם של רייגן ותאצ'ר. לפי דו"ח של ה-OECD, בשנת 1965 בה נחקק החוק רק 10% מאדמות סינגפור היו בבעלות המדינה, וב-2004 כבר 90% מאדמות סינגפור היו בבעלות המדינה! רווחי המדינה בסינגפור גבוהים מאוד בזכות הלאמת האדמות שמשמשת כמקור הכנסה משמעותי עבורה, ובנוסף מאפשרת למדינה הסינגפורית לבנות דיור ציבורי בהיקפים גדולים.

ניו-זילנד היא מדינה נוספת שבשנים האחרונות זוכה לשבחים על דירוגה הגבוה במדדי החופש הכלכליים. גם היא פנתה להלאמות בקנה מידה גדול במאה ה-21 (היא אפילו הלאימה את החינוך והפכה את בתי הספר הפרטיים לציבוריים). אחת ההלאמות המשמעותיות בניו-זילנד במאה ה-21 הייתה של חברת התעופה Air New Zealand, שהופרטה בשנת 1989. עקב דה-רגולציה בתחום התעופה ותחרות פרועה בענף, החברה הסתבכה בהשקעות כושלות ופשטה רגל. בשנת 2001 ממשלת ניו-זילנד הושיעה אותה והלאימה אותה, ומאז היא בבעלות ממשלתית.
ממשלת ניו-זילנד הלאימה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 במספר פעימות, גם את ענף הרכבות שהופרט בשנות ה-90, וכיום הוא בבבעלות ממשלתית, ואפילו את ענף המעברות הימיות תחת חברה ממשלתית מאוחדת בשם KiwiRail.

מדינה נוספת שהלאימה בחזרה את הרכבות היא אסטוניה, שנחשבת לכוח הקפיטליסטי העולה, זוכה לשבחים על המדיניות הקפיטליסטית שלה, ומכונה "הנמר הבלטי". בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, החליטה ממשלת אסטוניה להפריט את ענף הרכבות, אולם ההפרטה נכשלה. משקיעים זרים ומקומיים שיחדו את נציגי השלטון, הפרו את ההסכמים עליהם חתמו, ביטלו קווים ותחנות קיימות, העלו את מחירי הנסיעה, והזניחו את ההשקעה בתשתיות ובבטיחות. תוצאת ההפרטה הייתה זעם ומרמור רבים גם מצד הנוסעים, גם מצד העובדים (אותם פיטרו בהמוניהם והקפיאו את שכרם של הנותרים), ואפילו מצד הממשלה שנאלצה לשלם לחברות הפרטיות סובסידיות בטענה שאין באפשרותם להרוויח מהענף. בסקר שנערך בשנת 2006, 71% מהתושבים באסטוניה תמכו בהלאמת הרכבות, ורק 8% התנגדו לה. שנה מאוחר יותר, בשנת 2007 הלאימה ממשלת אסטוניה את הענף, חמש שנים לאחר סיום ההפרטה.

דווקא במדינות הקפיטליסטיות ביותר שליטתו של המגזר הפרטי על ענף הרכבות ידועה לשמצה ונכשלת פעם לאחר פעם, ולכן ענף זה מועד להלאמה. המקרה המפורסם ביותר מגיע מבריטניה, בה הופרטה הרכבת בשנות ה-90. שורה של תאונות מזעזעות בהם נהרגו מספר לא קטן של נוסעים חשפה את העובדה שהבטיחות ברכבות בבריטניה הדרדרה אחרי ההפרטה. לכן, בשנת 2003 הולאמה מחדש תחזוקת מערכת מסילות הברזל והאחריות לתשתיות הרכבת. אולם, בניגוד לניו-זילנד ואסטוניה, חברות פרטיות עדיין מתפעלות את הקווים. הפרטת הרכבת בבריטניה זוכה לתרעומת רבה, המחירים עלו מאז ההפרטה והסובסידיות והמענקים הממשלתיים לחברות אלו גדלו. אחרי ניסיון של עשרות שנים בעקבות הפרטת הרכבת, סקרי דעת קהל נותנים יתרון מוחץ לתומכי הלאמתה מחדש.

ההלאמה האחרונה והיוצאת דופן מכולן, נעשתה ביפן, שם הולאמה בשנת 2012 חברת החשמל והאנרגיה הגדולה ביותר ביפן ובין הגדולות בעולם TEPCO, בעקבות אירועי התפוצצות הכור הגרעיני בפוקושימה. חברה זו שתפעלה את הכור בפוקושימה, כבר נתפסה פעמים רבות בעבר ע"י הרגולציה הממשלתית בטיוח והסתרה של תאונות בטיחות וליקויי בטיחות. ראשיה הורשעו בהזנחה פושעת שהובילה לפגיעתם ולמותם של רבים. בעקבות אירועי פוקושימה פשטה החברה את הרגל, והיא הולאמה בידי הממשלה משום היותה חברת החשמל הגדולה והמשמעותית ביפן (בין היתר היא סיפקה חשמל לטוקיו), כדי לפרק את הכור בפוקושימה וכדי לפצות את הקורבנות.