כ-2,500 נשים ישראליות ופלסטיניות צעדו אתמול (ראשון) בערבות ים המלח, בקריאה לממשלה לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים. האירוע, שיזמה תנועת 'נשים עושות שלום', היה נקודת השיא של 'מסע השלום' שקיימה התנועה בשבועיים האחרונים ברחבי הארץ. במהלך המסע צעדו מאות נשים מעל ל- 350 ק"מ מכל קצוות הארץ, נפגשו עם ראשי רשויות, חברי כנסת, אנשי תרבות ועוד במטרה לייצר "שיח של שינוי, תקווה ושלום". בשעות הערב נחתם המסע בעצרת המונית בגן העצמאות בירושלים.

מצעד נשים עושות שלום (צילום: יאיר ויטמן).

ההתכנסות החלה בשעות הבוקר, בסמוך לעיר הפלסטינית יריחו ולקיבוץ אלמוג. הצועדות החלו בדרכן לעבר "אוהל השלום של הגר ושרה", שהוקם עבור האירוע, וכוסה ביריעות בד עליהן רקמו נשים מרחבי הארץ מסרים של שלום. בסיום הצעדו עלו לבמה נשים מהדור הצעיר של 'נשים עושות שלום' ומייסדות התנועה, שנשאו דברים לצד שיריהם של דייויד ברוזה, אסתר ראדה ויעל דקלבאום. באירוע השתתפה שרה רוזנפלד, ששכלה את בנה מלאכי בפיגוע ירי ב-2015. גם התיאורטיקנית הפמיניסטית קרול גיליגן השתתפה באירוע ושיבחה את פעילות התנועה.

יהלומה זכות, מייסדת מרכז חוסן באופקים וממייסדות התנועה, קראה מעל הבמה לראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד בהתחייבותו לנשות התנועה בפגישה עמן לפני כשנתיים ולחזור למו"מ עם הפלסטינים. על הבמה הוקראה גם איגרת ששלח נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לתנועת הנשים, בה אמר כי הפתרון היחיד לסכסוך הישראלי-פלסטיני יהיה יישום פתרון שתי המדינות והקמתה של מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. אך בעוד נתניהו ועבאס לא נפגשים ומאשימים איש את רעהו בכשלון המשא ומתן, מאמינות חברות התנועה כי למפגש בין הנשים יש כוח ייחודי, עוצמתי, שמסוגל לשבור את המחיצות והמחלוקות.

אירוע נשים עושות שלום (צילום: יאיר ויטמן).

"החברה הישראלית התרגלה לחיות בייאוש עמוק, אנחנו אומרות לא"

"זה מפגש בלתי אמצעי של נשים, מקום של קשב וחיבור", אומרת חברת התנועה חמוטל גורי (55), תושבת ירושלים. היא יועצת ארגונית ומנחת קבוצות, ומנכ"לית קרן 'דפנה' המקדמת שוויון מגדרי. וכן, היא גם בתו של חיים גורי – המשורר שהנציח את קרבות מלחמת העצמאות, תמך בתנועה למען ארץ ישראל השלמה בשנות השבעים אך שינה את דעותיו וקרא לחלוקת הארץ.

"כל חיי המקצועיים אני עובדת בשינוי החברתי, ובעיניי התנועה הזו היא הדבר הכי נכון והכי מלהיב וחזק שקורה בחברה הישראלית. זו חברה שהתרגלה לחיות בייאוש עמוק, 'לנצח נחיה על חרבנו'. אנחנו אומרות לא", מצהירה גורי בגאווה, "שלום עוד לא הבאנו, אבל תוך שלוש שנים הגענו מ-40 נשים למעל 25 אלף. זה סוג של נס, משהו שלא קורה כל יום, בזכות עבודה קשה, יומיומית, של מתנדבות. החזרנו לשיח הישראלי את המילים שלום ותקווה, ושזה אפשרי. כשנגיע למאה אלף, אי אפשר יהיה להתעלם מהפעולות האלה".

כמקור השראה מזכירה גורי סכסוכים אלימים ברחבי העולם שהסתיימו בהסכם – כמו אירלנד הצפונית, ליבריה וקולומביה. מקור השראה נוסף הוא החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, שדרשה מהצדדים המעורבים בסכסוכים אלימים לשתף ולייצג נשים בתהליכי משא ומתן לשלום ובפתרון סכסוכים.

אולפת חיידר (מימין) וחמוטל גורי, פעילות בתנועת 'נשים עושות שלום' (צילום: יאיר ויטמן).

"אישה ערביה שנמצאת כאן משלמת מחיר גבוה יותר"

לצד גורי אנחנו פוגשים את אולפת חיידר (46) מחיפה, מנהלת תוכניות של מרכז התרבות היהודי-ערבי "בית הגפן" בעיר. חיידר ארגנה שני אוטובוסים "כמעט מלאים"  של פעילות יהודיות וערביות מהאזור. "כולנו פעילות עבור שתי מטרות – ראשית, להפעיל לחץ על ההנהגה לקידום תהליך מדיני. הדבר השני שאנו מבקשות הוא ייצוג נשי בוועדות השונות של החוץ והביטחון בכנסת."

חיידר מדגישה כי עבור הנשים הערביות, ההשתתפות בפעילות פוליטית פחות מובנת מאליה ביחס לנשים היהודיות. "כל אישה שבאה לכאן היא מנהיגה. נשים שלוקחות אחריות זה סימן שהן מנהיגות, כולן. אך אישה ערביה שנמצאת כאן משלמת מחיר יותר גבוה מכל אישה יהודיה, בעצם היותה פעילה המשמיעה את קולה. האישה הערבייה צריכה להתמודד עם שלושה מעגלי דיכוי – הראשון הוא החברה הערבית השמרנית, השני הוא כערביה, אזרחית סוג ב' בחברה הישראלית, והאחרון כהיותה אישה בתוך החברה. אישה שפורצת את המעגלים האלה היא מנהיגה גדולה."

נמנעות מלקדם פתרון ספציפי

לפני כשנה קיימה התנועה אירוע דומה באתר תפילה הסמוך לקסר אל יהוד שעל גבול ירדן, בו נאמה זוכת פרס נובל לשלום ליימה בואי. מעבר למשמעויות הסימבוליות, לבחירת מיקום האירוע ליד ים המלח ישנה גם בחירה פרקטית: למינהל האזרחי קל לאשר אסיפה ישראלית-פלסטינית בשטח C, מאחר ואין צורך באישורי כניסה לישראל עבור הנשים הפלסטיניות.

הבחירה של 'נשים עושות שלום' לפנות לנשים מכל צבעי הקשת הפוליטית מאפשרת לכנס ציבורים רחבים סביב מסרים של שלום ופיוס, אך מגבילה את יכולתה לקדם דרך מסוימת לסיום הסכסוך. כרגע נמנעות נשות התנועה במכוון מלזהות עצמן עם פתרון כלשהו, מעבר לאחדותן של הנשים והקריאה להסדר מדיני ולהפסקת האלימות. כך גם לפוליטיקאים נוח להביע איתן הזדהות, מאחר והם אינם נדרשים לעמדות ברורות, אלא רק לתמיכה בנכונות למו"מ. עבור חברות התנועה, עצם המפגשים והפעילות הרחבה הם התשתית לקירוב השלום וליצירת תקווה – מצרך נדיר במזרח התיכון של היום.

"זו פריבילגיה לשבת ולא לעשות דבר"

באירוע משתתפות גם שתי פעילות התנועה מהיישוב עלי זהב שבשומרון – מלי גברא בר חיים וליאורה הדר. "'נשים עושות שלום' הגיעו אלינו ליישוב לפני שנתיים", סיפרה מלי, "שלחו לנו מייל שנשים תל אביביות רוצות לדבר איתנו על השלום. זה היה מפגש לא פשוט, אבל שמענו ספקטרום רחב של נקודות מבט. בסוף המפגש ליאורה ואני הצטרפנו, ונשים נוספות מעוניינות להמשיך את הדיאלוג. מרחיבים את היכולת לדבר עם כולם". ליאורה מוסיפה כי במהלך 'מסע השלום' נערך מפגש בצומת גוש עציון, בהשתתפות כמה נשים פלסטיניות ומספר דומה של נשים יהודיות. "רוב הנשים הישראליות היו מהתנועה וחלק מאזור גוש עציון. היה בעיקר אירוע של דיבורים על במה ושירה. היה מפגש בלתי אמצעי", סיפרה.

אירוע נשים עושות שלום (צילום: יאיר ויטמן).

דיתי אבניאלי (62), תושבת אשקלון, מספרת על הפעילות השוטפת של התנועה,בין האירועים הגדולים. "יש לנו קבוצה של נשות אשקלון והסביבה, שנפגשת אחת לפרקי זמן קבועים. אנחנו עושות חוגי בית ועומדות בצמתים. זו פעילות על אש קטנה. על הנייר אנחנו חמישים, ובפועל ביום יום פחות. אבל באירועי השיא כולן באות."

מה מניע אותך להקדיש זמן ואנרגיה לקידום השלום, שאלנו. "חלק מהמוטיבציה שלי לפעול קשורה לכך שאני גרה בדרום. כתושבת אשקלון מזה עשרות שנים, עבדתי בתחום, חינוך וטיפול של ילדים ונוער בסיכון בשדרות והסביבה בכל התקופות של המתיחות הבטחונית באזור. החוויה שלי היא שצריך לעצור את הפגיעה בשני הצדדים בכל דרך אפשרית. זו פריבילגיה לשבת ולא לעשות דבר".