התאורטיקנית הפמיניסטית קרול גיליגן השתתפה אתמול (ראשון) בצעדה של אלפי נשים ישראליות ופלסטיניות בערבות ים המלח לקידום הסדר מדיני, שיזמה תנועת "נשים עושות שלום". בשיחה עם 'דבר ראשון' אומרת גיליגן כי אחד המחסומים הגדולים הניצבים בפני השלום בעולם הוא הדרתן של נשים מהמרחב הציבורי, ומניעת ההשתתפות שלהן בקידום פתרונות לסכסוכים אלימים. "כשעתיד הדורות הבאים בסכנה, וישנה קבוצה גדולה שבילתה חלק גדול מחייה בהבנה של המשמעות של דאגה לדור הבא, הידע שלהן יכול וצריך לבוא לידי ביטוי בשיח", אמרה.
גיליגן (80) היא פסיכולוגית, סופרת ואקטיביסטית פמיניסטית מהנודעות בעולם. היא גדלה במשפחה יהודית בניו יורק, חיה בארה"ב ומשמשת כפרופסורית באוניברסיטת ניו יורק וכמרצה אורחת באוניברסיטת קיימברידג'. מחקריה של גיליגן התמקדו בפסיכולוגיה של נשים ובהתפתחותן של נערות, והיא נחשבת כמייסדת של זרם הפמיניזם התרבותי.
"קולן של נשים חשוב ביותר בשיחה על סכסוכים ויישובם, כי הן מבינות בזה, אך קולן לא נשמע מספיק", אומרת גיליגן. לדבריה, החברה מאפשרת לנשים לעסוק רק במרחב הפרטי ומדירה אותן מהמרחב הציבורי, תוך ביטול הידע, המומחיות ו"נסיון החיים של מחצית מן האנושות". היא מוסיפה כי הגיע הזמן שתסתיים צורת השיח הנוטה לתת תוקף לקולותיהם של גברים מסויימים על-פני גברים אחרים ולקולותיהם של כל הגברים לקבל תוקף על-פני קולותיהן של כל הנשים.
גיליגן נחשפה לתנועת 'נשים עושות שלום' דרך אי-מייל ששלחה לה אחת הפעילות, ובמאי אשתקד נכחה בכנס שארגנו נשות התנועה בנושא "נרטיבים של הסכסוך". "זה רעיון טוב מאוד" היא משיבה לשאלה על דעתה על התנועה, מטרותיה ושיטת הפעולה. האם הקריאה של התנועה להגיע להסדר ללא הצבעה על דרך ברורה היא פנייה למכנה הנמוך ביותר, שאלנו. "לא!", ענתה גיליגן בנחרצות, "זה אפילו מגייס, כי זה מראה שישנם דברים המשותפים לכל הנשים כמו טיפול במשברים. אלה כישורים הכרחיים לטיפול במשבר בו אנו מצויים כאנושות. כשעתיד הדורות הבאים בסכנה, וישנה קבוצה גדולה שבילתה חלק גדול מחייה בהבנה של המשמעות של דאגה לדור הבא, הידע שלהן יכול וצריך לבוא לידי ביטוי בשיח".
גיליגן משווה את התנועה להתארגנות הנשים נגד המלחמה בליבריה ולתנועת "ארבע אימהות" – תנועת מחאה שהוקמה בשנת 1997 בעקבות אסון המסוקים, והובילה ליציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. היא סבורה כי מדובר בתנועה מעוררת השראה, שמצליחה לפרוץ את כל המחיצות המפרידות בין נשים ולאחד אותן. בהסתכלות פוליטית מדובר לדעתה במחולל כוח משמעותי, שכן בדמוקרטיה יש לנשים, המהוות רוב, יכולת ממשית להטות את הכף. כדוגמה היא מביאה את הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-1996, בהן הקול הנשי היה הגורם המכריע בהשארתו של הנשיא ביל קלינטון לכהונה נוספת. "מדובר כאן בכוח פוליטי עצום", אומרת גיליגן ומוסיפה, "המשיכו בכך!".
