יש לי פונדה, כלומר "פאוץ'", ישן ודהוי אבל אני אוהב אותו. מתאים לצרכי, בעיקר לנסיעות לחוץ לארץ. כנראה מפאת 'עיפות החומר' נשבר האבזם אתו מהדקים את הדבר הזה אל המותן. איפה מתקנים דבר כזה בימינו? מי בכלל מתקן דבר כזה בימינו? ההיגיון אומר – לך קנה חדש כי גם אם תמצא מי שיתקן ,זה יעלה לך יותר מאשר חדש. אך אני קשור נפשית לפאוץ' הזה ובשום אופן לא אפרד ממנו.
נזכרתי שיש למטה בעיר חנות שבה אולי יואילו לתקנו מבלי לפשוט את עורי. ירדתי העירה וחיפשתי את מבוקשי ומצאתי. אכן החנות עדיין קיימת. לא משהו מפואר, אולי ההפך – סורגים סוגרים על חלון ראווה מלוכלך, מאובק ומבולגן. שלט גדול למעלה מודיע: "כהן את כהן – מזוודות ותיקים". בחלון תלוי, ברישול אלכסוני, בריסטול דהוי ועליו בכתב יד: "תיקון מזוודות ותיקים – באחריות!". על הדלת שלט קטן: פתוח מ-09.00 עד 12.00. השעה עשר דקות לתשע. נו, לא נורא – אמתין עשר דקות בתקווה שאדון כהן ידייק ויבוא בזמן. ישבתי על עמוד בטון שמפריד בין המדרכה לכביש ושקעתי בהרהורי התבוננות סביבי. סואן מאד הרחוב בשעת בוקר זו. בין משאית למכונית קטנה, בין מונית לאוטובוס אני בוהה בחנויות שמול. "מרכז הנרגילה" – מעולם לא עישנתי נרגילה, בעצם אני לא מעשן כלל. משאית גדולה חולפת ומסיטה את מבטי אל הנעשה על הכביש. נהר זורם, זרם אין-סופי של רכבים מסחררים את ראשי. "יענקל-הובלות", לא משהו מפואר, טנדר שחוק שספה ושטיח מגולגל בולטים מאחוריו. כנראה רמזור אדום עצר את הזרם לדקה. יופי – אני רואה ממול את "אופיר טורס". מעניין – הם עוד כאן? הרי פה למטה בעיר יש יותר חנויות סגורות מפתוחות, פעם טיפלו בנסיעה שלנו לחו"ל.
זהו – הזרם חודש ונהר המכוניות דוהר. wow – איזה מרצדס כסופה ומגניבה. מי יכול להרשות לעצמו דבר כזה? אולי עורך דין צמרת? אולי קבלן עשיר? ואולי סתם אחד שיש לו הרבה כסף?
חמש דקות לתשע, אני מסב את מבטי לאחור, מר כהן לא פתח עדיין. על המדרכה תנועה דלילה. גם החנויות התדלדלו, חלקן נסגרו. רק עתה שמתי לב שלא רחוק מ"כהן את כהן" חנות "נטרא" – בה הייתי קונה את צרכי הגינה כשעוד היתה לנו גינה. דשנים, חומרי הדברה. גם זו נסגרה. אני תוהה, איפה קונים עכשיו…?
השעה תשע ואין זכר לכהן.
אוטובוסים ירוקים נוסעים בנתיב שמיועד רק להם. הנוהגים במכוניות מקנאים בודאי. אוטו-סמיטריילר ענקי של "תנובה" חולף לפני, מוביל חלב וביצים…? אך הוא לא ירוק! מאחורי, על המדרכה אין חדש. עלמה צעירה עם צרור מכתבים ביד צועדת – אולי לדואר? לא משהו, ג'ינס ועקבים בגובה כ-10 סנטימטר, טק,טק,טק – איך אפשר ללכת בזה?
השעה תשע ושתי דקות, שלוש, חמש, עשר דקות – כהן לא פתח עדיין. זה מתחיל להרגיז. אולי צדקה אשתי… "קנה חדש", היא אמרה ואני מתעקש על הישן, הבלוי עם האבזם השבור. ראיתי במשביר פאוץ' נהדר שעשוי להתאים לי. גם בחנות של דודושווילי, עשרים צעדים מכאן יש מיבחר פונדות. זהו זה…
השעה תשע ורבע וכהן לא בא. השלכתי את 'אהובי' לפח, קיללתי את כהן והלכתי לדרכי.
