ארגון הOECD פרסם דו"ח מקיף על מצב הכלכלה הדיגיטלית במדינות המפותחות ומתריע כנגד הקשיים בשילוב עסקים קטנים, ואוכלוסיות משולי החברה, בעיקר קשישים בתחומים כמו מחשוב ענן ובנקאות דיגיטלית. חלק מעניין בדו"ח עוסק בדיווחים עדכניים בנושא טכנולוגיית הבלוקצ'יין לכסף דיגיטלי. טכנולוגיה מסוג זה קיימת במטבע הביטקוין, אשר נסחר מדי יום בהיקף של מיליארדי דולרים ברחבי העולם, על אף ששום ממשלה לא הנפיקה אותו, אלא שהוא נוצר באופן ממוחשב על בסיס נוסחה מתמטית מסובכת, המשתמשת בכח המחשוב המשותף של המכשירים בהם מותקנים ארנקים דיגיטליים.
ההבטחה לכסף חדש, נח ובטוח
קל לנו להבין תשלומים בכסף מזומן. כאשר שטר נמסר מיד ליד הערך "מוצמד" לשטר הפיזי ולכן הולך בעקבותיו, אבל מה קורה כשעושים העברה בנקאית? כיצד הבנקים סומכים זה על זה שבעבור הפחתת הסכום בחשבון שלכם יתווסף סכום זהה למי שאליו אתם מעבירים את הכסף? מכיוון שלא עוברים שטרות פיזיים נוצר צורך למערכת פיקוח יעילה המפחיתה למינימום את הצורך לסמוך זה על זה. בהעברות כספים בינלאומיות בין בנקים תהליך זה מורכב יותר ויכול להימשך אפילו 3 ימים, כאשר עיסקת ביטקויין יכולה להתרחש תוך דקות ובעלות אפסית.
בתקציר העברי של הדו"ח מסופר כי "יישומי בלוקצ'יין יוצרים הזדמנויות בתחומים רבים, ביניהם בסקטור הפיננסי והציבורי, בחינוך וב'אינטרנט של הדברים', כיוון שהם מפחיתים את עלויות העסקה, מקלים על הדיווחיות, ומאפשרים ביצוע מובטח באמצעות חוזים חכמים. חלק גדול מהפוטנציאל הזה עדיין מתבסס על התגברות על מכשולים טכניים ואתגרי מדיניות כמו למשל איך לאכוף חוק בהיעדר מתווך או איך ולמי לייחס חבות משפטית בגין עוולות שגרמו מערכות מבוססות בלוקצ'יין". בדו"ח המלא מופיעים סיפורים מפתיעים יותר לגבי היתרונות והחסרונות של הטכנולוגיה החדשה.
איך אפשר לאחסן כסף בלי בנק?
הרעיון התיאורטי הוא שכולם יאחסנו את הכסף של כולם במקביל. רמאי פוטנציאלי יצטרך לשנות את מצב החשבון שלו בקרב כלל בעלי הכסף (או לפחות 51% מכח החישוב של הארנקים הדיגיטליים הפעילים) וככל שיותר אנשים יחזיקו ארנק כזה בנפרד, יהיה קשה יותר לרמות את המערכת שבה המחשבים מבצעים רישום אוטומטי של כלל העסקאות בתוך כל ארנק דיגיטלי.
בעיית הפופולריות והשליטה
השימוש בביטקוין עולה באופן הדרגתי כך שבכל יום נעשות בו כ-300,000 עיסקאות. ב-OECD רואים בכך מגבלה, שכן חברת ויזה, למשל, מסוגלת לטפל ב-150 מיליון עיסקאות מדי יום בקלות. המערכת המבוזרת של ביטקויין מתקשה להתמודד עם נפח מסחר שכזה ובעיקר עם ההיסטוריה של המסחר – כל ארנק אמור לרשום עותק של כל עסקה וככל שיש יותר עסקאות הארנקים נעשים "כבדים" יותר ולא בכסף, אלא בתיעוד של עיסקאות קודמות. ארנק כזה של ביטקוין שוקל כבר כ-200 גי'גה בייט והמספר גדל בכל יום. כלומר, ככל שהמערכת הזו מתפתחת, יעילות השימוש בה הולכת ויורדת. חשש נוסף הוא גם מצריכת החשמל העולה של שמירת הכסף הזה פעיל, הגדולה בהרבה מצריכת החשמל של שמירת הכסף הרגיל במערכות המחשוב של הבנקים כיום. יש לציין שגם במדינות בהן מתירים לסחור בביטקויין, אף ממשלה לא אימצה אותו כ"כסף", אלא הכירה בו כ"נכס" בלבד.
בדו"ח מזהירים מכך ש-5 התאגדויות המשותפות לארנקי הביטקויין שולטות ביותר מ-50% מכח המחשוב. אם יתאחדו, יהיה בכוחן לשכתב את ההיסטוריה של העיסקאות במטבע, ולנצל אותו לרעה, שכן תיווצר שליטה מרכזית, ברשת שנועדה לפעול הפוך לחלוטין – בביזור מקסימלי.
מה אפשר לעשות עם זה?
למיליארדי בני אדם אין בכלל חשבון בנק, אבל יש להם גישה לטלפון סלולרי. המצב הזה מאפשר להם לשלוח ולקבל כספים באופן שעוקף את המערכת הבנקאית. בנובמבר 2013 BITPESAחברת מניירובי הייתה החברה הראשונה שאיפשרה שליחת כסף באמצעות ביטקוין לאפריקה במהירות שיא. כיום, חברת ABRA היא החברה שמובילה בתחום זה, כולל פתרונות לוגיסטיים להמרת הכסף הרגיל לביטקויין ובחזרה בנקודות הקצה כך שמבחינת המשתמשים הם שולחים כסף רגיל, לכל רחבי העולם, ובזול. בתגובה קבוצת בנקים מרחבי העולם עובדת על פיתוח טכנולוגיה מבוזרת לרישום משותף של המסחר הבין בנקאי על ידי כלל הבנקים באופן אוטומטי תוך חיסכון פוטנציאלי בעלויות.
באסטוניה הזמינו חברת סטארט אפ להעביר את מרשם הנישואין, תעודות הלידה, והחוזים לשיטת בלוקצ'יין במטרה לשפר את אמינות הרישום. במדינות אחרות העבירו את מרשם הקרקעות לשמירה בטכנולוגיה הזו.
חברתVERISART יוזמת רישום עסקאות ביצירות אומנות בעזרת בלוקצ'יין, כך שרוכש של יצירה יכול לעקוב אחר שרשרת המכירות הקודמות שלה בכדי לוודא האם היא חוקית ואותנטית. שיטה דומה יכולה להקל גם על איתור מוצרי יוקרה מזוייפים, שלא יזכו ל"חתימה דיגיטלית" מהיצרן המקורי.
כשהחוזים חכמים, מי ישלוט במי?
אחת הטכנולוגיות היותר מעניינות שמבוססות על בלוקצ'יין היא רעיון החוזים החכמים. חוזה חכם הוא חוזה שמפעיל את עצמו כאשר תנאים מסויימים הופכים לפעילים. בתוך יוזמת ETHEREUM לחוזים הללו נעשה נסיון להקים קרן השקעות ללא מנהלי השקעות, אלא באמצעות הצבעות דמוקרטיות בשנת 2016. הקרן גייסה 150 מליון דולר שאוחסנו במטבע הדיגיטלי את'ר, אך הקרן נסגרה לאחר שתוקף מצא חולשה בקוד התוכנה של הקרן והצליח לגנוב כשליש מנכסיה הדיגיטליים. השערוריה גרמה לתגובה שלא מקיפה רק את המשקיעים בקרן אלא את כל בעלי ארנקי האת'ר בעולם לשם ביטול העיסקאות בהן נשדד הכסף. שינוי "היסטוריית עיסקאות" שכזה מכונה "פיצול אגרסיבי" ברשת כולה, והוא מתאר מצב מבהיל עוד יותר מהתקיפה המקורית. יצירת הסכמה, ולו נקודתית בלבד, בין מרבית בעלי הארנקים, מאפשרת להפר את הבסיס הכי יסודי שלה – אמינות ברישום העסקאות.
כיום, כדי להטיל קנס על אדם או ארגון, אנחנו מסמיכים את המדינה, באמצעות בתי המשפט, ההוצאה לפועל והפיקוח על הבנקים לנהל את ההליכים הללו. במדינות מתוקנות לאזרח יש אפשרות לערער על ההחלטות ולמצות את זכויותיו. בשיטה של ארנקים דיגיטליים שאין להם סמכות מרכזית, ניתן ליצור אותה לרגע באמצעות הצבעה דיגיטלית ולהפוך את המערכת כולה מוודאית לשרירותית, וללא כל אפשרות ערעור. בהשאלה, מי היה מוכן לקשור את ערך כספו בארנק למספר התגובות החיוביות או הכועסות שיקבל הפוסט שלו בפייסבוק?
חסרונות נוספים קיימים ובשפע
מעבר לבעיית האמינות והשרירותיות, או הכובד הדיגיטלי של הארנקים, יש עדיין בעיות נוספות בטכנולוגיה הזו, אשר לא במקרה היא חביבה במיוחד על מי שפעיל במסחר בלתי חוקי כמו סחר בסמים ובנשק. כסף שאינו נוצר על ידי ממשלות ולא מפוקח על ידן, הוא דרך נפלאה להסתיר פעילות כלכלית ולחמוק מתשלום מיסים. התפתחות כלכלה דיגיטלית ביזורית שכזו מעניקה עוד אפשרות למשקיעים מהירים וחכמים לחמוק מפיקוח ממשלתי על עסקיהם ולגרום לשינוי פוליטי הרסני – הסכמה של ממשלות להוריד עוד ועוד את שיעור המס, בכדי שבעלי הון יסכימו ל"גילוי מרצון" של ההון הדיגיטלי שלהם. במקביל, ישנו גם חיסרון הפוך. במטבע הביטקויין כיום, ישנה אנונימיות לגבי השאלה מי מחזיק בכל ארנק, אך הארנקים עצמם גלויים לחלוטין. זה אומר שאם הצלחתי לקשר בין אנרק מסויים למי שמחזיק בו, לא רק שחשפתי את כל העיסקאות שביצע עד היום, אלא גם את כל אלו שיבצע בעתיד. במובן זה, מי שנחשף פעם אחת כבעלים של ארנק דיגיטלי, הופך להיות גלוי לחלוטין לנצח בכל הפעולות שיבצע איתו. התכונה הזו של הביטקויין איננה ניתנת לשינוי, אך מערכות חדשות של כסף דיגיטלי עשויות למצוא לה פתרון בעתיד. בעיה נוספת קשורה להתנכלות של בני אדם זה לזה. בכסף רגיל, אדם שגנב יכול להיות מצווה על ידי בית המשפט להשיב כסף, ובמקרה הצורך חשבונו יעוקל בצו. לעומת זאת, כאשר אדם הצליח להשתלט בדרך כלשהי על ארנק דיגיטלי של אדם אחר, לא ניתן לחלט את הכסף מבלי שהתוקף ימסור את הסיסמא לארנק הדיגיטלי. לפני שממשלות בוחרות לאמץ טכנולוגיות חדשות בתחום הכסף הדיגיטלי, עליהן לשקול היטב את ההשלכות ולהפיק לקחים ממה שכבר התגלה ביישומים ראשוניים של הטכנולוגיה הזו ודומותיה.
