איפה בישראל הפערים גדולים במיוחד ומה השכר הממוצע בערים הגדולות? סקר השכר השנתי של הביטוח לאומי לפי מיקום גיאוגרפי ומאפיינים נוספים פורסם אתמול (שלישי), והוא מציג תמונה מעניינת ומקיפה של שוק העבודה והמשק הישראלי. בין השאר, עולה מהסקר כי כשליש מהישראלים לא עבדו שנה שלמה במקום עבודתם, שנשים הרוויחו בממוצע 67% ממשכורתם של גברים, וכי האזור בו הפערים הגדולים בישראל הוא אזור תל אביב, כשבעיר תל אביב אחוז המרוויחים משכורות גבוהה (פי 2 מהשכר הממוצע) הוא הגבוה ביותר מבין הערים הגבוהות – כ-16%.

מפות השכר הממוצע מול מדד ג׳יני לפערים לפי נפות ישראל (נתונים: ביטוח לאומי, גרפיקה: אידאה)

הסקר המתבסס על נתוני 2015 מהווה ניתוח של נתוני השכר של כלל אוכלוסיית השכירים והעצמאיים (בניגוד לסקרים תקופתיים של הלמ"ס המתבססים על מדגם). מנהל המחקר והתכנון אסף והצליב נתונים ממאגרי המידע של הביטוח הלאומי ושל רשות המסים בניסיון להגיע לנתונים אמתיים ככל הניתן.

על פי הנתונים, השכר הממוצע בשנת 2015 עמד על 10,418 ש"ח בחודש עבודה. נתון זה מהווה עליה נומינאלית של כ 4.8% לעומת שנת 2014. נתון הגבוה משמעותית מזה שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שעמד על 9,576 שקלים בחודש. עם זאת יש לציין כי השכר הממוצע לחודש (הכולל גם חודשים ללא תעסוקה) עמד על 8,868 שקלים בחודש. המהווים כ 85% מהשכר הממוצע. נתון זה מעיד על ריבוי עובדים המועסקים רק בחלק מחודשי השנה.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

מהסקר עולה כי כשליש מהשכירים (33.8%) לא מועסקים 12 חודשים בשנה. מבין ענפי העבודה, הענפים בהם הייתה תחלופה גבוהה יחסית הם המסחר, בו רק 63% מהעובדים עבדו שנה שלמה בתחום, והחקלאות בה רק 68.5% מהעובדים עבדו שנה שלמה.

פערי השכר בין גברים לנשים

בעוד שהשכר הממוצע לחודש עבודה בקרב נשים עמד על 8,316 שקלים בחודש, השכר הממוצע לחודש עבודה של גברים עמד על 12,400 שקלים בחודש, כך שהשכר הממוצע של נשים עמד על 67% בלבד מהשכר הממוצע של הגברים. הפער בשכר הממוצע לחודש (לעומת חודש עבודה) בין נשים לגברים הוא אף גבוה יותר כשנשים משתכרות 65.6% בלבד לעומת גברים. זאת מאחר ויותר נשים אינן מועסקות במשך כל חודשי השנה לעומת גברים.

נתון מעניין נוסף העולה מן הסקר מגלה כי נשים נוטות יותר לעבוד אצל יותר ממעסיק אחד. כ 10% מהנשים השכירות עובדות אצל יותר ממעסיק אחד לעומת כ7.2% מהגברים השכירים. אם נצא מנקודת הנחה כי לרוב עבודה בשני מקומות או יותר הינה אילוץ המעיד על איכות המשרות, נתונים אלה מעיד על כך שנשים נאלצות להתפשר על משרות חלקיות באיכות נמוכה יותר מאשר גברים.

פערי השכר בין ישובים

הישובים בהם השכר הממוצע לחודש עבודה הוא הגבוה ביותר הם כפר אורנים (19,739 שקלים) וסביון (19,609 שקלים). מנגד הישובים בהם השכר הממוצע לחודש עבודה הוא הנמוך ביותר הם מודיעין עילית (5,550 שקלים) וג'יסר א-זרקה (5,820 שקלים). מבין הערים הגדולות ירושלים היא העיר בה השכר הממוצע לחודש עבודה הוא הנמוך ביותר (8,558 שקלים) ובתל אביב הגבוה ביותר (12,547 שקלים).

התפלגות השכירים בשש הערים הגדולות לפי קבוצת שכר (באחוזים) בשנת 2015 (נתונים: ביטוח לאומי, גרפיקה: אידאה)

עובדים עניים

בשנת 2015 עלה שיעורם של העובדים שמשתכרים פחות משכר מינימום ל30.8% מכלל העובדים. זאת לאחר שבשנת 2014 הנתון המקביל עמד על 30%. בישובים הערביים מגמת העובדים העניים חריפה הרבה יותר כש-50.8% מהעובדים משתכרים פחות משכר המינימום. בערים החרדיות כמו מודיעין עילית, ביתר עילית ועמנואל נרשמו שיעורים של למעלה מ 60% של עובדים המשתכרים פחות משכר המינימום. הישוב הבדואי ביר האדג' שבנגב סובל מבעיה זו יותר מכל ישוב אחר בישראל כש 64.8% מהעובדים המתגוררים בו מרוויחים פחות משכר המינימום. חשוב לציין כי הנתונים אינם מעידים דווקא על עבירה מצד המעסיקים וככל הנראה במרבית המקרים מדובר בעבודה במשרה חלקית.

 מדד ג'יני

חוקרי הביטוח הלאומי בוחנים את מצב אי השוויון באמצעות מדד ג'יני להתפלגות השכר של השכירים. (בניגוד למדד המקובל המתבסס על כלל ההכנסות של כלל האוכלוסיה). החוקרים מציגים עליה קטנה של מדד ג'יני שהגיע ב 2015 לרמה של 0.4727 . בקרב העצמאים אי השוויון דווקא ירד מעט לרמה של 0.5005.

החוקרים ביצעו גם ניתוח של רמת אי השוויון בשכר בתוך הישובים. נמצא כי יש מתאם גבוה בין השכר הממוצע לפערי שכר. כך למשל, ג'יסר א-זרקא הוא לא רק הישוב עם השכר הממוצע הנמוך ביותר הוא גם הישוב עם הפערים הנמוכים ביותר (0.2727 במדד ג'יני). לעומת זאת בסביון נרשם אי השוויון בשכר הגבוה ביותר (0.5722 במדד ג'יני). לידיעת ראש הממשלה, ישוב מגוריו, קיסריה נמצא גם הוא בצמרת הישובים עם רמת אי השוויון הגבוהים עם ציון של 0.5194.

בין הסיבות למתאם גבוה בין שכר ממוצע לפערי שכר אפשר לציין את העובדה שבעלי שכר גבוה מאוד מושכים לא רק את הממוצע כלפי מעלה אלא גם את רמת אי השוויון. בזמן שהפערים בשכר בעשירונים הנמוכים הם קטנים, הפערים בשכר בעשירון העליון יכולים להיות גדולים מאוד. כמו כן, מאחר והמדד המצוין במחקר מודד את אי השוויון בשכר ולא בהכנסה למשק בית, יש בו עיוות מסויים. כך לדוגמא צעיר החי בבית הוריו בסביון ועובד בעבודה זמנית מעלה באופן חד את רמת אי השוויון על אף שהוא חלק ממשק בית עם הכנסה גבוהה.