אחוז ניכר של נפגעים בתאונות דרכים הם הולכי-רגל. כמובן בדרך-כלל מאשימים את הנוהגים ברכב בגרימת התאונה אך לא תמיד בצדק. אומנם "הכלי המשחית" – המכונית היא החזקה בדרך ופגיעתה מסוכנת' אך מה עם תרומתו של הולך הרגל לתאונה?
מי מכם, הנוהגים ברכב, לא נתקל בתופעה של הולך-רגל המתפרץ לכביש מבין שתי מכוניות חונות, או הולך רגל אדיש השקוע בשיחת טלפון וצועד לו בכביש עם גבו אל התנועה, או הולך-רגל החוצה במעבר חציה באור אדום וגרוע מזה, אם הדוחפת עגלת-תינוקות ביד אחת ובשנייה הסמרטפון לחוץ לאוזנה חוצה כביש מבלי הבט לצדדים. מה זה אומר? זה אומר שיש לטפל בנושא בהקדם על-מנת ליצור חלוקת אחריות צודקת יותר בין חלקו של הנהג לבין חלקו של הולך הרגל בגרימת תאונות וראשית-כל למנוע את התאונות עצמן.
כדי לקבל רשיון נהיגה יש ללמוד את חוקי התנועה ואת הנהיגה הנכונה ברכב ולבסוף לעמוד במבחן הנהיגה. ומה עם הולך הרגל? לא כלום! כל הולך על שתיים, גם אם הוא חיגר, חרש או עיוור יוצא לדרך, למדרכה, לכביש, למעבר החציה מבלי שהוכשר לכך. לכן, לו הייתי חבר כנסת (אל בהלה אין סכנה כזאת) הייתי יוזם את חקיקת "חוק הולך הרגל – תשע"ח". כמובן ניסוח סעיפי החוק יימסר ליועץ משפטי אבל את עיקריו אני מציג כאן:
- הזכות להתהלך ברחוב היא זכות יסוד של כל אדם (כמו לנשום אויר, לשתות מים ולאכול פלאפל).
- על-מנת לממש זכות זאת על הולך הרגל לעבור השתלמות של 5 שעות תאוריה ו-10 שעות תרגול מעשי של הליכה בשעות האור ו-2 שעות של תרגול הליכה בשעות החשכה וכן שעה אחת של תרגול בימים גשומים עם מטריה ביד.
- את ההשתלמויות המומלצות לעיל יעבירו הולכי רגל ונהגים המוסמכים לכך, רצוי כאלה שכבר נפגעו פעם בתאונה ובכך ניסיונם בעבר יתרום לאמינותם בהדרכה.
- עם סיום ההשתלמות על הולך הרגל לעמוד במבחן בפני צוות בוחנים אשר יבחן אם אכן הם כשירים כבר לקבל רישיון להלך ברחובותינו.
- הולכי רגל שעמדו בהצלחה במבחן יקבלו רישיון בר-תוקף לכל החיים.
- הולך-רגל ברחוב בלי רישיון כנ"ל צפוי לעונש של שלוש שעות צפייה רצופות בפרסומות בטלביזיה.
- וכו' וכו'….
________________________
אני חושב שגיבבתי כאן שטויות למכביר ובכל זאת נראה לי כי יש לעשות משהו בנדון.
לכו לדרככם בשלום!
