ההיסטוריון הפולני טומאש פנפיל, מנהל אגף החינוך ב"מכון לזיכרון לאומי" קיבל בסוף השבוע את מדליית עיטור הכבוד של ועדת החינוך הלאומית הפולנית. פנפיל עורר סערה כאשר טען בתחילת החודש כי "היהודים נהנו משלטון עצמאי של היודנראט לאחר הפלישה הנאצית לפולין". זו אינה הפעם הראשונה בה מתבטא פנפיל בנושא השואה באופן המקטין ומעוות את רציחת היהודים על ידי הנאצים.

"המכון לזיכרון לאומי" אחראי בין היתר על תיעוד השואה ומלחמת העולם השנייה, אך עיקר עיסוקו בתיעוד פשעים כנגד האומה הפולנית הן בתקופת הכיבוש הנאצי והן בתקופת השלטון הקומוניסטי.

משרד החינוך הפולני מעניק מדי שנה פרס לאומי מטעם "וועדת החינוך הלאומי" לאנשים שונים על תרומתם לחינוך בפולין. פנפיל קיבל את הפרס על היותו האחראי על אגף החינוך במכון ו"על תרומתו לחינוך".

בטקס שנערך בסניף של "המכון לזיכרון לאומי" בעיר לובלין שבמזרח פולין, העניקה שרת החינוך אנה זלבסקה את מדליית עיטור הכבוד לפנפיל. שרת החינוך הפולנייה עצמה הייתה מעורבת בשנה שעברה בשערורייה לאחר שהכחישה בראיון לרשת טלוויזיה בפולין את מעורבותם של פולנים במספר מעשי פוגרום ביהודים במהלך מלחמת העולם השנייה.

(צילום: דף הפייסבוק של המכון לזיכרון לאומי בפולין, סניף לובלין)

"הטבח בידוובנה הינו עובדה היסטורית שהובילה להרבה מאוד אי הבנות ודעות קדומות" טענה אז זלבסקה. כאשר המראיינת טענה בפניה כי "פולנים שרפו אז יהודים בתוך האסם" היא ענתה "זו הדעה שלך, שאת מצטטת בעקבות דבריו של ההיסטוריון הפולני יאן טומאש גרוס שהאשים את הפולנים ברצח יהודים". מדובר על רצח היהודים בכפר ידוובנה על ידי תושביו הפולנים הקתוליים ביולי 1941. בפוגרום זה נרצחו בין 400 ל 1,600 איש, ולגבי כמעט כל העובדות ההיסטוריות הקשורות בו מתקיים וויכוח ער בין היסטוריונים פולניים. בנוסף טענה זלבסקה כי גם את הפוגרום בקיילצה בשנת 1946, בו נרצחו 42 יהודי העיר, ביצעו "אנטישמים, ולאו דווקא פולנים".

פנפיל, המרצה גם באוניברסיטה הקתולית בלובלין, פירסם בתחילת החודש טור בעיתון הפולני הנפוץ "גזטה ויבורצ'ה" בו טען כי "לאחר התוקפנות הגרמנית כלפי פולין, מצבם של היהודים לא היה נראה רע במיוחד. לאחר ההשתלטות של שלטונות הכיבוש הנאצי עליהם, הם הורו להם לענוד את סרטי המגן דוד על הזרוע, הטילו עליהם מיסים כבדים, החלו לייצר אזורים ליהודים בלבד, אבל באותה העת הם גם התירו את הקמת ה"יודנראט", כלומר גוף של ממשל עצמי".

פנפיל ניסה גם לרכך את הזוועות שביצעו אנשיו של היטלר וטען כי העדיפו לאפשר ליהודים להגר מגרמניה, ולא להשמיד אותם. "מדיניות המפלגה הנאצית הציגה אפלייה משפטית של האוכלוסייה היהודית, התעצמות של הדיכוי והפוגרומים, אך באותו זמן היטלר ושותפיו העדיפו הגירה כאמצעי לטיהור גרמניה". גם בשנת 2014 עורר פנפיל סערה לאחר שטען בראיון כי "צלב הקרס לא היה בהכרח נאצי. היו לו משמעויות רבות" והוסיף גם כי "המפלגה הנאצית היתה למעשה מפלגת שמאל".

הענקת הפרס לפנפיל עוררה זעם רב בקרב הקהילה היהודית בפולין וכן בקרב היסטוריונים רבים בפולין שהעבירו ביקורת חריפה על ההחלטה. "עובדים של 'המכון לזיכרון לאומי' משקרים בנוגע לשואה היהודית. זה מביך" כתב אדם שוסטקייביץ', בעל טור במגזין "פוליטיקה" בפולין. גם פרופסור מריוש מזור, היסטוריון באוניברסיטת "מארי קירי" בלובלין, טען כי מעולם לא פגש את פנפיל בכנס שעסק בהיסטוריה של השואה, לא קרא שום ספר שלו העוסק בשואה ולא נתקל בשמו במחקרים ארכיוניים הקשורים לשואה, ולכן הופתע מהתבטאותו של פנפיל כלפי "מצבם הלא רע של היהודים תחת הכיבוש הנאצי".

בראיון לרדיו "טוק אף.אם" בפולין אמר מזור כי "פנפיל עסק תמיד בנושאי סמלים עתיקים ונומיסמטיקה, אבל הוא מעולם לא עסק בהיסטוריה החדשה. פתאום, באורח פלא, התברר כי הוא מומחה להיסטוריה הזו. אני מאוד מופתע". דבריו של פנפיל גם זכו לביקורת מצד "ראשי המכון לזיכרון לאומי" שטענו כי "אנו מצפים מפנפיל להיצמד לעקרונות האמינות ההיסטורית בעבודתו המדעית. דבריו לא תואמים את עמדות המכון הלאומי לזיכרון". עם זאת לאחר הטקס בסוף השבוע האחרון הם העלו תמונות של פנפיל בשעת קבלת המדליה תחת הכיתוב "מרגישים גאווה".