אחד האנשים המשפיעים ביותר על עולם המוזיקה במאה העשרים היה מתווך.

הוא לא שר, לא ניגן, לא הלחין ולא ניהל להקות.
קראו לו ג'ון פיל, והיום מלאו שלוש עשרה שנים למותו.
והוא היה כנראה שדר הרדיו החשוב ביותר אי פעם.

פיל נולד בפרבר של העיר ליברפול ב-1939. הוא החל לשדר בתחנת "רדיו 1" של ה-BBC מיום הקמתה ב-1967, ועד ליום מותו. בחירה אמיצה, משום שפיל לא ציית לשום נורמה רדיופונית שהיתה נהוגה אז: הוא שידר מה שרצה ואיך שרצה, בדרך כלל התמקד במוזיקה לא מוכרת ולא קליטה.

עם הזמן, כשצבר קהל מעריצים גדול, הפך פיל לכתובת עוקפת חברות תקליטים: כמות אדירה של הקלטות ביתיות נשלחה אליו מתוך תקווה שיתלהב מהחומרים וישדר אותם.

שמונה שעות ביום הקדיש להאזנה למוזיקה חדשה. סבלתי מהתקפי חרדה, העיד פיל בראיון, איך אספיק לשמוע את הכל?

ופיל שמע הרבה, וגם אהב לא מעט: החל מפינק פלויד, דייויד בואי וקינג קרימזון שעשו את צעדיהם הראשונים, דרך להקות הפאנק והפוסט פאנק של סוף שנות השבעים, הגל החדש של שנות השמונים, והרוק האלטרנטיבי של שנות התשעים, ועד למגוון להקות מטאל, היפ הופ ומוזיקה אלקטרונית. ג'ון פיל קידם את מה שאהב, ואהבתו שימשה חותמת של איכות ומקור סמכות.

תכנית הדגל שלו, שתיזכר יותר מכל היא The peel Sessions – הסשנים של פיל – הופעות חיות באולפן ה-BBC (ולאחר מכן באולפנו הביתי). יש אלפים כאלה, התארחו שם מיטב המוזיקאים הבריטים והאמריקנים לאורך השנים, בדרך כלל בתחילת דרכם. ההופעות האלה הופצו כבוטלגים בתחילה, ולאחר מכן דאג שיופצו בצורה מסודרת. מדובר באוצרות תרבות של ממש.

פיל הספיק לחוש את מהפכת האינטרנט, היא דווקא לא פגעה בו. בעוד שרבים הספידו את הרדיו בעידן המידע ברשת. התכניות שלו זכו להאזנות שיא באתר ה-BBC מכל העולם, וכן – זרימת ההקלטות הביתיות הפכה לעולמית.
פיל זכה לכבוד מלכים בחייו: אינספור פרסים על מפעל חיים, ותואר אבירות. והוא, רק ראה עצמו כמתווך.

קשה כל כך להביס חלומות נעורים. ג'ון פיל.

אני תוהה מה היה קורה לו ג'ון פיל היה ישראלי בן זמננו. איך היה מתקבל בתחנה כמו כאן 88 שמקדשת את המוכר, הבטוח והקליט, ומכפיפה את שדריה לפיקוח מסרס. האם היה מתקבל בזרועות פתוחות, כפי שה-BBC השכיל לעשות לפני חמישים שנה? האם ייתכן שככל שהזמן מתקדם, הסביבה שלנו הופכת דווקא למיושנת ושמרנית יותר? ואולי זו הסיבה שהמוזיקה העכשווית קופאת על שמריה?

ואם היה כזה ג'ון פיל בן זמננו, תארו לכם לאיזה עושר מוזיקלי היינו נחשפים, כמו ההיפים והפאנקיסטים שפיל הכיר לעולם, ודאי יש לא מעט מהפכנים שרק יהממו את העולם, אם יקבלו איזה סשן מאיש רדיו שיאזין להם בתשוקה ובחרדה.

פיל מת מדום לב בעת חופשה משפחתית בפרו ב-25.10.2004. בן 65 במותו.

על קברו נחקקה שורה מתוך שיר של להקת האנדרטונז, להקה צפון אירית שגילה לעולם ואהב במיוחד:
Teenage Dreams So Hard To Beat.
והוא צדק, כי התשוקה למוזיקה, תחושת הגילוי והחידוש המסעיר, כל אלה הם מעיין של נעורים.
ואת המעיין הזה, גם בימים הלא טובים האלה, לא ניתן להביס.