הבוקר ניערתי את כנפיי ונשמתי נשימה עמוקה כדי ליהנות מהיום החמים.
טוב לי פה בקבוץ.אני מרוצה מאד מהתנאים ומהדאגה שדואגים לי. מזון יש בשפע, מכל המינים. אומרים שצנע שורר בארץ, אך אני לא מרגיש בזה, להיפך, אין להשיג די.די.טי, ומחסור זה הוא עבורי אריכות ימים.
*
היום ביליתי בנעימים. לפני הצהריים סעדתי את ליבי על עגלת האשפה וסביבה, עד שבא נער ורוקן את העגלה. ח ו צ פ ה !
*
החלטתי לבקר בחדר האוכל. בחוץ עלה החום ושם בפנים… קריר,יופי! נחתי על אוזנו של חבר שזה עתה בא מהעבודה. הוא גירש אותי בעקשנות. אינני יודע משום מה. אם-כך, זינקתי לצלחתו. הוא ניסה שוב לגרשני, אך מהר התייאש, לא יכול היה לעמוד נגד טרדנותי (ומי כמוני טרדן). טעמתי כמובן מכל המאכלים ומכל הצלחות.
בדרך כלל לא מציקים לי וגם לא לחברי הרבים, חוץ מכמה עקשנים אופטימיסטים שלא מתייאשים וממשיכים להטרידנו. אך מה הם יכולים לעשות, מסכנים, מעטים נגד רבים…
*
פעם ניסו "לעשות פליט" בחדר האוכל (ריסוס חומר הדברה במין משאבת-יד) וזה באמת לא היה כל כך נעים. הרגשתי שאני נחנק. אחדים מחברי, החלשים – מתו, אך תיכף באה הישועה. דרך החלונות והדלתות הפתוחים נכנס אויר צח בשפע. באותו ערב האזנתי לקונצרט ליד הפסנתר וכל הזמן חגתי סביב ראשו של הפסנתרן. כשעייפתי, צנחתי על מצחו ונהניתי מזיעתו. (ומה האמן יכול לעשות לי כששתי ידיו מרותקות לפסנתר?)
*
את הלילה ביליתי בביתן הקטן… שליד המקלחת, שם דולק האור כל הלילה ואני אהבתי את האור וגם את הריח…
ניקיון איני אוהב במיוחד, לכן איני מבקר בדירות החברים. משם דוקא מגרשים אותי באמצעים שונים. אכן, טוב לי בחדר האוכל וסביבתו. טוב לי כל זמן שלא מגלים את חולשותי (האם באמת לא יודעים עליהן בני האדם החכמים?). כל זמן שנותנים לחיות כך בקלות, אז למה לא לחיות ולהנות מהחיים?
*
(התפרסם ב"השבוע", עלון קבוץ שער העמקים כשהייתי עורכו בשנות החמישים במאה שעברה, זאת בעקבות מכת זבובים שהייתה בקיבוץ).
