חבר הכנסת חיליק בר (העבודה) פרסם אתמול (שלישי) הודעה התוקפת את הרשות השניה והערוצים המסחריים בזו הלשון: "ההחלטה לחגוג את פיצול הערוצים במקום לייחד יום שידורים לזכר רבין ז״ל היא שערורייתית. מזה עשרים ואחת שנים, ביום הזכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז״ל, ערוצי הרשות השניה חודלים ממתכונת השידורים הרגילה בהתאם לתקנות, ומכבדים את היום, את הנרצח ואת מורשתו ביום שידורים מיוחד. השנה, לעומת זאת, הובא לידיעתנו כי ערוצים 10 ו-2 ישדרו כרגיל, ״לכבוד״ פיצול אפיקי השידור".

הודעה נאה, וביום שבו כלי התקשורת עסקו עיסוק נרחב ורב כל כך בשינוי שעובר על הערוצים המסחריים יש לה, להודעה שכזו, אף סיכוי להכניס את שמו של בר לדיווח חדשותי. גם אני התחברתי להודעה וחשבתי לרגע, "הו, זה באמת לא בסדר…" אבל אז נזכרתי שיושב ראש המפלגה של בר, אבי גבאי, הזמין את הציבור להשתתף במרוץ הלילה של נייק בתל-אביב באותה שעה ממש, ערב י"ב בחשוון, תחת הסיסמה "רצים לניצחון עם אבי גבאי".

אבי גבאי במירוץ הלילה בתל אביב (צילום: פלאש90).

יאמרו המפוכחים והמשלימים כי ממה נפשך? גבאי נשבע להחליף את נתניהו והוא מקדיש את כל עיתותיו למטרה זו, גיוס תומכים ומצביעים. אך איני יכול שלא לחשוב כי כנראה שלא היינו רואים מישהו ממנהיגי ש"ס, עם כל ההתדרדרות המוסרית שמיוחסת לראשי מפלגה זו, מזמין את הציבור לפעילות הפגתית ערב ט' באב, וכנראה שגם לא היינו רואים את מנהיגי הציונות הדתית מזמינים את ציבור תומכיהם לצפות בהם עושים ג'וגינג ערב היום בו מצויינת ההתנתקות מעזה והגירוש – לשיטתם – מגוש קטיף.

גבאי וסביבתו מבקשים את השלטון ואת הכוח. אך אני חייב להודות שהמחשבה שאנשים שעבורם אין שום דבר קדוש, אפילו לא זכר הירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל, המחשבה שאנשים שכאלה יאחזו בהגה של מדינת ישראל מעבירה בי צמרמורת. ומה יועילו חכמים בתקנתם ומצביעים בהצבעתם אם נחליף ראש ממשלה, המאמין בקנאות של אדם דתי שהכסף יענה הכל, בראש ממשלה שאינו מאמין בכלום מלבד בעצמו?

על כך כבר אמר עורכנו הראשון, ברל כצנלסון: "מפלגה, באין לה תוכן מחשבה מיוחד, חייבת להתדרדר למדרגה של כנופיית אנשי שלומנו". המבקשים ביאור למושג הפיוטי "כנופיית אנשי שלומנו" אינם צריכים להרחיק ראות מעבר למפלגת העבודה של ימינו. שם נהוגה התכתשות איש ברעהו ואישה ברעותה על בסיס מחנות אישיים, מעוקרי תוכן אידיאולוגי.

ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין 1994 (צילום: סער יעקב / לע״מ).

זו גם הפרספקטיבה דרכה נכון לראות לדעתי את פעולותיו האחרונות של גבאי. הוא "הלך על הראש" של מחנה השלום ותומכי ההפרדות מהפלסטינים בהתטבאויותיו כנגד פינוי ישובים במסגרת הסכם שלום; הוא חידד את המתח עם הציבור הערבי בישראל, באופן מיותר ומזיק, כאשר יצא כנגד ח"כ זוהיר בהלול בעקבות החלטה שקיבל (ליו"ר מפלגה, ראוי לזכור, ישנן מספר דרכים בהן הוא יכול להתמודד עם החלטה לא ראויה שמקבל חבר כנסת ממפלגתו. הודעה שבהלול הוא "קיצוני" וכי הוא "לא יחזור לכנסת" היא בחירה המצביעה על כיוון מסוים) וכאשר הודיע כי "הרשימה המשותפת" פסולה לישיבה בקואליציה. ביום הבחירות עצמו הזהיר גבאי כנגד אנשי ההסתדרות – עובדים מאוגדים, אשר כל מפלגה סוציאל-דמוקרטית מחבקת ורואה בהם בשר מבשרה – אשר "מנסים להשפיע" רחמנא ליצלן על תוצאות הבחירות, במעין "טייק-אוף" משלו על "הערבים נוהרים באוטובוסים לקלפיות".

האסטרטגיה הפוליטית הנוכחית מבוססת על האמונה שקיימת דרך קיצור אל לשכת ראש הממשלה, וגבאי היחיד שיודע את התוואי המדויק שלה. גם אם זה נכון, חובה על הפוליטיקאים לזכור: מנהיג ציבור שאין מאחוריו ציבור, סופו שאינו מנהיג

אלו פעולות מתמיהות כיוון שגבאי פונה כנגד "הבייס", גוף הבוחרים הטבעי והראשוני של מפלגת העבודה, וכלל יסוד בפוליטיקה הוא לא לפעול כנגד הבייס שלך. ההסבר המקובל להתבטאויות גבאי הוא כי יש כאן ניסיון למצוא חן בעיני מצביעי הימין ולהעביר קולות אל מחנה השמאל. אולם זו היא רק המטרה המשנית, השולית, אם בכלל. המטרה המרכזית היא החלשת מחנות שונים בתוך המפלגה והשתלטות יחיד על כל מוסדותיה.

גבאי מחקה כאן בדייקנות את אופן פעולתה של שותפתו במפלגת העבודה, ח"כ שלי יחימוביץ', בעת שהייתה יושבת ראש המפלגה. לא אתפלא אם הצעד הבא של גבאי יהיה לפעול כנגד המושבים והקיבוצים. יחימוביץ', בתקופתה הקצרה כיושבת ראש, פעלה לצמצום כוחה של ההסתדרות בוועידת המפלגה, וברשימת מועמדי המפלגה לכנסת איחדה את נציג הקיבוצים עם נציג המושבים, את הדרוזים עם הערבים, וכן פעלה לדחיקת יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו בזמנו, מהרשימה לטובת מועמד "מוצנח" מטעמה, בן לציונות הדתית שלא נשאר במפלגה לאחר שלא נכנס לכנסת. מטרת אותן פעולות של יחימוביץ' הייתה להצליח באתגר שאף יושב ראש של המפלגה לא צלח מאז הונהגו בה פריימריז בשנות ה-90': להיבחר לראשות המפלגה פעמיים ברצף. זה לא עבד.

חוסר ההצלחה של אסטרטגיה זו בקלפיות גם בבחירות הכלליות (מפלגת העבודה השיגה 15 מנדטים בבחירות 2013, כאשר יחימוביץ' בראשה) איננו מה שמטריד את גבאי בשלב זה. גבאי רואה לנגד עיניו את הצורך להשתלט בצורה יסודית ומוחלטת על השלד הבורסאי שרכש בדמות מפלגת העבודה ולהכפיפו אליו.

על כך כבר אמר עורכנו הראשון, ברל כצנלסון: "מפלגה, באין לה תוכן מחשבה מיוחד, חייבת להתדרדר למדרגה של כנופיית אנשי שלומנו"

האסטרטגיה הפוליטית הנוכחית מבוססת על האמונה שקיימת דרך קיצור אל לשכת ראש הממשלה, וגבאי היחיד שיודע את התוואי המדויק שלה. גם אם זה נכון, ואני עצמי קטונתי מלהעריך לגבי זאת, הרי שחובה על הפוליטיקאים ללמוד שיעור שנראה שלא למדו: מנהיג ציבור שאין מאחוריו ציבור, סופו שאינו מנהיג.

בלי עקרונות מסוימים, ערכים, משהו שמאמינים בו, וללא איברים חיים – פעילים, סניפים, תנועות, פעילויות – ללא אלה אין תוקף ועצמה ל"מנהיגות" פוליטית או לגוף פוליטי כלשהו. אבל למה ללכת לציבור ולנסות להוביל רעיונות? להתחייב לערכים? זה קשה. במקום זאת, בואו לרוץ עם אבי גבאי לניצחון. נו, אשרי המאמין.

במקום לרוץ, גבאי יכול היה להשתתף אמש בחוגי דיון במסגרת "האסיפה הישראלית" שמארגנת קואליציית "זוכרים את הרצח – נאבקים על הדמוקרטיה", לרגל יום השנה ה-22 לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון, בהובלת תנועות הנוער, או באחד מהטקסים העירוניים שהתקיימו אמש. אמנם – בעיה – נאומי פוליטיקאים אינם מקובלים ב"אסיפה הישראלית". אך גבאי שמבקש להגיע לציבור, היה יכול לבוא, להשתתף, לשוחח ולהקשיב לנוער ולמבוגרים, ולהראות שישנם בכל זאת דברים שהם למעלה מהמרוץ הפוליטי.

"האסיפה הישראלית", בהובלת קואליציית "זוכרים את הרצח – נאבקים על הדמוקרטיה", נובמבר 2016. (צילום: דבר ראשון)