מעל 30 שנות שלטונו של הימין, על רקע הכיבוש שהתחיל עם ממשלות שמאל, הובילו את מדינת ישראל למציאות פוליטית בה הִפרדות לשתי מדינות לאום כבר לא ניתנת למימוש ללא מהלכים טראומטיים מרחיקי לכת. ספק רב אם ניתן יהיה לגבש רוב פוליטי בכנסת ו/או הסכמה לאומית רחבה הנדרשת למימוש מהלכים אלה. למרות זאת, ובהעדר חלופות של ממש, מתווה שתי המדינות ממשיך להצטייר כאופציה המועדפת.
אנו מעריכים שהמימוש הפוליטי של מתווה שתי המדינות יתקל בקשיים רבים ומכירים בכך שאין ביכולתו לתת מענה הולם לצרכים הפוליטיים והכלכליים העכשוויים והעתידיים של כל האוכלוסיות בארץ ישראל. אנחנו מציעים לחדש דיון סביב הצעה שנשקלה על ידי מייסדי מדינת ישראל בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת: פדרציה בארץ ישראל.
ההצעה היא להקים מדינה אזרחית בין הירדן לים התיכון, לא כולל רצועת עזה, עם אוכלוסייה של כ-11 מיליון אזרחים, בערך 65% מתוכם יהודים, והיתר ערבים/פלשתינים/בדואים ודרוזים. עזה תוכר כמדינה פלשתינית עצמאית. מדינת ישראל המתחדשת תוקם כפדרציה עם 30 קנטונים, 20 מהם עם רוב יהודי (כחול על המפה וירושלים בזהב) ו-10 עם רוב לא יהודי (ירוק וסגול על המפה), יחס המשקף את המאזן הדמוגרפי. יחד עם הפלשתינים נכתוב חוקה על מנת להגן על הזכויות האזרחיות והדתיות של שתי הקבוצות הלאומיות ושל כל אזרחי המדינה. בכך נמלא את המחויבות שניתנה במגילת העצמאות של מדינת ישראל. הקנטונים יהיו בעלי אוטונומיה שלטונית מירבית עם ממשלה ואסיפה מחוקקת שנבחרת פעם בארבע שנים על ידי אוכלוסיית הקנטון. הממשלה הפדרלית בירושלים תהיה אחראית על מדיניות הביטחון, החוץ, המקרו-כלכלית ונושאים בין-קנטונליים כמו תחבורה ארצית, איכות סביבה, ביטוח לאומי ותוכנית ליבה במערכת החינוך שכוללת שפה ולימודי אזרחות. כל יתר תפקידי הממשל יטופלו על ידי הממשלות האזוריות בקנטונים והרשויות המוניציפליות.
לכנסת יתווסף בית עליון שמייצג את הקנטונים (שני נציגים לכל קנטון, ללא קשר לגודלו ולאוכלוסייתו). ההצעה שלנו שומרת על שם המדינה, ישראל, הסמלים שלה וחוק השבות. לא תהיה זכות שיבה לפלשתינים, אלא בנוסף לגישה מקיפה לטיפול בבעיית הפליטים, נפתח מדיניות הגירה ארוכת טווח כדי לשרת את המדינה ואת האוכלוסייה. ההשלכות הכלכליות של מיזוג כלכלת ישראל עם תל״ג של כ-38,000 דולר לנפש עם הכלכלה הפלסטינים ותל״ג של כ-3,500 דולר, מחייבות השקעות זרות מהותיות, כולל אלו של תושבים חוזרים משתי הקבוצות הלאומיות, היהודים והפלשתינים.
הדאגה היהודית העיקרית, כיצד לוודא שהמדינה לא תאותגר על-ידי אוכלוסייה לא-יהודית הולכת וגדלה, מטופלת באמצעות עיקרון הרוב הכפול: כל שינוי משמעותי באופי המדינה או בהרכב הממשל יחייב גם רוב דמוגרפי (כפי שהוא בא לביטוי בכנסת בבית התחתון) וגם רוב בקנטונים (הבית העליון). משמעות הדבר היא שעל מנת לחולל שינוי של ממש, האוכלוסייה הלא יהודית תצטרך לשנות את מצב הרוב ב-6 מתוך 20 הקנטונים בהם יש רוב יהודי בכדי לזכות ברוב של 16 מתוך 30 הקנטונים. מבחינה טכנית זה אפשרי אך אין סיבה שזה יקרה לפני שלאף אחד כבר לא יהיה חשוב מי הרוב במדינה.
ההצעה יכולה למצוא תמיכה בשמאל (סיום הכיבוש, הצמדות לערכים אוניברסליים, החוק הבינלאומי וחוקה ליברלית) וגם בימין (החלת הריבונות בגדה, ויתור על הצורך בנסיגת המתיישבים מהגדה, שמירה על רוב יהודי מובהק ושמירת הגבול לאורך הירדן). הזהות היהודית תשמר בקנטונים בהתאם לאוכלוסייתם וגם בסמלי המדינה הפדרלית.
הקמתה של מדינת כל אזרחיה, חוקה ורוב דמוגרפי מובהק אם כי מופחת עלולים להיות חסרונות שדורשים שתדלנות איתנה. עם זאת, בהתחשב באלטרנטיבות, המשך הסטטוס קוו או מדינת אפרטהייד, יש להצעת הפדרציה יתרונות רבים. החשובים הם הישימות הפוליטית והעדר הצורך בהסכם פורמלי, הישארותם של כל התושבים במקומם ושיפור מהותי של המצב הכלכלי של כל האזור.
מהמבט הפלשתיני ההצעה לא עונה באופן מלא על הרצון לעצמאות וההיפרדות הפוליטית של עזה מהגדה היא חסרון מבחינתם. מצד שני, הפערים הפוליטיים המהותיים בין פתח בגדה לחמאס/עזה מקלים על קבלת הסדר מסוג זה, במיוחד אם הוא לא מוגדר כהסדר קבע. בסופו של דבר, עזה כעיר-מדינה פלשתינית ואוטונומיה אזורית בקנטונים הפלשתינים עם זכויות אזרח מלאות ברפובליקה פדרלית משותפת יענו, ככל הנראה על הצרכים של רוב הפלשתינים. האיחוד הכלכלי עם ארץ ישראל הוא הטבה חשובה לפלשתינים ומבטיח שגשוג של הכלכלה המקומית והאוכלוסייה הפלשתינית (וזה של הרפובליקה הפדרלית) גם בעתיד.
נושא הפליטים נותר כבעיה מרכזית של התנועה הלאומית הפלשתינית. הוא דורש התייחסות רצינית במיוחד אם הפדרציה ממומשת באופן חד צדדי. גישתנו כוללת:
- יישוב מחדש (במקום) של כל הפליטים הפלשתינים במחנות בגדה ובירושלים ביישובי קבע (שיקום כל מחנות הפליטים בריבונות ישראל), באדיבות המדינה הפדרלית.
- מאמץ בינלאומי, ביוזמת ישראל, ליישב פליטים פלשתינים במדינות שונות (כמוצע במתווה 2 המדינות).
- חזרה מוגבלת ומוסכמת של פליטים לקנטונים הפלשתינים במדינה הפדרלית, על בסיס הצרכים והאפשרויות הכלכליות.
מדובר בחזון ותקווה, הרבה יותר ממה שמוצע כעת על ידי מפלגה פוליטית כלשהי המתמודדת על הובלת המדינה. ככל שנצליח לגייס את תמיכת הציבור, הפדרציה תהפוך להיות לחלופה של ממש.
לאתר תנועת הפדרציה, לחצו כאן
אריה הס הוא יו״ר משותף של תנועת הפדרציה, לשעבר מנהל המועצה הציונית. יו"ר התנועה להעצמת ירושלים. כיהן בתפקידים בכירים בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית
עמנואל שחף הוא יו״ר משותף של תנועת הפדרציה, פקיד בכיר לשעבר במשרד רוה״מ, ס׳ יו״ר לשכת המסחר ישראל-אינדונזיה, ס׳ יו״ר אגודת ישראל-גרמניה
