לפני עשרה חודשים נולד בני, שקד-מרי, זכר. אחרי שמונה ימים, על אף המחאות שלי הוא בא בבריתו של אברהם אבינו.

הוא בן עשרה חודשים, מתחילה לצאת לו שן ראשונה, הוא זוחל בבית במיומנות מרשימה ומכיר את העולם.
הוא מתוק, אני אוהבת אותו והכל בסדר.

וגם……….

הוא זכר. העולם שהוא עומד להכיר עשוי להיות עולם שונה מהעולם שלי. בעולם שלו מתישהו תגיע דמות חינוכית ותאמר לו שבנים אינם בוכים, דמויות אחרות יתנו לו פריווילגיות אחרות מלבנות סביבו. יסלחו לו מהר יותר על טעויות ויאמרו שהוא שובב. גם אם יהיה מדובר במשהו חמור. בנים זכרים מקבלים יחס סלחני יותר בעולם, הציפיות מהם מסתכמות בלהיות מלכי העולם. אני תוהה לעצמי חודשים רבים איך אני יכולה לעשות משהו אחרת? הרי היו לפני מליוני אמהות, טובות לא פחות ממני, והבנים שלהן גדלו בבתים אוהבים, ממסגרות חינוכיות מטפחות ותומכות והם גדלו לאנוס, לרצוח, לחרחר מלחמה, לסחור בבני אדם, לצרוך זונות ולפתח כלי משחית. מה יהפוך את הגוזל האישי שלי לאחר? מה כבר אני יכולה לעשות?

אני לא יכולה להתחייב בהכרח שאני אצליח יותר. ואולי? ופה טמון הכלב. אולי זו לא רק האחריות הבלעדית שלי (ושל בן זוגי שיחיה, יש גם אבא לפשוש). יתכן שלא הכל קם ונופל על כמות החיבוקים שאני מעניקה, על הדוגמא האישית (המצוינת) שאני נותנת, על המחנכות הראויות מאוד שמקיפות אותו יום יום במעון נעמ"ת ברחובות (והן אכן מעולות). אולי יש כאן בעיה וצריך להזיז את הזרקור מהילדים והחינוך שלהם אל עולם המבוגרים.

הדוגמא העכשווית לעניין היא הקמפיין #metoo. הפניות למרכזי הסיוע מתגברות והולכות. עוד ועוד נשים משתפות שגם הן עברו חוויות קשות. נשים מבינות שמותר לנו להשמיע את הקול שלנו, אבל אם הוא יגרום לגברים הפוגעים להתחבא טוב יותר לא עשינו כלום, המטרה היא להגביר את האור. איך מגבירים את האור בהקשר הזה?

יש לי אישית שני קצוות של חוטים.

האחד
לקיים חינוך למיניות בריאה.
לאשר את קיומן של זהויות מגדריות ומיניות מגוונות.
לאשר את הרצונות השונים של אנשים לקשרים מינים ואינטימיים מכל מיני סוגים.

והשני – להקשיב לתוכן של מה שנאמר לי. לנסות ולהתעלם מהדמות שאומרת. ואם אני מרגישה התנגדות לתוכן, בשאיפה בנימוס ובחברות, לומר את דעתי. לומר לעצמי שמה שלי יש להגיד הוא שווה בערכו, חכם ומורכב דיו, ראוי להיות חשוף בעולם.

במילותיה של רחל שפירא – חומות חימר.

חומות חימר סוגרות עלייך
אחות קטנה חבל עלייך
חומות חימר עונות בצורת
אחות קטנה את לא נזהרת.

טליה דחויה חרפת העדר
את לא שפויה את לא בסדר
לא נכנעת את משוגעת
מה את יודעת על חומות חימר.

עיני קוצים בולשות אחרייך
חיצים רצים בעקבותייך
אחת כמוך היא אש אוייבת
מקוננות נשות השבט.

אחות קטנה נפשך הצילי
חומות חימר את לא תפילי
לא נכנעת את משוגעת
מה את יודעת על חומות חימר.

את אינך חרפת העדר! תני חיבוק היום לאחת האחיות שלך סביבך.