ב-9 בנובמבר 1938, ט"ז בחשוון התרצ"ח, החל ליל הבדולח. בפוגרום מאורגן, שהתרחש במקביל בערים רבות בגרמניה ונמשך בחלק מהמקומות יומיים ואף שלושה, נרצחו כ-400 איש, ונהרסו בתי כנסת ובתי עסק יהודיים. ליל הבדולח היה גם האות לגרוש 30 אלף יהודים למחנות ריכוז. כאלף יהודים נוספים נרצחו במהלך המעצרים בעקבות אותו הלילה, ויש המעריכים שאף אלפיים.

היו אלו זכוכיות חלונות בתי הכנסת ובתי העסק היהודיים שנשרפו ונופצו ברחובות הערים, שהעניקו לאותו לילה מר את הכינוי 'ליל הבדולח'. אובדן הרכוש היהודי וכספי הפיצוי של הביטוח, הנאמדים במיליונים, הוחרמו על ידי המשטר הנאצי. בנוסף, בחלק מהמקרים נדרשו היהודים לשלם על הנזקים שנגרמו לבניינים שהיו בקרבת המבנים שנהרסו, ובכל מקרה היהודים היו אלו אשר נשאו בעלויות השיפוץ לאחר האירוע.

תיקון ליל הבדולח (צילום: איגוד הרבנים גרמניה)

במוצאי שבת האחרונה, ט"ז בחשוון, התאריך העברי של ליל הבדולח, יזם 'איגוד רבני גרמניה' את אירועי "תיקון ליל הבדולח", בניסיון להוסיף קצת אור לחושך שנוצר לפני 79 שנה באותן הערים. בנוכחות של כמה אלפי משתתפים בכ-25 ערים, נערך לימוד משותף, במטרה לחזק את הקהילות היהודיות בגרמניה של היום. זו השנה הראשונה לציון ליל הבדולח באופן הזה, כשבמקביל נערכים אירועים אותם מקיימות הרשויות הכלליות בגרמניה.

יוסי הבלין, אב בית הדין בפרנקפורט סיפר, "אצלנו בקהילה התמקדו בלמידה בנושא החיבור בין אבות לבנים, בין הדורות. רצינו להראות שנקמתנו היא המשך שרשרת הדורות היהודיים". עוד מסר הבלין כי הוא מקווה שזו התחלה של מסורת חדשה.

להשאיר אור בבית הכנסת

בארץ, החליטה תנועת הקיבוץ הדתי לקדם יוזמה של חברת קיבוץ טירת צבי, דליה יוחנן, ולציין את ליל הבדולח בהשארת אור דולק בבתי הכנסת בקיבוציו, ובלימוד לתוך הלילה. יוחנן, מרצה ומורה לספרות, היסטוריה ואמנות, אשר אביה עבר את איימי אותו הלילה, יזמה בקיבוצה את חידוש אופן הציון הזה לליל הבדולח. שאת לאחר שבשנת ה-70 לליל הבדולח הסוכנות היהודית והרבנות יצאו בקריאה לבתי הכנסת להשאיר את אורותיהם דולקים במהלך הלילה בו חל ליל הבדולח.

מספרת יוחנן: "לפני תשע שנים ציינו כך את ליל הבדולח ומאז זה נשכח. אבל אבא שלי מאוד התרגש, וגם אני. לפני שנתיים החלטתי להחזיר את עניין השארת האורות ולהוסיף התכנסות בבית הכנסת ולימוד שעוסק במה שהיה ובמקומו של בית הכנסת בקהילה. השנה זו כבר תהיה השנה השלישית בקיבוץ טירת צבי".

דליה יוחנן עם אביה נפתלי ורטהיים ז"ל, שחווה את ליל הבדולח כילד בן 9 בגרמניה, באירוע שהתקיים בשנה שעברה בבית הכנסת בטירת צבי (תמונה באדיבות המצולמת)

"אני חושבת שזה מדליק, תרתי משמע" אומרץ יוחנן, "זה מרגש וגם פשוט לביצוע. יש בזה סימבוליות מאוד חזקה. מקווה שבעוד בתי כנסת יוסיפו להשארת האורות גם תוכן של שיחה ולימוד. יש תגובות יפות גם בארץ וגם בעולם. ברשת בתי הספר אמי"ת עושים את זה, וזה נהפך גם לערב שירה ולימוד."

אירוע זיכרון בקיבוץ שלוחות. שלמה סמסון ניצול השואה מספר את סיפורו האישי בבית הכנסת (צילום: גדי ליאון)

אמיתי פורת, מזכ"ל התנועה מסר לעיתון 'mynet קיבוץ', "יצאנו בקריאה לקיבוצים השונים להיענות ליוזמת אנשי טירת צבי, ולהשאיר את אורות בתי הכנסת דולקים ביום חמישי הקרוב. ציון ליל הבדולח כתנועה מעביר בעינינו מסר חשוב: בזכירה יש את סוד הגאולה. חובתנו לומר לחברינו שחוו את אותו הלילה הנורא הזה ועודנו חיים בינינו, שהכאב שליווה אותם מאז ועד היום הוא גם כאבנו. מסר נוסף הוא לבני הקיבוצים שלהם אחריות על עתיד הארץ הזאת. שידעו מה היה ומה עוצמת המדינה. אנחנו מדליקים אור במקום חושך".

(הכרזה בעיצוב נרי לוי)

יומיים לפני אירועי ליל הבדולח, ב-7 לנובמבר, ירה הרשל גרישפין, צעיר יהודי גרמני בן 17 שנמלט לפריז, בפקיד בשגרירות הגרמנית בצרפת. הירי היה בתגובה לסבל אותו חוותה משפחתו כאשר גורשה על ידי המשטר הנאצי חזרה לפולין. אירוע זה היווה תירוץ מספיק בעבור השלטונות, שלא היו מרוצים מקצב ההגירה של היהודים אל מחוץ לגרמניה, ליזום את הפוגרום הנרחב והאלים. התנהגות הגרמנים בימי 'ליל הבדולח' הוכיחה למשטר הנאצי כי העם בשל לצעדים הבאים כנגד היהודים, ולמעשה משלב החלה החרפה והקצנה של פעולות הרדיפה, הרצח והשמד של המשטר הנאצי כנגד היהודים.