נתונים מסקר הוצאות משקי הבית של הלמ"ס, מעידים כי בשנת 2016 הן ההכנסה החציונית והן ההכנסה הממוצעת לשכירים בישראל עלו ב-2.9% ו-2.7% בהתאמה. לאור עליית המחירים הנמוכה, מדובר למעשה בעליה ריאלית בשכרם של העובדים בישראל, אשר נבעה ככל הנראה בין היתר מעליית שכר המינימום במשק בעקבות הסכם הפעימות מאפריל 2015. בעוד השכר הממוצע עמד ב-2016 על 9,724 ש"ח. השכר החציוני (השכר שחצי מהאוכלוסייה מרוויחה מעליו וחצי מתחתיו) עמד על 7,030 ש"ח והיווה, בדומה ל-15 השנים האחרונות, 72.3% ממנו בלבד.

מהדו"ח ניכר כי הפער בשכר הממוצע בין נשים וגברים במגמת עליה ועומד על 35%, עלייה של 3% לעומת 2015, ואילו פערי בשכר החציוני בין המינים נותרו על 27%. ייתכן והדבר מעיד על התחזקות העשירון העליון של השכירים, אשר למעלה משני שלישים ממנו הם גברים. אמנם חלק מפער זה נובע מהפער בהיקף המשרה הממוצע בין נשים לגברים, כשגברים עובדים בממוצע 44.6 שעות ואילו נשים עובדות 36.9. אולם הפער מתקיים גם ברמת השכר הממוצע השעתי – 62.1 ש"ח לגברים ו-50.4 ש"ח בלבד לנשים. יש לציין כי ממוצע שנות הלימוד לנשים שווה לזה של הגברים.

נתונים מסקר הוצאות משקי הבית של הלמ"ס (נתונים: למ״ס).

עובדים בעלי השכלה של למעלה מ-16 שנות לימוד, משתכרים בממוצע פי 1.5 מההכנסה השעתית הממוצעת של כלל השכירים, ופי 2.6 מההכנסה השעתית של שכיר בעל פחות מתשע שנות לימוד, המשתכר בממוצע 32.9 ש"ח. בעוד בעלי ההשכלה הפורמאלית הנמוכה מועסקים בעיקר במקצועות בהם השכר נמוך יחסית, כגון עבודה שאינה מקצועית, מכירות ושירותים – בעלי למעלה מתשע שנות לימוד נוטים להיות מועסקים יותר במקצועות תעודה. בעלי למעלה מ-16 שנות לימוד מתרכזים במשלחי יד בעלי הכנסה גבוהה, כגון משלחי יד אקדמיים וניהול.

פערי השכר בין יהודים לערבים עמדו על 64.7%, כשההכנסה הממוצעת ברוטו ליהודים עמדה על 10,286 ש"ח, ואילו אצל ערבים על 6,658. פער זה נותר דומה גם בבחינת השכר השעתי של שתי קבוצות האוכלוסייה, אולם ככל שמדובר בעובדים עם השכלה גבוהה יותר – הוא הולך וגדל. בעוד שבקרב בעלי 11-12 שנות לימוד מקרב שני הציבורים עומד הפער השעתי על 14.4%, עומד הפער בקרב בעלי 13-15 שנות לימוד על כ-36.6%, ובקרב בעלי למעלה מ-16 שנות לימוד עומד הפער על 67.3%.