תחום הרחפנים עבר מהפכה של ממש בשנים האחרונות, והפך למוצר צריכה נגיש שלא דורש מומחיות להפעלתו או השקעה כספית ניכרת ברכישתו. לצד השימוש בו לצורכי בידור, פנאי ומסחר, פותח הרחפן חזית ביטחונית ופלילית נוספת, אליה צריכים כוחות הביטחון להיערך. מבקר המדינה פרסם היום (רביעי) דו"ח מיוחד הבוחן את ההיערכות הלאומית להגנה מפני הרחפנים, וממנו עולה כי למרות שהמערכת ערה לבעיה המתפתחת, ההיערכות אליה נמצאת בשלבים ראשוניים, והאחריות על הטיפול באיום בשטחי ישראל נמצאת במחלוקת בין גופי הביטחון. עוד עולה מהתחום כי אסדרת תחום הרחפנים איננה אפקטיבית וכלל לא הותאמה למציאות המשתנה.

הדו"ח מחלק את החזית החדשה לשניים: איום מרחפנים שמקורם בשטח המדינה, ואיום מאלה שמקורם מחוץ לשטח המדינה. בעוד לסיכול רחפנים שחוצים את גבולות המדינה ברור כי צה"ל הוא האחראי, קיימת מחלוקת בנוגע לאחריות על רחפנים מקומיים בין צה"ל למשטרה. בשני התחומים מבקר הדו"ח את רמת ההיערכות הנמוכה יחסית לאיום בו הכירו כל גורמי הביטחון כגורם משמעותי.

בדו"ח מפרט המבקר את השינויים שעבר תחום הרחפנים בשנים האחרונות, "בין היתר בהיבטי זמן השהייה באוויר (כ-10 עד 30 דקות) טווח הפעולה (בין מאות מטרים לקילומטרים אחדים), בכושר הנשיאה (בין עשרות גרמים לקילוגרמים אחדים), ביכולת התמרון, ביכולות הניווט ובשרידות". לפי הדו"ח בסוף 2017 צפויים לפעול בישראל 20,000 רחפנים, כשמספרם גדל בקצב מהיר.

בנוגע לרחפנים שמקורם בשטח המדינה, מפרט הדו"ח הערכות של המטה ללוחמה בטרור כי האיום הנשקף "מוגדר על ידי משטרת ישראל, השב"ס גם על ידי גופים אחרים כאיום בעל פוטנציאל ממשי לסיכון חיים הן כפיגוע טרור וגם כפיגוע פלילי חמור". עוד
צוין שם כי "אין ספק כי האיום מוגדר כמסכן חיים ויש לפעול ולהתמודד עם האיום באופן מיידי". עוד מצוטט ניצב זוהר דביר שהתריע כי"מגוון תרחישי האימה הוא עצום".

למרות ההכרה המשותפת בחומרת האיום, נראה שבשאלת הטיפול בו חצויים צה"ל ומשטרת ישראל. מקור של המחלוקת הוא החלטת ממשלה משנת 1985 הקובעת כי "שר הביטחון באמצעות חיל האוויר של צה"ל, אחראי בלעדית לנושא יירוט של כלי טיס
הנמצאים במרחב האווירי של ישראל". החלטה זו מתייחסת כמובן למציאות טכנולוגית שונה לחלוטין, בה כלי הטיס היחידים היו מטוסים ומסוקים יקרים הדורשים הכשרה רבה ושייכים לרוב למדינות וארגונים מחוץ לשטחי המדינה. עם זאת, במשטרה עוד מתייחסים להוראה זו כלשונה ורואים בצה"ל האחראי להתמודדות על הביטחון במרחבה האווירי של ישראל. מנגד, בצה"ל טוענים כי המשטרה אחראית לנושא מתוקף תפקידה בשמירה על הסדר הציבורי.

בשנתיים וחצי האחרונות החלה המועצה לביטחון לאומי לקיים עבודה מטה להסדרת האחריות להתמודדות עם איום הרחפנים במישור הלאומי, ומחלוקת זו לא נסתרה מעיניהם. למרות זאת, בתקופת עיסוקו בנושא לא הביא המל"ל החלטה לקבינט שמסדירה את התחום. כבר במאי 2015 סוכם דיון שנערך במל"ל במילים "מעמדות הגופים עולה, כי יש הסכמה רחבה כי הכלים הרחפניים מהווים איום וכי אין גוף אחד הרואה עצמו אחראי לטיפול בנושא". למרות שורת דיונים בדיונים וכמה טיוטות להחלטה שנכתבו בנושא, לא הושגה כל התקדמות בפועל והנושא לא הובא להחלטת הקבינט ולהסדרה.

"משמעות הדבר היא שמאז החל להתהוות האיום והחלה עבודת המטה, מרץ 2015 , במשך כשנתיים וחצי, קיים למעשה ריק (ואקום) בתחום זה. כך שעד מועד עדכון הביקורת לא ניתן מענה הולם ברמה הלאומית להגנה מפני האיום הנשקף מרחפנים שמקורם בשטחי מדינת ישראל, ועקב כך גדל הסיכון לפגיעה בביטחון המדינה. משכך ונוכח התגברות איום זה, ראוי כי הקבינט יקבל החלטה בעניין זה ללא דיחוי."

איומים מעבר לגבול

הדו"ח מצטט הערכות של גורמים צבאיים בנוגע לאיום הגובר של שימוש ברחפנים מעבר לגבול, "איום הרחפנים הינו איום מתהווה. קלות הרכישה, ההרכבה והפיתוח העצמאיים וקלות ההפעלה מייצרים איום זמין ופוטנציאל סיכון, הן בהקשרי איסוף והן בהקשרי תקיפה. איום זה תקף בהגנת הגבולות ובמקביל, מהווה מטרד לארגוני הביטחון האחרים במדינת ישראל".  להק המודיעין של חיל האוויר מעריך כי תכונתיו של הרחפן "צפויות להפוך אותו לנדבך משמעותי בבניין הכוח של האויב".

המבקר מציין כי בעת עריכת הדו"ח עסק חיל האוויר בעבודת מטה להגנה מאיום הרחפנים, אך עדיין לא גיבש מענה רלוונטי, וכן "לא אושרו ולא תוקצבו, תהליכי בניין הכוח ותהליכי הפעלת הכוח בתחום זה במסגרת תכנית רב-שנתית". בצה"ל ציינו בתגובה כי "ככלל, מסקנות והמלצות הביקורת מקובלות", אך כמו כן ציינו כי "בחודשים שחלפו מאז סיום הביקורת הוגברה הפעילות של צה"ל בתחום הרחפנים באופן משמעותי".

רחפנים רשומים ושאינם דורשים רישום בפנקס הרישום (מקור: נתוני רת"א מפברואר 2017 בעיבוד משרד מבקר המדינה)

אין כלים לאסדרה

נושא נוסף בו מתעסק הדו"ח הוא אסדרת תחום הרחפנים, לרבות האכיפה הפלילית והמנהלתית, רישום רחפנים ועוד. על נושא זה אחראית רשות התעופה האזרחית, אך בדו"ח מפורט כי"אמצעי האכיפה המוקנים לרת"א מכוח חוק הטיס, הן המינהליים והן הפליליים, אינם מספקים מענה מיטבי לצורך אכיפה יעילה של דיני הטיס על מפעילי רחפנים במצב זה קיים סיכון לפגיעה בבטיחות התעופה". כך, חלק ניכר מסמכויות רת"א נוגע לשלילת רשיון טיסה, רישיון שרוב מפעילי הרחפנים כלל לא טורחים להצטייד בו.

גם העיצום הכספי שיכולה הרשות להטיל איננו אפקטיביי, ועומד לרוב על סכום של כ-250 עד 500 שקלים בלבד. "משכך, על רת"א להעלות לפני שר התחבורה" כותב המבקר, "את הצורך להגדיל את סכומי העיצום הכספי הקבועים בחוק, כדי להגביר את אפקטיביות האכיפה".

בנוגע לאכיפה פלילית, כותב המבקר כי "מפקחי רת"א אינם מוסמכים להפעיל סמכויות
חקירה לצורך אכיפה פלילית" וזאת כיוון שלא הוסמכו בידי השר לביטחון פנים. מנגד, "המשטרה אינה רואה עצמה אחראית לאכיפת כלל העבירות המנויות בו, אלא ב"אירועים ספציפיים" בלבד", כך שגם בתחופ הפלילי אף רשות לא מטפלת בפועל.

בעיה מנהלתית נוספת נוגעת לרישום רחפנים: החוק קובע כי "לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן כלי הטיס רשום בפנקס הרישום וקיימת לגביו תעודת רישום תקפה", אך רחפנים המשמש למטרות פנאי או ספורט נחשב ל"כלי רחיפה" ואינו צריך רשיון. כך רובם המוחלט של הרחפנים, המהווים כלי טיס לכל דבר, כלל לא דורשים רישום. במקביל, בשנתיים האחרונות גדל מספר התאונות בהם מעורבים רחפנים ב-71%, מ-14 בשנת 2015 ל-24 בשנת 2016.