היום (חמישי), כ"ט בחשוון, 50 ימים אחרי יום הכיפורים, תציין קהילת ביתא ישראל את יום הסִגְד, ስግድ בגעז (שפה אתיופית עתיקה ממנה התפתחה האמהרית), שמשמעותו בעברית סגידה.
למרות הסִגְד מוכר בקרב רבים כחג, מדובר דווקא במועד של צום ותענית. בישראל, המנהג המרכזי הוא עלייה ברגל לירושלים, לטקס חידוש הברית בין העם לאלוהים. באופן מסורתי, הטקס נחוג בטיילת ארמון הנציב המשקיפה אל עבר הר הבית והוא מנוהל על ידי רבני הקהילה, הקסים, המקריאים מהמצהף קדוס (אוסף כתבי הקודש של הקהילה), מתפללים ומברכים את הבאות והבאים.
מקורו של הסִגְדהוא בציווי, אותו פירשו מנהיגיה הרוחניים של העדה כפי שהוא כתוב בספר נחמיה, בו מתואר מעמד דומה שאותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון.
לפי המסורת, מטרת החג בגולה הייתה להגן על הקהילה ולשמר את זהותה כנגד התבוללות ופרעות, באמצעות שיבה טקסית וסמלית למעמד הר סיני וקבלת התורה. נושאי התפילה העיקרים של הסִגְדהם הקריאה לשיבת ציון וחשבון נפש ציבורי, בשונה מחשבון הנפש הפרטי של יום כיפור.
"זה חג יהודי לכל דבר ועניין. זה של כולם"
בשנים האחרונות, קיבל היום צביון של אירוע המוני, בו זוכים להכיר את הקהילה על שלל גווניה ותרבותה. בקרב רוב הישראלים, נתפס הסִגְד כפסטיבל יותר מיום צום ותשובה. בשבועות האחרונים, יצאו רבים בקהילה בקריאה ללהקת "קפה שחור חזק" לבטל את הופעתה בארמון הנציב, כדי לאפשר את ציון החג באופן המסורתי שלו ולא להפכו לפסטיבל.
אבי יאלו, פעיל חברתי בקהילה השותף לקריאה, טען בראיון לדבר ראשון שהחברה הישראלית צריכה לחשוב מחדש על האירוע. "יש עיוות מסוים באופן ציון החג, שבו נאבדה המשמעות האמיתית של חג הסִגְד".
"אין הבדל היום בין אתיופיה לבין הסִגְד, כמו שעושים תימנאדיה ומרוקיאדה, זה הפך למין דבר כזה. יש הבדל בין הסִגְדלבין האירועים שעושים סביב חג הסִגְד" הוסיף, "מה שעושים בעצם זו הכרה של התרבות האתיופית, כלומר, להכיר את המאכלים, הלבוש, הירקוד וכו'. זה פולקלור והוא שונה במהותו מחג הסיגד שהוא חג דתי עם משמעות דתית, ולא רק חג של יוצאי אתיופיה, ביתא ישראל , אלא של כל עם ישראל. זה חג יהודי לכל דבר ועניין".
יאלו סיפר שקהילת ביתא ישראל, בניגוד לשאר התפוצות, שבחרו להפסיק לשמור את חג הסִגְד שנחגג עם שובן של האליטות מבבל לישראל בהצהרת כורש, שמרה וציינה את החג, שגם עזר לה לשמור על זהותה "באתיופיה ההורים שלנו היו נוהגים ללכת לצום, להתפלל, ובערב היו עושים סעודה גדולה ששוברת את הצום", סיפר.
לדעת יאלו, חלקים בקהילה האתיופית, וברשויות המדינה, רצו להנגיש את החג ואת הציבור האתיופי לשאר חלקי החברה הישראלית, ועשו זאת באמצעות החג. "יש פה מימד של בורות בחגיגה הזו" טען, "אני לא אומר שלא צריך שיהיה איזשהו פסטיבל שמדבר על התרבות האתיופית, צריך את זה. אבל אין לזה שום קשר ליום שאנחנו מציינים בכ"ט בחשוון"
"באמצעות הטקסים הללו הצלחנו לשמור על הזהות היהודית שלנו גם בגולה" הוסיף, "ודווקא פה בישראל, לצערי, זה הולך ומאבד את זה, את המשמעות האמיתית העמוקה של היום".
לעמדתו, מלבד בעיוות באופן בו מצוין כיום המועד, יש גם פספוס גדול לכל העם היהודי, שלא מוצא לנכון לציין את האירוע החשוב הזה, שיכול להיות יום של חשבון נפש ושל בדיקה עצמית.
"זה חג יהודי לכל דבר ועניין. זה של כולם. אני חושב שבסוף האוכלוסייה הישראלית מפספסת כאן משהו גדול ומהותי במה שמנסים לעשות לו (לסִגְד, ד.ט.)" הסביר, "יום חידוש הברית זה משהו שכל שבטי ישראל צריכים לקחת אותו ולאמץ אותו .יש היום בחברה הישראלית המון ערכים חסרים, שהם ערכים נשגבים שטמונים בתוך הקהילה האתיופית"
"הכמיהה שלנו להגיע לירושלים לא תמה. הגענו אמנם פיזית ארצה אבל אנחנו עדיין לא הבנים והבנות , בעלי הנחלה שהם חלק משבטי ישראל" סיכם יאלו, "עדיין מסתכלים על הסִגְדועל הקהילה כנטע זר, לא קשור, שונה שלא מייצג את הדת היהודית המקורית שעה שזה מה שאנחנו עשינו כל הזמן – אם החברה הישראלית תצליח להתבגר ולאמץ את החג הזה, על מה שהוא, זה יסמן שהחברה הישראלית יותר פתוחה, יותר שוויונית ויותר טובה לכל בניה ובנותיה".
הקהילה במספרים
כבכל שנה, לקראת ציון החג, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר נתונים לגבי הקהילה האתיופית בארץ. על פי הנתונים, בסוף שנת 2016 מנתה האוכלוסייה ממוצא אתיופי בישראל 144.1 בני אדם. כ-85.5 אלף ילידי אתיופיה, וכ-58.6 אלף ילידי ישראל שאביהם נולד באתיופיה.
בשנת 2016, חודשה העלייה ותהליך איחוד המשפחות מאתיופיה, ועד סוף אותה שנה הגיעו מאתיופיה לישראל 214 איש (מהם 40 עולים ו-174 דרך איחוד משפחות). על פי הערכות משרד הקליטה והעלייה,בשנה האחרונה הגיעו כ-1,300 עולים חדשים מאתיופיה.
מרבית האוכלוסייה ממוצא אתיופי מתגוררת בשני מחוזות עיקריים: מחוז המרכז (כ-39%) ומחוז הדרום (כ-24%). בסוף שנת 2016, מבין היישובים העירוניים, היישוב שבו מספר התושבים ממוצא אתיופי הגבוה ביותר היה נתניה (כ-11.6 אלף איש), ואילו היישוב שבו אחוז התושבים ממוצא אתיופי הגבוה ביותר מכלל אוכלוסיית היישוב, היה קריית מלאכי (16.6%).
88% מהנישאים ממוצא אתיופי נישאו לבן/בת זוג מאותו המוצא, גברים יותר מנשים (92% ו-85%, בהתאמה) ושיעור הגירושין בקרב האוכלוסייה ממוצא אתיופי גבוה בהשוואה לשיעור הגירושין באוכלוסייה היהודית (16 מכל 1,000 נשואים, לעומת 9 מכל 1,000 באוכלוסייה היהודית הכללית). אחוז המשפחות החד-הוריות בקרב המשפחות ממוצא אתיופי גבוה במיוחד – כ-29%, יותר מפי שניים מאחוז המשפחות החד הוריות באוכלוסייה הכללית.
בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית באחוז התלמידים האתיופים שלומדים במערכת החינוך הממלכתית-דתית ובשנת הלימודים תשע"ו (2015/16) 46.7% מהתלמידים ממוצא אתיופי למדו בה, לעומת 57.3% בשנת הלימודים תשס"ו (2005/6).
שיעור העומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות בקרב התלמידים ממוצא אתיופי, היה גבוה יותר בקרב בני הדור השני והגיע ל-39.2%, בהשוואה ל-27% בקרב אלו שנולדו באתיופיה. עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי קרוב למחצית מבני 29-20 בקהילה האתיופית, למדו במוסדות להשכלה גבוהה. בשנת תשע"ז (2016/17), למדו 3,194 סטודנטים יוצאי אתיופיה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אלה היוו 1.2% מכלל הסטודנטים, בעוד חלקם של בני גילאים אלו מכלל האוכלוסייה בגילם עמד על 2.5%.
למרות שיפור ניכר במצבה הכלכלי של הקהילה בשנים, האחרונות המשפחה האתיופית הממוצעת עדיין מרוויחה פחות מהמשפחה הישראלית הממוצעת .ההכנסה הכספית נטו למשק בית בקרב יוצאי אתיופיה הסתכמה ב-11,294 שקלים, לעומת 15,751 שקלים בכלל משקי הבית.
