אוקטובר 2014, איסלנד

בסתיו לפני שלוש שנים ביליתי חודש בלתי נשכח באיסלנד הקרה והמופלאה. בקונקשן מבריסל לרייקיאויק ישבתי ליד זוג חמוד מבוסטון שכבר ביקרו בעבר באי ואחד מהדברים שלמדתי מהשיחה איתם היה שאני צריך לבקר בחנות מוסיקה בשם "הטנור ה-12".

לא התקשתי למצוא את החנות. בחוץ היו כמה מעלות בודדות, בפנים אווירה נהדרת: תה חם, מוזיקה נעימה מתנגנת, ספות נוחות להשתרע עליהן ולהקשיב למוזיקה חדשה. דיברתי עם אחד המוכרים, סיפרתי שאני יוצא לטיול וביקשתי המלצה למשהו מקומי שיתאים. הוא שלף דיסק של low roar ואמר לי שזה יעשה את העבודה. סיפר שמדובר בלהקה של שני חבר'ה מקומיים ועוד בחור מקליפורניה שבעצם הוא הוא low roar. הבחור הזה, ראיין קרזיחה שמו, הגיע מאמריקה לבדו ונחת בחשכה המוחלטת של החורף, שכר כאן  דירה ויצר את כל האלבום המופלא הזה לבדו עם המחשב הביתי שלו במינימום אמצעים ומינימום תקציב. שמתי את האוזניות, הקשבתי כמה דקות וסוקרנתי מאוד. קניתי את הדיסק ולמחרת יצאתי לדרך.

המוזיקה של low roar השתלבה באופן מושלם עם הנופים סביבי, ברומטר מושלם למצב נפשי של היחשפות לעולם חדש ולא מוכר והפכה למרכזית מאוד בפס הקול של הטיול. הדיסק נוגן ברכב שוב ושוב והרגשתי אט אט איך המוזיקה הזאת פשוט לא יכלה להיכתב בשום מקום אחר מלבד החורף האיסלנדי, הקר, החשוך והאפוף באורות הצפון.

נופי איסלנד

בחנות המוזיקה הראשונה שמצאתי אחרי רייקיאויק רכשתי את האלבום השני של low roar. לא מדובר במשימה פשוטה, רייקיאויק היא העיר הגדולה היחידה באי (ועיר הבירה הצפונית בעולם). החנות מוזיקה השניה נמצאה בעיירה העוד יותר צפונית אקוריירי, מרחק 900 ק"מ מעיר הבירה. אפשר להגיד שזאת היתה הנסיעה הכי ארוכה שלי בשביל דיסק שרציתי לקנות. הדיסק השני רק הגדיל את ההתאהבות שלי במוזיקה שלהם.

בהאזנות חוזרות גם בארץ, הרחק מהנוף והחוויה הצפונית, הבנתי סופית שנפלתי על אלבומים למרחקים ארוכים. מוזיקה שתשאר איתי לכל החיים.

נובמבר 2017, תל אביב

בהפתעה גמורה, ללא יחסי ציבור וקידומים, לפני שבועיים הם נחתו והופיעו כאן. ואני הייתי שם, כמובן. הייתי במלוא מובן המילה. בהופעת החימום מצאתי את עצמי במקריות בין 1,500 איש, עומד כתף אל כתף עם ראיין קרזיחה, הלא הוא low roar בכבודו ובעצמו, כשבידי 2 כוסות בירה. הוא עם עצמו ואני עם עצמי. אזרתי אומץ, הגשתי לו בירה אחת והתחלנו לשוחח. שיחה בגובה העיניים. ללא גינונים של כוכב. ובהופעה, כשהוא היה על הבמה, הקסם האיסלנדי חזר בין רגע. הסתכלתי סביבי וכל כך הרבה אנשים ראו את ההופעה בעיניים עצומות. זאת מוזיקה שפשוט מתמסרים אליה. ראיין התחיל את ההופעה מופנם ואט אט נפתח. אחד מהרגעים המיוחדים היו כשהוא התנתק מההגברה והמיקרופון, סימן לשני חברי הלהקה הנוספים לרדת ועמד לבדו עם הגיטרה הלא מוגברת אל מול הקהל וניגן ושר בעיניים עצומות את אחד משיריו היותר כואבים. האנרגיה המיוחדת הזאת שיש במוזיקה נכחה במלוא עוצמתה באולם ברגע הזה.לקחתי נשימה עמוקה ונצרתי את הרגע.

low roar בהופעה

אחרי ההופעה ישבתי עד 3 בבוקר כאילו אין לי תינוק קטן ומופלא בבית שמדיר שינה מעיניי וכתבתי לראיין מייל אישי עם חוויותיי מההופעה ומהטיול שלי באיסלנד בעצם ביחד איתו. הוא טרם הגיב אבל אני בטוח שזה רק בגלל שרק לאחרונה הוא סיים סיבוב הופעות ארוך והוא עוד יענה לי. בינתיים, החשוב ביותר הוא המוזיקה שלו. ואין מתאימה ממנה למזג האוויר החורפי שבא לבקר אותנו. מומלץ מאוד מאוד.
מאוד.

מצרף את השיר המדובר, הלא מוגבר, מההופעה. בביצוע ברחוב בצרפת.

ולרציניים שבניכם, הנה האלבום המלא:

https://www.youtube.com/watch?v=1E7tz0zRlpE&t=401s