שני ספרים חדשים המספרים את סיפורה של מהפכת ההתאגדות בישראל בעשור האחרון, יצאו השבוע לחנויות. האחד – נכתב על ידי חבר ועד חדש, והאחר – על ידי עיתונאי ותיק. יחד הם מציעים לראשונה לקורא הישראלי תיאור של התהליכים שהפכו את ישראל למדינה בה העבודה המאורגנת צומחת – בניגוד למגמה העולמית. על פי נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס מספר העובדים המאוגדים במשק הישראלי צמח ב-15% בארבע השנים האחרונות, כשרבים מהמתאגדים החדשים הם דווקא עובדים בגילאי ה-40-30 ממקצועות הצווארון הלבן – אשר גדלו בשוק העבודה התחרותי שהתפתח בישראל מאז שנות ה-80, ובמקצועות שמעולם קודם לכן לא היו חלק מהעבודה המאורגנת. הספרים: 'מאוגדים – התחדשות העבודה המאורגנת בישראל' מאת דני ואזנה, ו'המאבק על הוועד – התארגנות עובדים בשנות ה-2000' מאת שוקי שטאובר, מבוססים על תחקירים מעמיקים שכללו בין היתר שורה ארוכה ביותר של מאות ראיונות, עם אנשי איגוד מקצועי, חברי ועדים, עורכי דין לדיני עבודה, מנהלים, עיתונאים ועוד, אשר היו נוכחים והשפיעו בצמתים המרכזיים של העבודה המאורגנת בעשור האחרון.

מספר העובדים המאוגדים לפי קבוצות גיל באלפים (גרפיקה: אידאה | נתונים: עיבוד לנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס, 2012 ו-2016).

עבור ואזנה, ממובילי ההתאגדות בחברת פלאפון ב-2012, הנחשבת לאבן דרך מרכזית בגל ההתאגדויות, מדובר בסיפור האישי שלו, כמי שהתלחש עם חבריו על האפשרות להקים ועד עובדים בחברה, כשמסביבו טרם היתה כל דוגמה להצלחת מהלך דומה ממנו יכול היה לשאוב עידוד ותמיכה. את סיפרו הראשון בנושא – 'מהפכה וצדק' שיצא לפני כשנתיים בהוצאת ספרי צמרת, החל לכתוב כבר במהלך המאבק עצמו על ההתאגדות. "כשההתארגנות יצאה לאור והתחילו ההפגנות אמרתי לחבר'ה כל הזמן – אני אתעד את זה ואעשה מזה ספר. כי זה דבר שצריך להיות מתועד" סיפר.

סיפרו החדש של ואזנה, היוצא כעת בהוצאת 'שחקים', נכתב ברטרוספקטיבה, בניסיון להבין תמונה רחבה יותר של המגמה שהיה חלק ממנה, ומתוך רצון לאתגר גם את הדימויים הרווחים הקיימים כיום בציבור על ההסתדרות ועולם העבודה המאורגנת – תוך ניסיון להעמיק גם באופנים בהם התעצמו דימויים אלה, ולהציג את המציאות בה הוא עצמו פגש בתהליך ההתאגדות. "זה לא הסתדר עם מה ששמענו על ההסתדרות, היה ברור שיש פה פער שלא ניתן לגישור בין מה שחושבים על ההסתדרות למה שהיא בפועל" הסביר ל'דבר ראשון'. הוא מתאר את הבשלת התנאים הייחודיים במשק הישראלי, והמגמות הניאו-ליברליות שהתחזקו בו, אשר הולידו את ההתאגדויות החדשות – לצד מחאת 2011 שלדבריו חיזקה בציבור הישראלי את הרצון בשינוי.

בראיונות עם ראשי הוועדים השונים הוא מבקש להבין את הסיבות והסיפור הייחודי שהולידו כל התאגדות והתאגדות, כמו גם לתאר את המאבקים השונים שנאלצו המתאגדים לקיים. אולם את הספר בחר להתחיל דווקא בתיאור שנותיה הראשונות של ההסתדרות. ואזנה בוחן את תפקידה של ההסתדרות בהתבססות היישוב העברי והקמת המדינה, ומבקש לבחון את התהליכים ההיסטוריים והאנושיים שהובילו להתפרקותה ואחר כך להתחדשותה. לשם כך ראיין בין היתר חמישה מראשיה בתקופות השונות, על האתגרים, המאבקים והשינויים שאפיינו את תקופתם: ישראל קיסר, חיים רמון, עמיר פרץ, עופר עיני והיו"ר הנוכחי אבי ניסנקורן.

דני ואזנה בזמן מאבק עובדי פלאפון. (התמונה באדיבות המצולם).

בשני הספרים תופסת התאגדות עובדי פלאפון מקום מרכזי – הן בשל המאבק המתוקשר שהתנהל בה על זכות ההתארגנות ולהכרה ביציגות העובדים – והן בשל פסק הדין הייחודי שמאבק זה הוליד האוסר על מעסיקים להתבטא באשר להתאגדות עובדיהם – פסק דין שרבים רואים בו אבן דרך מרכזית בגל ההתאגדויות. "אם גיל שרון (מנכ"ל פלאפון דאז, נ.כ.) היה מכיר בהתארגנות אחרי שבוע – לא היה קורה כלום" הוא מעריך. "המשק לא היה משנה את פניו. אז עובדי פלאפון היו מאורגנים, אז מה?. מה שקרה זה שההנהלה התנהלה כלפי ההתארגנות בצורה הכי קפיטליסטית שיש. אמרו – אנחנו נרמוס את ההתארגנות: נשכור משרד יחצ"נות, נשקר. הסיפור הזה התסיס לא רק את עובדי פלאפון אלא גם את הציבור. כולם פתאום מצאו אויב משותף – הנהלה קפיטליסטית שכמו שהיא רמסה את העובדים היא גרמה גם ליוקר המחיה לציבור הלקוחות שלה, ונוצרה הזדהות שקיבלה גם הד תקשורתי".

"עובדים בחברות אחרות ראו את המאבק" ממשיך ואזנה בתיאור הרגעים הדרמטיים שחוללו את גל ההתאגדויות, "ברגע ש-4,000 איש מקימים ועד עובדים המעגלים הרחוקים יותר מתחילים לספוג את האווירה, וזה מה שקרה בעצם". לצד זאת הוא מתאר גם את השינויים שחלו בהסתדרות עצמה מתקופתו של עופר עיני והלאה – אשר החליטה לגבש מדיניות פרו-אקטיבית לאיגוד עובדים נוספים בשורותיה – ואף להקים לשם כך את האגף להתאגדות עובדים, ליצור מערכת להצטרפות באינטרנט ולאפשר למתאגדים להצטרף אליה בלא תשלום דמי חבר עד לחתימה על הסכם קיבוצי ראשון.

"אני מקווה שמי שיקרא את הספר יהיו עובדים, שיראו שיש פה פסיפס רחב של מקומות עבודה שעשו התארגנויות, ויגידו לעצמם – גם אנחנו יכולים, אם כולם עשו אין סיבה שאצלנו זה לא יקרה" מסביר ואזנה את המוטיבציות שהניעו אותו לכתוב. לפיכך ביקש להביא מגוון רחב של סיפורי התאגדות מהעשור האחרון המהווים דוגמאות לסקטורים השונים, וכן ראיונות גם עם אנשי ועדים ותיקים בהסתדרות המוסיפים גם את הזווית שלהם. "אני מייעד אותו גם למעסיקים דווקא – הספר כתוב מנקודת מבטם של העובדים ואנשי ההסתדרות – אבל ראיינתי גם את יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ומעסיקים נוספים. אני חושב שדווקא מעסיקים, אם יקראו את הספר – הפער שיש להם יוכל להצטמצם מבחינת ההבנה של מה זו עבודה מאורגנת בתקופה הזו, מעבר לסטיגמות".

נקודת המבט של המעסיק

בעוד שסיפרו של ואזנה נכתב בעיקרו מנקודת המבט של העובדים, העיתונאי שוקי שטאובר, אשר מעבר לכתיבתו הוא גם מומחה לניהול המייעץ למעסיקים הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי, מביא בספרו החדש גם שורה מרתקת וארוכה של ראיונות עם מנהלים דווקא – מנכ"לים ומנהלי משאבי אנוש – שעובדיהם התאגדו. חלקם מספרים בגילוי לב על התנגדותם למהלך ואף על פעולות שביקשו לבצע במטרה למנוע את התאגדות עובדיהם. מנגד מעידים אחרים כי "השד" לא נורא כל כך וכי על אף שהעבודה מול ועד עובדים דורשת שינוי באורח המחשבה – היא לאו דווקא פוגעת בחברה ולעיתים עשויה אף לשפר את רגישות ההנהלה לצרכי עובדיה.

סיפרו של שטאובר המסקר את תחום יחסי העבודה מזה כשלושה עשורים, נכתב מנקודת מבט מעט יותר מרוחקת מזו של ואזנה, של מי שצפה בתהליך זה מהצד. הוא מדגיש את ההצלחות לצד הכשלונות, ומבקש לנתח את הגורמים לכאן ולכאן. הוא בוחן בין היתר את כלל ארגוני העובדים הפועלים בזירה ואף מעמיק בתופעת הוועדים הפנימיים שעל אף שהופיעו ברובם רק בעקבות ניסיונות ההתאגדות של עובדים בהסתדרות, וברובם לא הוכרו על ידי בתי הדין – הוא סבור כי הינם גורם משמעותי בעולם יחסי העבודה העתידי בישראל. הספר רצוף בציטוטים וקטעי עיתונות אשר תיעדו את האירועים השונים במהלך התרחשותם.

שוקי שטאובר (צלם: אבי ליפשיץ).

הוא מציע בין היתר גם פרק משפטי עשיר שנכתב בסיוע עו"ד שי תקן, מי שכיהן בעבר כיו"ר הלשכה המשפטית והאגף להתאגדות עובדים בהסתדרות ועו"ד מורן פרידמן, הכולל ניתוח של שינויי החקיקה והפסיקה לאורך השנים ביחס לזכות ההתארגנות עצמה, ההגנה עליה ועל מוביליה, וסוגיות שונות הנוגעות לייצוגיות הארגונים כגון 'יחידות מיקוח' ומאבקים בין ארגוניים. כמו כן מצורפים לו כנספח גם שני הסכמים הקיבוציים הראשונים שנחתמו בחברות פלאפון וכלל ביטוח – הסכמים פורצי דרך בהיותם ראשונים בסקטורים בהם נחתמו.

הספרים כוללים שניהם לא רק את תיאור מאבקי העובדים על זכות ההתאגדות – אלא גם תיאור של תהליכי ההתבגרות של הוועדים לאחר היציגות הכוללים את הכניסה לעולם המשא ומתן, ההסכמים הקיבוציים והעניינים המוסדרים בהם, היחסים שבין ועד עובדים במקום העבודה לבין ארגון העובדים המייצג אותו – ואף למידת השימוש בכלים הארגוניים שברשותו ומגבלותיו של הכוח. לצד התיעוד ההיסטורי תוהים ואזנה ושטאובר גם כיצד ישפיעו הציבורים החדשים שנכנסו לעולם העבודה המאורגנת, על אופיה ועל עתידה.