הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הוגש אתמול (רביעי) לכנסת. הדו"ח מציג נתוני פגיעה מינית לשנת 2016 של מרכזי הסיוע, וכן של המשטרה, הפרקליטות, מח"ש וצה"ל. השנה מתמקד הדו"ח בהשלכות הבריאותיות והכלכליות של הפגיעה המינית על הנפגעת והנפגע.

בשנת 2016 הגיעו למרכזי הסיוע כ-48,000 פניות, מתוכן 10,000 פניות חדשות – עלייה ביחס לשנים קודמות. קרוב לשליש מהעלייה התרחשה הודות לשירותים חדשים אותם פתחו שני מרכזי סיוע, המאפשרים לפנות למרכז באמצעות וואטסאפ או צ'אט. מנתוני הדו"ח עולה כי 90% מהנפגעות הנן נשים, וכי 60% מהפונים והפונות דיווחו על פגיעה שחוו כקטינים. 34% מהפניות דיווחו על אונס או מעשה סדום, ורק 18% מהפניות על הטרדה מינית.

מהדו"ח עולה כי בשנה החולפת, 88% מהפגיעות המדווחות נעשו על ידי אדם אותו הנפגעת מכירה. בתוך כך, כשליש מהפוגעים הנם בני משפחה, ו-10% נוספים הנם בני זוג. כרבע מהפוגעים הם ידידים, שכנים או מכרים של הנפגעת. 10% נוספים מהפוגעים הם מטפלים – אם בתחום הבריאות, הנפש, או מטפלים אלטרנטיבים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

נתון מדאיג נוסף קשור לביטחון אישי במקום העבודה: שליש מהבגירים והבגירות שפנו למרכזי הסיוע, נפגעו מינית במסגרת העבודה או השירות הצבאי.

משפך הטיפול בעבירות מין בישראל (מתוך: דו״ח מרכזי הסיוע 2016).

60% דיווחו על פגיעה שחוו כקטינים

מנתוני הדו"ח עולה תמונה מטרידה של פגיעה מינית בילדים וילדות. 60% מהפונים והפונות למרכזי הסיוע דיווחו על פגיעה שחוו כקטינים. בנוסף, הדו"ח מעלה כי למעלה מ-70% מהפגיעות בילדים עד גיל 12 בוצעו על ידי קרובי משפחה, וכי למעלה מ-90% מהפוגעים בילדים עד גיל זה היו מוכרים להורים. בקרב ילדות וילדים עד גיל 12, 70% מהפניות למרכזי הסיוע עסקו בגילוי עריות, כשליש מתוכם על ידי הורה.

הבדלים בפגיעה מינית בין קטינים ובגירים באים לידי ביטוי גם באופי הפגיעה. 9% מבנות ומבני הנוער, בגילאי 18-13, דיווחו על תקיפה מינית קבוצתית – זאת ביחס ל-3% ממי שנפגעו בבגרות. בנוסף, כ-10% מבנות ומבני הנוער באותם גילאים דיווחו שנפגעו מהפצת תמונות ומידע – זאת ביחס לפחות מ-3% ממי שנפגעו בבגרות.

נתון נוסף מראה כי למעלה מ-40% מהגברים שפנו למרכזי הסיוע דיווחו על פגיעה שחוו מתחת לגיל 12, בניגוד ל-24% מהנשים.

פער נוסף העולה מדו"ח נוגע למהירות הדיווח למרכזי הסיוע. נתוני הדו"ח מעלים כי בעוד כמחצית ממי שנפגעו בבגרותם פונים למרכזי הסיוע תוך חודש, כ-50% ממי שנפגעו כילדים עד גיל 12 פנו למרכזי הסיוע רק לאחר עשור או יותר. זמן הפנייה הנפוץ ביותר למרכזי הסיוע הוא תוך שנה עד חמש שנים מיום הפגיעה.

מכשול נוסף שעלול לעכב את זמן הפנייה לסיוע הינה העובדה כי מדובר בפגיעה מינית מתמשכת. מהדו"ח עולה כי יותר ממחצית מהפגיעות עד גיל 12 הן פגיעות מתמשכות, וכי בקרב בנות ובני נוער, קרוב לשליש מהפגיעות הן פגיעות מתמשכות. 10% מהפניות למרכזי הסיוע השנה עסקו בפגיעה מינית שעודנה מתמשכת.

רק 13% פנו גם למשטרה

נתון נוסף העולה מהדו"ח מצביע על חוסר דיווח למשטרה – רק 13% מבין הפונים למרכזי הסיוע במהלך 2016 הגישו גם תלונה במשטרה. לפי נתוני המשטרה, בשנת 2016 הוגשו למשטרה כ-5,700 תלונות הנוגעות לעבירות מין, בכמחצית מהם הנפגעת הינה קטינה. מספר התיקים בהם הפוגע הינו קטין הינו כ-17%.

פער משמעותי בין מרכזי הסיוע לבין המשטרה מתבטא בכך שב-50% מהתיקים המגיעים למשטרה, הפוגע הינו אדם זר – זאת בניגוד ל-8% בלבד מהדיווחים למרכזי הסיוע. נתונים אלה יכולים להצביע על כך שקל יותר לנפגעת לדווח למשטרה על אלימות מינית כאשר הפוגע הינו אדם זר, מאשר כאשר מדובר בקרוב משפחה או אדם קרוב אחר. נתון נוסף המצביע על קושי זה, הוא בכך שפחות מ-2% מהתלונות למשטרה עוסקות בעבירות מין שביצע הורה, זאת בניגוד ל-12% אחוז מהפניות למרכזי הסיוע.

לפי נתוני המשטרה, כ-83% מהתיקים שנפתחו במשטרה בשנת 2011 נסגרו עד היום, אך רק כ-14% מהתיקים שנפתחו באותה שנה הגיעו לכדי הליך שיפוטי. משמעות הדבר היא כי מרבית התיקים נסגרו בשלב מוקדם. בנוסף, 63% מהתיקים שנפתחו ב-2016 נסגרו או נמצאים בתהליכי סגירה. מביניהם 50% נסגרו בשל חוסר ראיות; 30% נסגרו בעילה של עבריין לא נודע, ו-12% בעילה של "חוסר עניין לציבור".

נתוני תיקים פליליים בגין הטרדה מינית (מתוך: דו״ח מרכזי הסיוע 2016).

כ-70% מתיקי עבירות המין נסגרו מחוסר ראיות

בשנת 2016 נפתחו בפרקליטות כ-3,500 תיקי עבירות מין, ו-400 תיקי הטרדה מינית. כמחצית מהתיקים עסקו בעבירת מעשים מגונים. ב-2016 נסגרו בפרקליטות למעלה מ-3,000 תיקים ללא הגשת כתב אישום. כ-70% מתיקי עבירות המין נסגרו בעילת חוסר ראיות. בנוסף, בשנה החולפת הוגשו 26 כתבי אישום בעבירות של הטרדה מינית, לעומת 324 תיקי הטרדה מינית שנסגרו.

מבין התיקים בהם התקבלה הכרעה בפרקליטות, האם לסגור את התיק או להגיש כתב אישום, בשנת 2016 הוחלט להגיש כתבי אישום ב-16%מהתיקים, ולסגור את התיק ב-84% מהתיקים. זאת לעומת שנת 2011, בה הוחלט להגיש כתבי אישום ב-20% מהתיקים, ולסגור 80% מהתיקים. כלומר, בחמש השנים האחרונות, חלה עלייה בסגירת התיקים וירידה בהגשת כתבי אישום. בתיקי הטרדות מיניות, נראית עלייה של למעלה מ-200% בסגירת תיקים ללא הגשת כתב אישום על ידי הפרקליטות.

בשנת 2016 הוגשו על ידי הפרקליטות 645 כתבי אישום הנוגעים לעבירות מין, חלקם עשויים להיות בתיקים שנפתחו בפרקליטות גם לפני 2016.

ב-51% מהתיקים לגביהם התקבלה החלטה במח"ש הוגשו כתבי אישום

שנת 2016 הנה השנה הראשונה בה התקבלו במח"ש יותר פניות מאזרחיות מאשר משוטרות בגין ביצוע עבירות מין על ידי שוטרים. לנתון זה יכולים להיות מספר הסברים: ראשית, יש לציין כי במהלך השנה החולפת הודיע מפכ"ל המשטרה אלשיך כי המשטרה תפסיק לטפל בדיווחים אנונימיים על פגיעות מיניות בתוך המשטרה. בנוסף, מגמת העלייה בפתיחת התיקים של עבירות מין בשוטרות נחתכה באופן חד במהלך שנת 2016 ב-66%. זאת, בעוד נרשמה עלייה של 33% בפתיחת תיקים של עבירות מין באזרחיות. ב-51% מהתיקים בהן התקבלה הכרעה במח"ש בשנת 2016 הוגש כתב אישום או שהתקבלה החלטה על העמדה לדין – לעומת 16% בפרקליטות. 19% נוספים הועברו לטיפול משמעתי.

נתונים על פי הערכות מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית (גרפיקה: דבר ראשון)

החיים עם הפגיעה

השנה סקר דו"ח מרכזי הסיוע את ההשלכות השונות העלולות לנבוע מפגיעה מינית, הנוגעות לקשת רחבה של תחומי חיים: בעיות בתחום הבריאות, בריאות הנפש, תהליכי היריון ולידה, נטייה למחלות שונות לצד פגיעה בשגרת החיים, ביכולת הלמידה וביכולת ההשתכרות בשוק התעסוקה. הדו"ח עסק אף במחיר הכלכלי שעלול להגיע יחד עם ההשלכות האלה, מחיר כלכלי שנופל תחילה על הנפגע או הנפגעת ועל בני משפחתם, כאשר המערכת הציבורית נושאת רק בחלקו. הדו"ח מציין כי על-פי ההערכה שפורסמה במדד האלימות של המשרד לביטחון פנים ב-2014, היקף תופעת האלימות המינית בישראל נע סביב 84 אלף מקרים בשנה, כאשר רק 6% מהמקרים מדווחים למשטרה. דו"ח הנזק הכלכלי שחישב המשרד לביטחון פנים קובע כי העלויות הממשלתיות, הציבוריות בגין עבירות מין בישראל נאמדות במעל למיליארד שקלים בשנה. הנזק הממוצע שנגרם כתוצאה מעבירות מין עומד אפוא על כ-40,000 ש"ח לנפגעת – שני בגובהו רק למקרי רצח.

בדוח הוזכר גם מחקרו של פרופ' אורי ינאי, שבחן את ההוצאות הכספיות שנגרמו לנפגעי עבירה עקב הפגיעה בהם. פרופ' ינאי תיאר את הדרכים הרבות בהן נפגעות ונפגעי עבירה עלולים להינזק כלכלית: "הנפגעת מואצת לבית החולים, פונה למרכזי הסיוע, למשטרה, לייעוץ משפטי. כל טיפול ופניה כרוכים באיבוד ימי עבודה ואיבוד השליטה האישית בזמן: היא לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה, אלא מה שהיא צריכה לעשות. ההחלמה מחייבת השקעה בזמן. הנפגעת חייבת להיעדר מהעבודה כדי ללכת לטיפול בגוף ובנפש, להתייצב לחקירות, דיונים או פגישות לבקשת המשטרה או הפרקליטות והדבר מתבטא באובדן זמן וימי עבודה – וזאת מבלי להזכיר את האפשרות הסבירה של אובדן כושר העבודה ו/או פיריון העבודה עקב הפגיעה ובעקבותיה. התוצאה: אבדן הכנסה".

לפי הנתונים שפורסמו בדו"חות הנזק הכלכלי של המשרד לביטחון פנים, בעוד רמת הנזק הכלכלי מפשיעה בישראל נמצאת במגמת ירידה משנת 2010, הנזק הכלכלי מעבירות מין נמצא במגמת עלייה. בישראל, הערכת הנזק הכלכלי הממוצע של עבירת מין עומדת על כ-40,000 שקל לנפגעת.

לדברי מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו: "בחמש השנים האחרונות גדל מספר הפניות למרכזי הסיוע באופן דרמטי – מעל ל-30%. לצערנו, זה עדיין קצה הקרחון של תופעת הפגיעות המיניות בחברה. לאחרונה, נראה שהחברה מתחילה להכיר בכך. קמפיין METOO גרם לרעידת אדמה של ממש, והוכיח כי היקף התופעה עצום ורב ממדים – ובמקביל, חשף שמרבית הנשים והגברים שנפגעו נשארו עם הפגיעה לבד, ולא ראו ברשויות כתובת בשעת אמת. בדו"ח השנתי שאנו מפרסמות היום אנו דנות במחירי הפגיעות האלו, בנזקים הסמויים מן העין הנגרמים להן ולהם: במצבן/ם הבריאותי, בקושי של הממסד הרפואי לאבחן אותן/ם, בהיעדר טיפול יעיל ומותאם, בקשיים התעסוקתיים הייחודיים ובאיום של התדרדרות כלכלית כוללת. בנוסף, מהנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים בדו"ח זה עולה תמונה עגומה בכל הנוגע לטיפול מערכת המשפט בפגיעות מיניות, בכלל, ובהטרדות מיניות, בפרט. בכל פעם שנפגעת או נפגע מספר/ת על פגיעה או הטרדה שעבר/ה, שואלים: מדוע לא התלוננת? ועם זאת, מהנתונים עולה בבירור שעל אף שמספר התלונות גדל בשנים האחרונות, מספר כתבי האישום שהוגשו בפועל דווקא הצטמק. נדרש שינוי עומק במערכת המשפטית, בכדי שתוכל להביא לצדק עבור הנפגעות והנפגעים ולסייע ביצירת חברה בריאה ונקייה מפגיעות מיניות".

**

קווי החירום לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:

1202: נשים | 1203: גברים | 04-6566813: נשים ערביות | 02-6730002: נשים דתיות | 02-5328000: גברים דתיים