שופטות הרכב בית הדין הארצי לעבודה דחו את ערעור עובדי בזק נגד ההנהלה, בטענה כי אין ראיות לפגיעה בעובדים ואין כל סכסוך אמיתי, בעוד נשיא בית הדין השופט יגאל פליטמן התנגד להחלטה. הפגיעה האמיתית היא של משרד התקשורת בבזק, והציבור לא יהיה מי שירוויח מכך. כך יוצרים תאטרון משפטי ממדרגה ראשונה.

ההחלטה של בית הדין הארצי לעבודה מהיום מסכלת את כוונת בזק ועובדיה לצמצם את הפגיעה בחברה, הנובעת מהוראת מימון שמילה, ממלא מקום מנכ"ל משרד התקשורת, להתיר לכל חברה מתחרה לבצע עבודות בתוך התשתיות של בזק – תעלות תת קרקעיות – בעזרת עובדי קבלן. ההחלטה הזו מועילה כלכלית לפרטנר וסלקום בטווח הקצר, אך היא חסרת סבירות בטווח הארוך, מטעם פשוט מאוד. כאשר עובדי חברות רבות מקבלים גישה לאותה תשתית זהו מתכון לסכסוכים בלתי פוסקים ולתקלות רבות.

העובדים טענו כי ההיתר יוביל לפיטורי עובדים ופתחו בעיצומים. ההנהלה עתרה כנגדם, בשאיפה כפולה – גם לצמצם את הפגיעה בה וגם להציג בפני משרד התקשורת חזות צייתנית. שמילה התייצב בעצמו בפני בית הדין לעבודה ושכנע אותו כי לא מדובר בעיצומים כנגד ההנהלה, אלא כנגד החלטה ריבונית של המדינה – כלומר שלו עצמו. בית הדין קבע שמדובר בשביתה "מעין פוליטית", והגביל את העיצומים ליומיים בלבד. יומיים אלו חלפו מזמן. העובדים ערערו לבית הדין הארצי, אשר קיבל חוות דעת גם מסלקום ומפרטנר.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

היום קבעו השופטות לאה גליקסמן וסיגל דוידוב מוטולה כי הסכסוך הוא פיקטיבי ודחו את עתירת העובדים. ההחלטה עצמה מלאה בפרטים מעניינים על האופן בו מנוצל בית הדין לעבודה כזירה לטיפול בסכסוך שכלל לא קשור ליחסי עבודה.

לתפוס טרמפ על הרכבת למבוי סתום

" ככל שקיימים פגמים בפעילות המדינה הנובעים מן הדין המנהלי הנושא ייבחן בערכאה המוסמכת לכך ואין מקום לדון בטענות לעניין זה כטענות שיש לדון בהן במישור יחסי העבודה בבזק". במשפט לקוני ופשוט חושפות השופטות את ההצגה שניסו העובדים ובזק להציג. קביעה זו לא מנעה מכלל הצדדים המעורבים לנסות לתפוס טרמפ על הליך שמראש סיכויי הצלחה בו לא היו רבים.

הטענות שיש לבזק משכנעות למדי: ההחלטה של שמילה מהפכת לחלוטין החלטות קודמות של המדינה לפיהן רק עובדי בזק יבצעו עבודות בתשתיות של בזק. גם בסעיף שהוגדר "מקרים חריגים" הבהיר שמילה עצמו בעבר ששיקול הדעת לגבי "החריגות" נתון להנהלת בזק בלבד. מאז הדיון הראשון בעיצומים, בזק עתרה גם לבג"ץ, בטענה כי במכתב של שמילה נפלו פגמים רבים המצדיקים את ביטולו.

בהחלטה מהיום כתבו השופטות: "במאמר מוסגר נוסיף כי לטענת המדינה מכתב מר שמילה מבהיר את הסעיף שבמחלוקת ולא מהווה תיקון של הנספח". זו טענה שהמדינה תתקשה להגן עליה בבג"ץ לאור שלל הראיות והקביעות הקודמות, אך גם היא "מצטרפת לתאטרון" ומשתמשת בטיעון שבית הדין לעבודה כלל לא מוסמך לדון בו. עוד קבעו השופטות כי "לא הונחה תשתית ראייתית לכאורה" לפגיעה בעובדי בזק, וללא תשתית כזו, אין להתערב בהחלטת בין הדין האזורי אשר סיווג את השביתה כ"מעין פוליטית".

הבעיה של בזק, כל עוד אינה רוצה להצטייר כמפירת חוק, היא שכאשר מנכ"ל של משרד ממשלתי קובע הנחיה, ואפילו שהיא לכאורה ניתנה שלא כדין, עליה לציית. בינתיים, ניסתה בזק לנצל את הסכסוך שלכאורה מתקיים בינה ובין עובדיה, כדי לבקש מבית הדין להחליט על הידברות בין העובדים למדינה, בתנאי "הקפאת מצב". כלומר, שעבודות חדשות בתשתיות בזק יישמרו לעובדי בזק, ולקבלנים החיצוניים יורשו רק לסיים את העבודות בהן התחילו. ייתכן שבזק שאפה לנהל הידברות זו עד אשר יתקיים הדיון בבג"ץ בעוד כמה חודשים. פרנטר וסלקום תמכו בעמדת משרד התקשורת וטענו כי " תכלית הצעדים הארגוניים, וכן מטרתם המשותפת של בזק ונציגות העובדים בהליך זה היא לסכל את הרפורמה והתחרות בענף התקשורת".

בקרב עובדי בזק מסופר סיפור אחר לחלוטין. אין להם שום התנגדות ל"אירוח" של חברות מתחרות בתעלות של בזק, משום שהדבר מוסיף להם עבודה ולא פוגע בה. החלפתם בעובדי קבלן הוא מה שמטריד אותם, וגם עלול לדרבן את בזק בעתיד לפגוע בהם ישירות באותה השיטה. מעבר לשאלה של מעמד העובדים המאורגנים, העובדים מציינים כי שיטה שכזו יכולה להזיק לציבור וכן לתשתיות עצמן, כאשר הקבלנים החיצוניים לא בהכרח מקפידים על בטיחות בעבודה כמו עובדי בזק, חסרים בראיה כוללת של עבודת התחזוקה בתעלות, ועלולים, שלא בכוונה רעה, לפגוע פיזית בכבלים עדינים שאינם באחריותם. כך, שהתצורה הזו של "תחרות" עלולה לגרום בעיקר לכאוס ואינה מקובלת בשום מקום אחר.

האם גם השופטות חרגו מכללי דיני העבודה?

נשיא בית הדין לעבודה, יגאל פליטמן, מבקר את החלטת השופטות לדחות את הערעור ואת נימוקיהן. דבריו מובאים בהחלטה ובהם נכתב: " על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור שעניינה אחד בלבד – מסקנתו המשפטית של בית הדין קמא (ערכאה קודמת -א.ר.), הקובע מצד אחד 'שמאבקם של העובדים מוצדק', ובאותה החלטה ממש 'פירק את העובדים מנשקם שבדין' – זכות השביתה, בהקציבו לה יומיים בלבד כשביתה מעין פוליטית. בנסיבות אלה, לאור גדרה של בקשת רשות הערעור, במקום להידרש לשאלה המשפטית שהיא מעלה, הרחיקו חבריי לשאלה אחרת, תוך שהם נמנעים מלדון בשאלה שמעלה בקשת רשות הערעור", עוד כתב פליטמן " במילים אחרות, אי החלטת חבריי בבקשת רשות הערעור כמתבקש, מתעלמת מהשלכותיה על התיק העיקרי של בית הדין האזורי, וסותמת עליו את הגולל".

פליטמן טוען, שאין לקבוע כי השביתה היא "מעין פוליטית" מראש, אלא רק אם יתברר שהשביתה איננה מידתית להשלכות הממשיות על פרנסתם. אז ורק אז, מותר לקבוע כי מדובר בשביתה מעין פוליטית. בכך, מזכיר פליטמן שהזירה היא זירת יחסי העבודה, וגם אם השופטות סבורות שהצדדים עושים בה שימוש פסול, כפי שמשתמע מהחלטתן, אין דבר זה מהווה הצדקה לשופטות להכריע באופן שפוגע בזכויות העובדים מראש, וללא בדיקה נאותה.