לפני שבעים שנים בכ"ט בנובמבר 1947, התקבלה ההחלטה על תכנית החלוקה של עבר הירדן המערבי והקמת מדינה יהודית לצד מדינה פלסטינית, בעצרת הכללית של האו"ם. לשמע ההחלטה כי תקום מדינה יהודית, יצאו ההמוני בית ישראל לרחובות בחגיגות וריקודים. לצד החגיגות, רבים בישוב היהודי בא"י ובאופן חוצה זרמים, ראו ברעיון חלוקת הארץ כורח, פרקטיקה פוליטית להקמת המדינה, ולא כדבר הרצוי והנשאף מבחינתם. די לראות בכותרות עיתוני הישוב העברי בארץ בבוקר שאחרי ההכרזה, לבד מעיתון 'דבר' שהכריז בכותרתו כי, "מדינת היהודים קמה", 'הצפה' של תנועת המזרחי, 'משמר' של הקיבוץ הארצי ו'המשקיף' הרוויזיוניסטי כתבו לקונית כי האו"ם אישר את תכנית החלוקה ברוב קולות.

"הייתה התנגדות לרעיון החלוקה גם מימין וגם משמאל, בתוך תנועת העבודה ומחוצה לה", אומר ל'דבר ראשון' פרופ' זוהר שגב, מהחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה. לדברי שגב, רעיון החלוקה היה אפשרות פעולה יחידה אחרי מלחמת העולם השניה ומסביר, "בשונה ממה שאנחנו חושבים פוליטית, מלחמת העולם השניה והשואה גורמות לתנועה הציונית נזק כבד מאוד. מיליוני היהודים שישבו באירופה, כעצם בגרונה של הפוליטיקה העולמית, והיוו לחץ אדיר כדי למצוא פתרון לעם היהודי, אחד מהם היה מדינה, לא היו קיימים יותר אחרי המלחמה." לדברי שגב ההנהגה הציונית רואה עד כמה המצב נורא ובשנת 1946 מכנסת את הקונגרס הציוני הכ"ב (22), הראשון אחרי השואה, "בו מתווים את המדיניות הציונית עד לאחר תכנית החלוקה והקמת הממשלה הזמנית כולל תפקודי המערכות הבירוקרטיות הישראליות", מתאר שגב. "בין היתר מובאת ההחלטה הציונית בהובלת דוד בן גוריון, מראשי ההסתדרות הציונית ואבא הלל סילבר, מראשי התנועה הציונית בארה"ב, לתמיכה בחלוקה בלית ברירה. כאפשרות פעולה יחידה אחרי מלחמת העולם".

עיתון 'דבר' יום לאחר ההצבעה באו"ם על תכנית החלוקה – 30.11.1947 (גרפיקה: דבר ראשון)

"הגישה של בן גוריון הייתה שמדינת היהודים מתחילה בחלוקה והיא תתפשט", מתאר ברוך כנרי, איש קיבוץ מחניים וחוקר תנועת הפועלים בארץ ישראל, את גישת בן גוריון, יו"ר ההנהלה הציונית באותם ימים. "הוא לא אמר את זה במילים האלו אבל זו הייתה הכוונה. שהמדינה תגדל ע"י העלייה ותפרוץ את הגבולות". בשונה מגישתו של בן גוריון, מציג כנרי את גישתו של מנהיג ציוני נוסף, יצחק טבנקין, מאבות התנועה הקיבוצית וממנהיגי הקיבוץ המאוחד, "טבנקין רצה שקודם יהיה כאן רוב יהודי גדול ואז באופן אוטומטי ארץ ישראל תהיה לארץ ישראל יהודית."

"ברגע שהייתה הזדמנות לקבל ישות מדינית בן גוריון הבין שזה משנה את כל המשחק והוא הלך על זה וטבנקין לא. טבנקין נשאר בדעה הקודמת ובכך הוא שגה."

מדוע טבנקין שגה?
"הוא פחד שהמדינה שתקום לא תהיה חברה וולונטרית כפי שהוא רצה. הוא פחד מזה, כי לשיטתו הקמת המדינה באה טרם זמנה. אנו רואים מה נתנה מדינת ישראל לעם היהודי ורק יכולים להצטער שזה לא היה קודם". יחד עם זאת אומר כנרי, כי חרף התנגדותו לרעיון החלוקה והסכנה שראה בה למפעל הציוני, הוא קיבל אותה על עצמו, "את השגיאה הזו הוא תיקן בהתנהגות הפוליטית שלו. מצד אחד הוא חתר והטיף לארץ ישראל שלמה, מצד שני הוא קיבל את המעמד המדיני של חלוקה".

פרופ' זהר שגב (באדיבות המצולם)

מה בעצם הייתה הסכנה ?
"הסכנה אותה ראה טבנקין הייתה שתהיה מדינה ערבית על ידנו במקום שארץ ישראל ההיסטורית תהיה שלנו. הוא היה שמרן. הוא חשב שהמשך הדרך ההתיישבותית תכיל את כל חלקי הארץ, היא תהיה הפתרון לכך שתהיה בסוף מדינת ישראל על כל הארץ ושיש בה רוב יהודי חד משמעית. בשביל זה היה צריך עליה הגדולה. זה לא היה מופרך לגמרי כי באותו הזמן לא היו הרבה ערבים בארץ לעומת מצבנו היום. מצד שני, גם בפעמים המעטות שהיה אפשר לעלות בחופשיות היהודים לא כ"כ נענו. לא רצו לעלות."

מפת תכנית החלוקה שאושרה בהצבעה באו"ם. "דבר" 30.11.1947

גישת ארץ ישראל השלמה אותה אתה מתאר, מקבלת אחיזה בימינו בקרב חוגי ימין, אפילו קיצוני שאין להם שום זיקה לתנועת הפועלים. כיצד אתה מסביר את זה?
"אין לזה שום קשר לימין בכלל. תראה גם את תנועת ארץ-ישראל השלמה, הם בכלל לא מהימין אלא מהשמאל. הימין בימינו הפך להיות סביב היחס לארץ ישראל מכך שהימין כיוון ליחס הסוציאלי, לאופן שבו בני אדם מתפרנסים ומתקיימים במסגרת מדינתם. הרעיון המדיני של שלמות הארץ או לא-שלמות הארץ נסובה קודם כל בתנועת הפועלים. מה אתה חושב שבן גוריון היה נגד שלמות הארץ? לא. אבל הוא כן אמר 'במועד'. הוא אמר זו הזדמנות ואנחנו ננצל את ההזדמנות והמועד בו יבוא. טבנקין אמר אנחנו לא צריכים לתת בשום אופן לערבים אפשרות להקים מדינה כי היא תהיה נצחית. לכן צריכים לעשות מהלך בו התהליך יהיה של התגברות היהודים ע"י עליה והתיישבות. זו הייתה מחשבה אוטופית. זה היה wishful thinking (רעיון נשאף) ולא היה מדיניות."

היו עוד התנגדויות?
"השומר הצעיר רצה גם כן את ארץ ישראל השלמה. הם לא חיכו לדומיננטיות יהודית אלא שאפו לשיתוף יהודי-ערבי" אומר כנרי.

"מי שתמך במדינה דו לאומית התנגד לתכנית החלוקה. גם השומר הצעיר התנגד", אומר שגב ומונה את רשימת המתנגדים, "הרוויזיוניסטים וחלקים של הימין בתנועת העבודה גם התנגדו לחלוקה כי חשבו שלא ניתן יהיה להגיע להסדר עם הערבים ושיהיה מאבק מתמיד ומתמשך. תכנית החלוקה לא נותנת מספיק עמדות כוח אסטרטגיות לנהל את המאבק הזה". לדברי שגב גם בן גוריון בפועל היה בין המתנגדים, "להערכתי בן גוריון התנגד לחלוקה. קיבל אותה ולא רצה אותה וניסה למנוע את מימושה. הוא לא יכל לצפות לתגובה פלסטינית טובה יותר מבחינתו, שלא הסכימו לתכנית החלוקה".