כך נכתב בכתבה שכותרתה "ברגע האחרון", בחלק העליון של עמוד השער של "דבר" ב-30 בנובמבר, 1947, למחרת אישור תכנית החלוקה וההחלטה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית:
"לונדון, 29 בנובמבר, (מאת סופרנו הדיפלומטי של "רויטר"). החלטת או"מ על חלוקת ארץ-ישראל תתקבל במילואה ע"י מעצמת המנדט, שתרכז עתה את תשומת-לבה בשאלות הפינוי הדחוף ביותר של הצבא והפקידות הבריטיים – זו הדעה בחוגים הבריטיים הרשמיים הערב.
——-
אמש ב-12:30 בישר "דבר" על קבלת התכנית להקמת המדינה היהודית להמונים העצומים שצבאו סביב הרמקולים בכיכר מוגרבי בתל-אביב. קריאות-תשואה והידד ושירת "התקווה" אדירה פרצו מפיות הרבבות. מעגלי רוקדי "הורה" התלכדו מאליהם והרחובות הסתחררו במחול כביר סוחף. דמעות זלגו בעיני רבים. איש נפל על צואר רעהו בנשיקות-גיל, דגלי-הלאום הורמו אל על ותהלוכות שמחה הסתדרו ספונטאנית. אופנועים מקושטי דגלים ומכוניות פילסו לאטם דרך בינות להמונים הסואנים מחדוות השעה הגדולה. טף וזקן, איש ואשה נגרפו בסערת-הגיל שהקיפה הכל. עד אור הבוקר המו הרחובות מהמוני תושבים חוגגים.
לונדון (29) (רויטרס) סאר אוסולד מוסליי הודיע, כי הוא עומד להכריז על ייסוד מפלגה חדשה. בשעת נאומו נערכו בחוץ הפגנות נגדו. בתשובה לשאלות עיתונאים אמר מוסליי הלילה, כי יהודים שאינם נמצאים בבריטניה זמן רב חייבים יהיו לעזוב את הארץ. כשנשאל, מה פשר "זמן רב", ענה, כי יהודים בני המשפחות היושבות בבריטניה במשך כמה דורות יוכלו להישאר בבריטניה.
שערי העולם של האומות המאוחדות אך זה נפתחים
לאחר נאומו של נציג ארצות הברית, אמר נציג ארגנטינה דברי נעילה והוקרה ליושב ראש מר אראניה ולמזכיר מר טריגוי לי. צויין, כי הויכוח החד ביותר בעצרת האומות הזאת היה בשאלת ארץ-ישראל. "חילוקי דעות הם טבעיים בעולם של חופש. אך האחדות היתה בכל זאת הכלל, לא היוצא מן הכלל וההחלטות ברובן נתקבלו ברוב מכריע". היושב ראש אמר: יודע אני, כי זהו הרגע עשיר-התקווה ביותר בחיי, אחרי שתי מלחמות עולם. את רגשי לבי הייתי יכול להביע אולי רק בלשוני, בפורטוגזית. הנימה הגדולה בדברי כולם היתה נימת השלום וביטול המלחמה. "העצרת הזאת ננעלה, אך שערי העולם של אומות מאוחדות אך זה נפתחים".
