נָחַתָּ בְּשָׁלוֹם
וּבַאתִי לָקַחַת אוֹתְךָ הַבַּיְתָה.

וְכָל הַנְּסִיעָה
לְבַד פּוֹתֵחַ חַלּוֹנוֹת
וּמַחֲלִיף לִי תַּחֲנוֹת
וּמֵזִיז אֶת הַמַּרְאוֹת.

בָּאתִי לְקַבֵּל אֶת פָּנֶיךָ.
וְהַדֶּרֶךְ חֲשׁוּכָה וַעֲזוּבָה
וַאֲנִי כְּבָר מַמָּשׁ קְרוֹבָה;
מַרְגִּישָׁה אוֹתְךָ טוֹמֵן רֹאשׁ בִּכְתֵפִי
שׁוֹלֵחַ יָדְךָ אֶל יָדִי
וּבֵינוֹת יְרֵכַיי
בְּקִרְבִּי;

בָּאתִי אֵלֶיךָ וְחָזַרְתִּי בִּי.
שָׁבָה עַל עִקְבוֹתַיי
שׁוֹלַחַת הוֹדָעָה מִתְנַצֶּלֶת עַד בְּלִי דַּי
עַל תַּקָּלָה מוּזָרָה
וְאוּלַי תִּיקַּח מוֹנִית חֲזָרָה
וּבֶאֱמֶת אַלְפֵי סְלִיחוֹת
[אֲבָל יָכוֹל לִהְיוֹת
שֶׁגַּם הַלֵּב שֶׁלִּי הוּא יָדָנִי קָטָן שֶׁלֹּא סוֹחֵב בָּעֲלִיּוֹת]