בעקבות התעלמות ממושכת של המדינה מתנאי ההעסקה של המורות הנודדות במשרד החינוך, הודיעה אמש (שבת) הסתדרות המורים כי היא הורתה למורות הנודדות במחוזות ירושלים, תל אביב וחיפה, להתנייד לבתי הספר ולגני הילדים רק בתחבורה ציבורית, זאת לטענתה עקב הפרת הסכם עם משרד החינוך בנושא קצובת נסיעה.

ע"פ מזכלי"ת הסתדרות המורים יפה בן דוד, ההוראה נכנסה לתוקף החל מהבוקר, לאחר הפרת ההסכמים בין הסתדרות המורים למשרד החינוך והאוצר. "למרות משא ומתן ארוך ועיסוק מתמשך בנושא, משרד החינוך אינו מכבד את ההסכם עימנו ולא משלם למורות על פי תעריף נסיעה בודדת, אלא על פי תעריף נסיעה של כרטיסי מעבר, באופן המנוגד להסכם עם הסתדרות המורים.

משרד החינוך מעסיק כ-4,500 מורות נודדות, מתוכן 1,200 שלב עשייתן הוא לימוד ילדים בעלי נכויות שונות וביניהם תלמידים עם לקויות שמיעה וראייה. עוד תחת הכותרת מורות נודדות נמצאות גננות שילוב, מרפאות בעיסוק, קלינאיות תקשורת, פיזיותרפיסטים ומטפלים באמנות. תנאי ההעסקה המורכבים של המורות הנודדות מחייבים אותן להיות צמודות לרכב אך בעקבות הפרת ההסכם, הודיעה הסתדרות המורים כי מעתה ואילך המורות יתניידו בתחבורה ציבורית גם אם קיים חשש שלא יספיקו להגיד לבתי הספר בזמן.

מצב שפוגע במוטיבציה

"עד היום משרד החינוך היה משלם לנו ע"פ נסיעה בודדת באוטובוס כאשר בפועל בזמן ראיון העבודה מבקשים מאתנו רכב פרטי צמוד, אחרת אי אפשר באמת לבצע את התפקיד כדי להגיע בזמן לתלמידים ולסחוב את הציוד הרב שאנחנו צריכות איתנו", סיפרה לדבר ראשון א', מורה תומכת נודדת של לקויי ראייה, שביקשה להתראיין בעילום שם. א' מספרת שבגלל ייחודיות העבודה, וכנראה מחוסר תקנים, שטח הפריסה של המורות הנודדות הוא גדול מאוד, מצב שאינו מאפשר התניידות ללא רכב. "מחוז ירושלים למשל מתחיל מפאתי ים המלח במזרח עד הר הדר במערב כולל גוש עציון. בלי רכב אני לא יכולה להגיע מקצה לקצה אל התלמידים שלי שנמצאים בכל קצוות ירושלים. התלמידים מחולקים לפי תחום המומחיות של המורות שנפרסות על שטח רב מאוד.

"בחודש אפריל הצליחה ההסתדרות להשיג תוספת של חמישים אחוז על הנסיעות מול משרד האוצר והמשרד היה צריך ליישם את זה כבר החודש, אבל בפועל המדינה עשתה לנו תרגיל ובמקום לשלם לנו לפי נסיעה בודדת ישלמו לפי כרטיסי מעבר. זה אומר שלא רק שלא נקבל יותר אלא נקבל פחות. מורה אצלנו עשתה חישוב וגילתה שבמקום ה-960 ש"ח שהיא קיבלה עד היום, עם המעבר לתשלום דרך כרטיסי מעבר היא תקבל 650 ש"ח. זה אבסורד".

לדבריה של א', כבר שנים נאלצות המורות לשלם בפועל ממשכורתן על נסיעותיהן. "רק על דלק כל מורה מוציאה אצלנו מעל 1,000 ש"ח. צריך הלבין את המרחקים. ואני לא מדברת בכלל על כל שאר ההוצאות – בלאי, תיקונים וכו', דוחות חניה מקבלות אצלנו מורות על ימין ועל שמאל כי אין חניה מוסדרת ליד מוסדות החינוך.

"זה מצב שפוגע לא רק כלכלית, אלא פוגע במוטיבציה של המורות באופן מאוד משמעותי. עד שהצלחנו להשיג משהו מסוים פתאום לוקחים לנו עם ריבית. לא תמצא כזה דבר אצל שום מעסיק בישראל – זה פשוט נורא. אני נשארת רק בגלל אהבה אמיתית לילדים ולמקצוע אך אין שום בטחון תעסוקתי ואני לא מבינה איך מורות עם תארים וניסיון ימשיכו לעבוד בו בעתיד".