שלושת הסיפורים החמים של היום (שלישי) בשוק ההון הישראלי, אינם קשורים זה בזה באופן ישיר. אך מבט על שלושתם ביחד יכול אולי ללמד משהו על טבעו של שוק ההון ועל מה עלול לקרות כאשר אנשים מנהלים את כספם של אחרים.

ענווה

טבע היא חברה דו פרצופית. מצד אחד מדובר ביצרנית תרופות גדולה שידעה להשיא רווחים הן מייצור של תרופות גנריות והן מפיתוח של תרופות מקוריות. מן הצד השני מדובר בחברה שבשנים האחרונות עוסקת במיזוגים ורכישות שהביאו לה בעיקר צרות. טבע היא החברה הישראלית הגדולה ביותר שמרבית מניותיה מוחזקות בידי הציבור הישראלי דרך קרנות הפנסיה ובתי ההשקעות.

אתמול, דווקא על רקע עליית מניית טבע שנבעה בעיקר מההכרזה על השקת גרסה גנרית לויאגרה לשוק האמריקאי, הכריז פרופ' יצחק פטרבורג על התפטרותו מתפקיד יו"ר טבע. פטרבורג שנכנס לראשונה לתפקיד היו"ר בינואר 2015 ושימש במשך תקופה קצרה גם בתפקיד המנכ"ל, עמד בראש החברה באחת התקופות הקשות ביותר שלה, כשמניית החברה צוללת ומאבדת כ-80% מערכה, מאות מעובדיה מפוטרים ועוד אלפים עומדים בסכנת פיטורים.

הרקע להתפטרותו של פרופ' פטרבורג אינו ברור לחלוטין, אם כי ניתן להעריך כי למדיניות החדשה שמביא איתו המנכ"ל החדש, קור שולץ, שמונה בנובמבר האחרון, ישנו חלק בדבר. שולץ שהגיע על מנת להושיע את טבע, הודיע לאחרונה על שינוי ארגוני מקיף שהוא מתכנן לבצע בחברה במסגרתו הוא צפוי לפטר אלפי עובדים. שולץ, מתעתד ככל הנראה לשנות את כיוון ההפלגה של טבע, אותו התווה פטרבורג.

"החלטתו של פרופ' פטרבורג לפרוש היא מסיבות אישיות בלבד ולא נוגעת למחלוקת כלשהיא עם החברה" נכתב בהודעה שפרסמה אמש החברה. "החברה מודה לפרופ' פטרבורג על שנות שירותו המסור ומאחלת לו הצלחה בפעילותו העתידית".

בהחלטה של פטרבורג לסיים את תפקידו לאחר שהעביר את שרביט ניהול החברה לשולץ, יש מעין הודאה בכישלון. נוסח ההודעה שהוציאה טבע, משאירה לו מעט מן הכבוד, לאחר שנלחם בשנים האחרונות על הישרדותה של החברה.

יהירות

אחד הסיפורים המוזרים של הימים האחרונים שעושה גלים בביצת שוק ההון הישראלי, הוא סיפורה של חברת 'משאבי טבע' שהבועה שלה התפוצצה אתמול. הסיפור מתחיל בחברה ריקה מפעילות, שלד בורסאי, שעסקה בעברה ברכישת חזקה במכרות של משאבי טבע ונרכשה ב-2010 על ידי צעיר ישראלי קנדי בשם רועי סבג תמורת 5.5 מיליון שקלים. לפני חודשיים בלבד, בתחילת אוקטובר, שוויה של 'משאבי טבע' נאמד בכ-15 מיליון שקלים, כשבדוחות הכספיים שלה מתנוססת הערת 'עסק חי'.

ב-17 לאוקטובר יצאה החברה בהודעה כי היא משנה אסטרטגיה עסקית ועוברת לעסוק בתחום הבלוקצ'יין, הבסיס הטכנולוגי עליו מתקיימים מטבעות דיגיטליים כמו הביטקוין. בתוך חודשיים בלבד זינקה מניית החברה ביותר מ-6,000% והגיעה לשווי של כמיליארד שקלים. בתחילת השבוע הודיעה החברה על חתימת הסכם מיזוג עם חברת באקבון הקנדית העוסקת ב"כריית" מטבעות ביטקוין. תהליך המכפיף כוח מיחשוב עצום המבוצע על ידי חוות מחשבים ומייצר מטבעות דיגיטליים הנסחרים היום בלמעלה מ-16,000 דולר לביטקויין.

במסגרת הסכם המיזוג תרכוש משאבי טבע כ-75% מהאחזקות באקבון בתמורה ל-75% מהמניות של משאבי טבע. משאבי טבע תנפיק 50 מיליון מניות (פי שלוש מהמניות הקיימות בחברה טרם ההנפקה) כך שבסופו של דבר מספר המניות הכולל של משאבי טבע יעמוד על 66.6 מיליון מניות, ושוויה יעמוד על יותר משני מיליארד שקלים. בסופו של דבר יחזיק סבג בכ-13.5% ממניות החברה הממוזגת ששוויין נכון לאתמול אמור לעמוד על 286 מליון שקלים. לא רע להפוך מניות של 7.5 מיליון שקל ל-286 מיליון ש"ח תוך חודשיים.

כאן נכנס לתמונה "האיש הרע" של הסיפור, יו"ר הרשות לניירות ערך, שמואל האוזר. האוזר המסיים את כהונתו בקרוב, השקיע חלק משמעותי משלהי הקדנציה שלו במלחמה בחברות האופציות הבינאריות. האוזר רואה בפעילותן של אותן חברות כדבר שהוא בין שיטת מסחר לא הוגנת לנוכלות. יותר מכך, האוזר התקשה לראות את התרומה של חברות מן הסוג הזה לבורסה ולמשק הישראלי. הסיפור של משאבי טבע, שעשתה רווח אדיר מהכרזה על השקעה בכריית מטבעות דיגיטליים (שערכם הנוסק בחודשים האחרונים שנוי במחלוקת) כנראה לחץ להאוזר על אותם הכפתורים.

האוזר הכריז אתמול כי "לא נאפשר לחברות שערכן מבוסס על ערך הביטקוין, כמו משאבי טבע, להיכלל באחד המדדים של הבורסה בתל-אביב. נשקול גם שלא לאפשר לתחפושות של ביטקוין ודומיו להיכנס בדלת האחורית למסחר בבורסה, עד שנמצא מסגרת רגולטורית מתאימה למוצרים פיננסים כאלה", ובכך שלח חץ לכיוון המניה שמטריפה את האנליסטים בשבועות האחרונים. התגובה של השווקים לא איחרה לבוא. במהלך יום מסחר אחד, נחתכה מניית משאבי טבע ביותר מ-40%.

תגובתו של סבג, שראה איך הצהרתו של האוזר מעלימה לו מיליוני שקלים בתוך שעות ספורות, לא איחרה לבוא. "אף אדם, גם לא רשות ני"ע, אינו יכול לשלוט ביד הנעלמה של השוק", אמר סבג ועזר לנו לפחות, לצקת משמעות מחודשת למושג  "היד הנעלמה" שתבע אדם סמית'.

מה שביניהם

אתמול בישרה דסק"ש שבבעלות אי.די. בי של אדוארדו אלשטיין על הנפקה מוצלחת של אג"ח מסדרה י' לשוק המוסדי. ההנפקה בהיקף של 770 מיליארד שקלים בתשואה של 4.08% הצליחה למשוך ביקושים של למעלה ממיליארד שקלים. השלב הבא של ההנפקה שמיועד לציבור צפוי להשלים לאי. די. בי גיוס חוב של 863 מיליון שקלים. ההצלחה של ההנפקה צריכה להיכנס לתמונה רחבה יותר. כשהריבית בשפל והממשלה מקטינה את היקפי האג"ח שהיא מנפיקה, המוסדיים קופצים על כל אפשרות להחנות בה את הכסף שלנו.

צריך לומר, דסק"ש עשתה דרך ארוכה מאז נפרדה מנוחי דנקנר ב-2013. אחרי חמש שנים היא הצליחה להיפטר מהערת 'עסק חי' שהחזיק, היא לא מחלקת לבעליה דיבידנדים, והחברות שהיא מחזיקה (בעיקר שופרסל וסלקום) מראות חוסן ורווחים. ובכל זאת, מדובר בחברה עם דירוג BBB כאשר התספורת בסכום של 1.45 מיליארד שקלים שביצעה החברה האם אי. די. בי ב-2012 עדיין זכורה לרבים.

דסק"ש בטח שלא צריכה להיות מנודה מגיוס חוב. נכון לבחון אותה לפי התנהלותה וביצועיה הנוכחיים תוך שיקולי תשואה וסיכון קרים. אבל ראוי גם שמי שמנהל את כספי הציבור בקרנות הפנסיה ובתי ההשקעות, לא ישכח מה אותן החברות ביצעו רק לפני שנים ספורות. אדם שחטא ופשע נושא עליו אות קלון לכל חייו. לתאגידים אנחנו נוטים להיות יותר סלחניים. הנהירה להנפקת האג"ח של דסק"ש יכולה אולי ללמד עד כמה קצר הזיכרון הזה וכמה מהר מתקהה תחושת הכאב של ההפסד כשמדובר בכספם של אחרים.