דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

השוקו שהחמיץ

זכרונות ילדות בכל מקום. קבוצות המונים צצות להן, בכל עיר, והארץ מלאה עיניים לחות של ילידי שנות השישים והשבעים, משחזרים רכילות על מנהל בית הספר היסודי, והקיוסק עם המסטיקים העגולים, ואיזה קומזיץ מל"ג בעומר, והשוקו עם הלחמניה מהקייטנה במתנ"ס.

משלימים פערים, מפרסמים תמונות דהויות שנסרקו. מצחקקים. איזה פוני היה לי! איזה רזה אתה! תראו את החצ'קונים! זה אני, המנומש שעומד בצד ימין.
הדגדוג החמוץ-מתוק הזה שנקרא נוסטלגיה.

ואנחנו חשבנו שהנוסטלגיה מתה.
חשבנו שהטכנולוגיה שוחקת אותה. את המוזיקה של אז אפשר למצוא ברשת, גם את הסרטים ואת תכניות הטלוויזיה. חברי עבר אפשר ללקט בפייסבוק. במאה העשרים ואחת הרי אי אפשר להיעלם.

בני העשרים ומטה, אצלם הכל כבר מתועד, ממוסמך, מתוייג בזמן אמת. מי צריך להתרפק על מקומות בהם אפשר לעשות צ'ק אין, או לחפש תמונות סטילס ישנות?
חשבנו שהפכנו את המציאות לאל-זמנית ואל-מקומית. אם נרצה, נוכל לנסוע למרחקים בלחיצת כפתור, אם נרצה, ניסע בזמן. העולם הטכנולוגי מאפשר את זה בקלות.

אבל זה לא מספיק. קבוצות הנוסטלגיה, הן נותנות לנו להרגיש שייכים לרגע, חלק מסביבה שאיננה עוד, וגם אם הן יימאסו במהרה, וייזנחו לטובת טרנד אחר, הדגדוג הזה יישאר. לעולם לא נשלוט בזמן.

כי הזמן הוא לא פיתוח טכנולוגי, הוא נוכח תמיד. לא נוכל להשיב את מתינו, לא את שכונות ילדותנו, וגם לא את הילדות שלנו.

ואם אפשר רק לרגע, בקשקוש קבוצתי, עם תמונות סרוקות, שוקו שהחמיץ ולחמניה מיובשת לחזור לשם, מה טוב.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!