מחר (שלישי) יתקיימו הבחירות בהן יקבע מי יוביל את ההסתדרות בחמש השנים הקרובות. בחירות אלה מתרחשות על רקע משבר עולמי בתחום העבודה המאורגנת, אולי הקשה בתולדותיו. בימים אלה בהם משתנה עולם העבודה מקצה לקצה, נדרשים האיגודים המקצועיים להגדיר עצמם מחדש. החדשות הטובות הן שכאן, בישראל, הצליחה ההסתדרות להתמודד בצורה מרשימה יחסית עם חלק מביטויו של המשבר. מנגד, עתידה של ההסתדרות כארגון עובדים משמעותי ואפקטיבי רחוק מלהיות מובטח. האתגרים העומדים בפניה מחייבים אותה להעמיק תהליכי שינוי שבהם החלה, וכן לפתח לעצמה מרחבי פעולה חדשים.

ההמחשה הפשוטה לעוצמת המשבר נמצאת במספרים. לא רק שברוב מדינות המערב נרשמה ירידה בשיעור העובדים המאוגדים מכלל המשק (שהצטמק מ-21% בממוצע במדינות ה-OECD בשנת 1999 ל-16.7% בשנת  2014), אלא שגם מספרם של העובדים המאוגדים נמצא בירידה. בארה"ב ירד בין 2007 ל-2016 מספר העובדים המאוגדים ב-6.98%, בבריטניה, מולדת האיגודים המקצועיים, ירד מספרם ב-5.98% ובהולנד ב-11%. גם בפינלנד וגרמניה, שתי מדינות בהן לאיגודים מקום מרכזי ומשמעותי במשק, הצטמקו האיגודים ב-4.36% וב-4.14% בהתאמה. סה"כ מתוך 34 מדינות ה-OECD, ב-8 מדינות בלבד גדלו האיגודים המקצועיים בשנים אלה.

שיעור העובדים המאוגדים מכלל המשק במדינות המפותחות (גרפיקה: אידאה)

אבל המספרים הם, כמובן, רק סימפטום: ארגוני העובדים, שנולדו על רקע תהליכי התיעוש של המאות ה-19 וה-20 מתמודדים היום עם שינוים יסודיים בעולם העבודה המערבי. תעשיות שלמות "נודדות" בחסות הגלובליזציה למדינות עולם שלישי, ענף השירותים גדל באופן חסר תקדים, וכך גם ענפי עבודה חדשים שמאתגרים את שיטות ההתאגדות המסורתיות. לכך מיתוספים כוחות הפועלים בזירה המשפטית והחקיקתית כדי להפחית מכוחם של האיגודים. השילוב בין כל אלו מוביל למסקנה שבשנים הקרובות ייקבע עתידה של העבודה המאורגנת – האם היא תתפתח ותתאים לתנאים החברתיים והכלכליים המשתנים, או שתהפוך לשריד דועך של העולם הישן?

בחינת מספרי המאוגדים בישראל מגלה כי ההסתדרות היא יוצאת הדופן ביחס למגמה העולמית. בתקופה שבין 1995, רגע לאחר שהופרדה ההסתדרות מקופת חולים כללית ומספר חבריה נחתך בכמעט שני שליש, ועד לשנת 2007, קטנה ההסתדרות בכמעט 20%. החל מ-2007 השתנתה המגמה מקצה לקצה, ועד שנת 2016 גדל מספר החברים ההסתדרות ב-16.33%, שיעור גבוה במיוחד בהשוואה עולמית. אבל כמו איגודים אחרים בעולם, גם ההסתדרות נדרשת להתמודד עם השינויים האדירים בעולם העבודה. בחלקם היא נוחלת הצלחה גדולה, באחרים פחות.

כאמור, מחר יחליטו מאות אלפי העובדים והעובדות המאוגדים בהסתדרות מי יוביל את הארגון בנבכי עולם העבודה של המאה ה-21. מהן המגמות העולמיות איתן תצטרך ההסתדרות להתמודד ואיך התמודדה איתן עד כה?
עולם של שירותים
אולי לא הרגשתם, אבל שנת 2007 היוותה שנת מפנה בציוויליזציה האנושית כולה – לראשונה מאז המהפכה החקלאית עבר מספר העובדים בענף השירותים את זה של העוסקים בחקלאות. מגמה זו מורגשת ביתר שאת בכלכלות המערב, בהן ענף השירותים צומח בצורה חסרת תקדים. בישראל, ענף השירותים עומד כיום על 69% מהמשק כאשר הענף היצרני על 27.3% והחקלאות על 2.1%.

תעשיות וענפים חדשים נוצרו בשוק העבודה, תעשיית ההייטק והטכנולוגיה העילית, ולצדם אולמי הטלפנים, אנשי השירות ועוד. מבין שלושת ענפי התעסוקה המרכזיים (תעשייה, שירותים וחקלאות), הייתה התעשייה לאורך השנים מקומם הטבעי של האיגודים המקצועיים. זה התחיל במפעלים החשוכים של בריטניה, שבהם נולד במהלך המאה ה-18 רעיון האיגוד המקצועי, והתבסס במידה רבה על ריכוזם של עובדים רבים במקום אחד, בעבודת כפיים מייגעת ובתנאי ניצול. לאורך השנים התפתחו האיגודים למקומות נוספים אך שורשיהם נותרו עמוק בתעשייה, וכעת מנסים רבים מהם להתמודד עם אתגרי המציאות המשתנה.

הפגנות Fight For 15 בניו יורק, 29 בנובמבר 2016 (צילום: סוכנות AP)

דוגמה אחת לארגון מתחדש הוא ה-SEIU, ארגון נותני השירותים בארה"ב. ארגון זה מנסה לפצות על חולשות מובנות בהתאגדות בענף באמצעות פעילות הסברה נרחבת, פעילות ציבורית מוגברת בתקשורת וברשתות החברתיות ושילוב של גורמים שונים לקואליציה משותפת. לפני כ-5 שנים נעשו ניסיונות לאיגוד המזון המהיר דרך תנועה חברתית צומחת "נאבקים למען ה-15" בקריאה לאגד את עובדי המזון המהיר ולעלות את שכר המינימום ל-15 דולר. ביום רביעי הקרוב הארגון מחדש את המחאה נגד הנהלת מקדונלדס אשר פועלת כדי למנוע התאגדות. חשוב לציין כי למרות ההצלחה התקשורתית והתמיכה לה זוכה התנועה, היא לא הצליחה עד כה ליצור איגוד אפקטיבי של עובדי השירותים בארה"ב. ביום שבת האחרון הפגינו גם 38,000 עובדי רשת התקשורת הגדולה בארה"ב AT&T  ודרשו מינימום של זכויות במסגרת התארגנות משותפת, וזאת לאחר הצלחתם של עובדי ווריזון בשנה שעברה.

במחקר שפורסם בינואר האחרון סקרו כריסטיאן ליין מדנמרק וטפיה מייטה מארה"ב כמה מהדרכים המרכזיות דרכם מנסים האיגודים המקצועיים לחדש את עצמם. ליין ומייטה חוקרים את תפקיד האיגודים המקצועיים בשוק העבודה ובחברה, ושמים דגש על הירידה בכוחם של איגודים וחשיבות התחדשות של איגודים. לשיטתם, הגלובליזציה אמנם מייצרת בעיות דומות ברחבי העולם, אך יוצרת גם פתרונות דומים. הם התייחסו לדגם ההתארגנות הנקרא ‘organising model’, המבוסס על גוף מארגן אקטיבי שיוצר קשר אישי עם עובדים המעוניינים להתארגן, וזאת בשונה מהתפיסה לפיה תפיסת הארגון היא אך ורק להציע שירות לאלה המעוניינים להתאגד.

מחקר זה תואם גם גם את המקרה הישראלי. ההסתדרות הגיבה לשינויים בשוק העבודה הישראלי, בין היתר דרך הקמת האגף להתאגדות עובדים ב-2010, ומאוחר יותר – איגוד הסלולר והייטק. האגף לאיגוד עובדים התעצב בדמותו של אותו מודל, הרואה בארגון עובדים חדשים כמשימתו האקטיבית של האיגוד המקצועי, ולא רק כשירות שניתן למי שפונה להסתדרות. יש לציין כי במודל האיגוד המקצועי הקלאסי לא קיים גוף מקביל, שמטרתו היחידה היא לתת מענה דינמי ומיידי להתאגדויות חדשות בשלב הרגיש שעד כניסה למשא ומתן להסכם קיבוצי. מאז פתיחתו של האגף לאיגוד עובדים ב-2010 הצטרפו להסתדרות עוד כ-140,000 חברים.

בשנת 2014 הכירה חברת פרטנר ביציגות עובדיה בהסתדרות ובכך הושלמה התאגדות העובדים של שלושת חברות הסלולר הגדולות. לצדן, התאגדו גם חברות הביטוח וחברות פיננסיות נוספות, ואף חלק מחברות ההייטק המובילות, כולם מקומות עבודה שמסורת האיגוד המקצועי, וודאי זו ההסתדרותית, נעדרה מהם במשך שנים. תנופת ההתאגדות בתחומים אלה הובילה להקמת איגוד מקצועי חדש בהסתדרות "איגוד עובדי ההיי טק והסלולר".

לצד הצלחות אלה, עומדים עוד אתגרים גדולים בדרכה של ההסתדרות באיגוד ענף השירותים. ברוני תעשיית ה"שיתוף" (אובר ודומיהם) המהווה חלק הולך וגדל מתוך שוק העבודה, צפויים לנסות ולהעמיק את אחיזתם במשק הישראלי תוך יצירת פלטפורמות חדשות לניצול עובדים "ללא מעסיק", שיטה המכונה גם "כלכלת החלטורע." גם בתעשיית השירותים הישראלית הקיימת תידרש עוד עבודה רבה, בעיקר בענפים בעלי מבנה מבוזר כמו ענפי המזון והמסעדנות, וכן בתחומי המחשוב והייטק הצומחים במהרה.
גלובליזציה 
סביב הבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב נפתחה לדיון סוגיית השוק הגלובלי, אולי לראשונה מאז ראשית שנות ה-90. ניכר היה שתהליך העברתה של התעשייה המקומית למדינות עולם שלישי, תהליך שנראה בעבור חלק משכבות האוכלוסייה כהכרחי ומוצדק, הותיר מאחור עובדים רבים שהרגישו כי לא רק שלא נהנו מפירותיה של הגלובליזציה, אלא שהם גם יורישו לילדיהם מעמד נחות יותר מזה שהשיגו בעצמם.

מפגש פסגה של ארה"ב קנדה ומקסיכו בכנס 20 שנה לנפט"א – הסכם הסחר החופשי בין שלושת המדינות. (צילום: AP).

בבסיסה של הגלובליזציה בשוק העבודה מצויים פערי השכר בין המדינות, שמביאים יותר ויותר תעשיינים להעביר את עסקיהם אל מעבר לים. בראיון ל'דבר ראשון' הסבירה שארון בארו, יו"ר קונפדרציית האיגודים הבינלאומיים, כי "שרשראות האספקה ​​הגלובליות מייצרות היום 80% מהערך במסחר העולמי, והמודל הבסיסי הוא של ניצול ארביטראז' (פערי מחירים) בין העובדים. במודל זה, עבודה לא בטוחה בשכר נמוך מוסתרת באמצעות שכבות של קבלנות ומיקור חוץ של אחריות תאגידית במה שמכונה 'כוח עבודה נסתר'. ואכן, בחברות הגדולות הבינלאומיות שלנו, עד 94% מכוח העבודה הוא 'כוח עבודה נסתר'. המנכ"לים יודעים שמדובר במודל פגיע בשכר נמוך, אבל הם לא לוקחים על עצמם שום אחריות, בזמן שהם אלו שמתלוננים על התכווצות השווקים."

אחת מהדרכים להתמודד עם תופעת הניצול הגלובאלי היא לתקוף את העניין מהכיוון הצרכני. לרוב מדובר בחרם צרכני או קמפיינים להכפשת מוצר כזה או אחר שלפעמים משפיעים על המכירות ומייצרים סטנדרטים של ייצור אחר. בשני העשורים האחרונים התפתחו קמפיינים גדולים כנגד נייק, קוקה קולה, מקדונלדס ואפל, ששמו זרקור על תהליך הייצור הנצלני וחייבו את החברות להגיב בהתאם. חשיפת אופני הייצור המורכבים היא אחת ממלאכות הפסקת הניצול. כיוון צרכני נוסף הוא ניסיון לעודד ייצור הוגן של מוצרים שלא כוללים בתוכם ניצול, כדוגמת חברת  'פיירפון' שהשיקה טלפון סלולרי מוסרי שתהליך הייצור שלו שקוף עד כמה שניתן. ארגוני העובדים, מצדם, מנסים עד כמה שניתן לבצר את מעמדה של התעשייה המקומית וכן לדאוג כי תהליכי השינוי, כשהם מתרחשים, ילוו באחריות הממשלה על העובדים שיאבדו את מקום עבודתם.

גם בישראל אנו עדים לתהליכים כלכליים דומים. מדיניות ממשלת ישראל בעשורים האחרונים מוטה לטובת צריכה וחשיפה הולכת וגוברת לייבוא, כפי שמעיד המשבר המתמשך בייצוא ובענפי תעשייה שונים, ובראשם החקלאות. מול משברים אלה מתמודדים התעשיינים והעובדים המקומיים, כשחלק גדול ממאבקה של ההסתדרות בתחום זה מתנהל באמצעות שיתוף הפעולה עם ארגוני מעסיקים, דוגמת התאחדות התעשיינים.

כבר בתחילת כהונתו כיו"ר ההסתדרות ב-2006, היטיב עופר עיני להבין שביחסי הכוחות הנוכחיים קיימת חפיפה גדולה בין האינטרסים של התעשיינים ושל העובדים, ופעל בכדי ליצור ברית בין ההסתדרות לשרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים דאז. הברית עם המעסיקים ככוח נגד הממשלה הצליחה לקדם את האינטרסים של הייצור בישראל ואת האינטרסים של העובדים כיוצא מכך. ב-2006 נחתם הסכם במסגרת  בין ההסתדרות  ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, לראשונה מאז 1995. הסכם זה היווה בסיס לכלל המהלכים המשותפים של ההסתדרות מאז, כשהמרכזי בהם הוא העלייה בשכר וההסכם לקביעת פנסיה חובה.

עם זאת, מערכת היחסים בין ההסתדרות לתעשיינים, כמו גם עם ארגוני מעסיקים אחרים, מכילה בתוכה מתחים מובנים וידעה עליות ומורדות לאורך השנים. בשנים הקרובות תצטרך ההסתדרות להמשיך ולבצר את מעמדה של התעשייה המקומית, לצד פיתוח הגמישות הנדרשת בכדי להתמודד עם שינויים עתידיים בשוק העבודה. מהלך שהחלה ההסתדרות בתקופה האחרונה ויתכן שמסמן כיוון נכון לעתיד, הוא פתיחת חזית משותפת של כלל הוועדים בענף הבנייה כנגד הבאתם של עובדים מומחים מסין בתחום הבניין בישראל.
מתקפת החקיקה
מלבד האיומים העקיפים שנובעים משינויים בשוק העבודה, ניצבת בפני האיגודים המקצועיים חזית של פעולה ישירה כנגד העבודה המאורגנת בארץ ובעולם. בחזית זו נאבקים בעלי אינטרס באמצעים חוקיים ומשפטיים באיגודים המקצועיים, תוך ניסיון לפגוע בכוחם, ולעיתים בעצם קיומם.

הפגנת עובדי פלאפון בשנת 2013. צילום: גדעון מרקוביץ \ פלאש 90

דוגמא מובהקת לעניין זה הוא חוק "הזכות לעבוד" בארה"ב. מאחורי הכותרת המכובסת הזו עומד חוק שמטרתו המרכזית היא החלשת האיגודים המקצועיים. לפי החוק, אם עובד מצטרף למקום עבודה מאורגן, הוא אינו מחויב לשלם את דמי החבר לאיגוד, אך האיגוד חייב לייצג אותו במקום העבודה, והעובד יקבל את הזכויות כמו חבר איגוד המשלם דמי חבר. חוק זה עבר כבר ב-28 מדינות, ומאז עלייתו של טראמפ יש איום לחוקק אותו כחוק פדרלי שיחול על כל העובדים בארצות הברית. גורמים בתחום האיגוד המקצועי במדינה הצהירו כי הם צופים שימי ממשל טראמפ צפויים להתנהל כקרב בלימה כנגד ניסיונותיו של הממסד הרפובליקני לקעקע את כוחה של העבודה המאורגנת. באירופה עוד לא קודמה חקיקה משמעותית כנגד איגודים, אך נראה כי גם בצרפת נערכים האיגודים למתקפה מצדו של הנשיא הנכנס, עמנואל מקרון.

בישראל מונח על שולחנה של הכנסת חוק בוררות חובה, חוק אשר יגביל את זכות השביתה של עובדים במקצועות חיוניים ויהפוך אותה לכמעט בלתי אפשרית. לצדו ניצבת תכניתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגוע בבתי הדין לעבודה. עם זאת בחזית זו רשמה ההסתדרות, ובתוכה המחלקה המשפטית בארגון, מספר ניצחונות חשובים שאפשרו לה להתמודד עם האיומים החוזרים ונשנים, ולאפשר סביבה חוקית ומשפטית לגל ההתאגדות במשק.

אחד ההישגים המשמעותיים של ההסתדרות בשנים האחרונות הוא שינוי חוקי ההתאגדות במקום העבודה לטובת העובדים המתאגדים. התיקון שעבר ב-2009 מחייב את המעסיק לנהל מו"מ מול התאגדות עובדים, ומטיל עליו קנס של כ-200,000 שקלים במידה וינסה לפגוע בהתארגנות. יחד עם פסק דין פלאפון בשנת 2013, בו קבע בית הדין הארצי לעבודה (ומאוחר יותר גם בג"צ) כי יש איסור על מעביד להתבטא בעניין התארגנות עובדיו, הצליח חוק זה לאפשר את צמיחתן של התאגדויות חדשות במשק בשנים האחרונות.

בתוך מאבק משפטי וחקיקתי זה נפתחות גם זירות חדשות. אחת מהן היא הניסיון להחיל על ההסתדרות חובת שקיפות מלאה, ולהעמיק את כפיפותה לביקורת של מבקר המדינה, בניגוד לאמנות בינלאומית עליהן ישראל חתומנה שמטרתן לשמור על עצמאותם של ארגוני העובדים. לצד הצורך הברור להנגיש חלק גדול יותר מפעילותה של ההסתדרות לציבור הרחב, קיימת גם סכנה אמתית כי שינויים מסוג זה יהפכו את הארגון לפגיע בהרבה למתקפות מבחוץ, ושתחת דגל השקיפות ינסו להחליש את כוחה ועצמאותה של העבודה המאורגנת.