במרץ האחרון כמעט אושרה תקנה שמאפשרת לחברות הסלולר לשלוח חשבוניות דיגיטליות ללקוחות. מי שהוביל את המהלך היה שר התקשורת דאז, דודי אמסלם, מתוך הנחה שלכל הלקוחות יש חיבור לאינטרנט.

"האמת היא שליותר מ-50% מהגמלאים אין אינטרנט", אומר יו"ר הסתדרות הגמלאים, שמוליק מזרחי, בראיון ל"דבר הגמלאי". "ל-60% יש טלפונים ניידים, אבל אין מחשבים. איך יידע הגמלאי אם מחייבים אותו יותר או פחות? אנחנו העלינו את העניין הזה, והתקנה הזאת ירדה מסדר היום". סיפור החשבוניות הדיגיטליות הוא דוגמה למדיניות שפוסחת על הגמלאים – ומזרחי שופע סיפורים דומים.

מגפת הקורונה העמידה את ציבור הגמלאים בישראל במצב חדש ולא מוכר. בשל השתייכותם לקבוצת סיכון, הם נדרשו להישאר בבתיהם, וגם אלה מהם שהיו חלק ממעגל העבודה – הוצאו ממנו כדי להגן על בריאותם. לחוסר המעש הכפוי נוסף גם האיסור להיפגש עם בני משפחה, שהעמיק את תחושת הבדידות.

אבל המצב הזה כבר הפך לשגרה, והסיפורים קורעי הלב על קשישים שהולכים לעולמם בלי להיפרד ממשפחותיהם כבר לא פותחים את מהדורות החדשות. "ניתקו את האנשים לגמרי", אומר מזרחי. "הגמלאים בישראל נמצאים מפברואר במעצר בית. אומרים לנו: 'אל תצאו לעבוד. הישארו בבתים. אתם החוליה החלשה'".

לדברי מזרחי, יותר מ-30 אלף גמלאיות וגמלאים בישראל עובדים למחייתם, והם נאלצים כעת להסתפק בהכנסות מביטוח לאומי. "זה היה המאבק המרכזי שלנו", הוא מספר, "שהגמלאים שהפסיקו לעבוד יקבלו פיצוי. הם זכאים לקבלת המענק, ויש מבחני הכנסה. יש מענק שהוא לא דמי אבטלה, לאנשים שהכנסתם נמוכה מ-5,000 ש"ח. יש להאריכו כמו לכלל מקבלי החל"ת, נכון לרגע זה, עד ליולי 2021. אבל הגמלאים נמצאים בסדר עדיפות נמוך, מתוך הנחה שאנחנו לא חיוניים או רצויים".

באילו עוד דרכים התמודדה הסתדרות הגמלאים עם המשבר הנוכחי?
"הודענו שאנחנו לא מקבלים את המתווה שהוצע. התארגנו עם פרופ' יצחק בריק, פרופ' איזי דורון וד"ר צבי לניר, והתחלנו לנהל את המאבק. באפריל פנינו לגילה גמליאל, שהייתה אז השרה לשוויון חברתי, והיא נרתמה לעזור לנו בעניין הזה.

קיימנו דיון בזום עם השרה וכל הצוות הבכיר בעקבות הפניות, כדי לומר באופן ברור: אל תסגרו אותנו בבתים. בתחילת המשבר נדרש אישור רפואי כדי לצאת מהבית. שאלתי אותם: 'אתם תשלחו עכשיו 800 אלף איש לרופא כדי שיאשר להם לצאת מהבית?' התקוממנו נגד זה. המומחים הציעו פשרה. הרי אדם יודע מה מצבו הבריאותי, והוא צריך לא לסכן את עצמו. הם השתכנעו שאין שום סיבה לסגור את האנשים, בלי אישורים ובלי שום דבר. אפשר לצאת גם לעבודה".

מזרחי מספר כי הסתדרות הגמלאים נאבקה גם על זכותם של חבריה למענקים.
"הוצאנו מכתב לשר הרווחה איציק שמולי ולגורמים אחרים, ודרשנו פיצוי לכל החל"ת. הדובר שלנו, עמיקם שפירא, הפיץ את זה לכלי התקשורת כדי ליצור לחץ על השלטון. בסוף משרד האוצר הסכים לתת את המענק לבני 67 ומעלה".

הילד הירושלמי שגדל להיות יו"ר הסתדרות הגמלאים

מזרחי נולד בעיר העתיקה בירושלים ערב הכרזת המדינה. אחרי כיבוש העיר העתיקה על ידי הירדנים, משפחתו עברה להתגורר בקטמון, שם למד עד כיתה א', ואז עבר לתל אביב. הוא החל לעבוד כנער במרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות.

"היינו 100 נערים עובדים שעבדו בהסתדרות, ונבחרתי לשמש יו"ר ועד הנערים העובדים", הוא נזכר. "ככה הצטרפתי לפעילות בנוער העובד, ובערב למדתי לימודי ערב. בתקופה זו עזרנו להורי, שגידלו שישה ילדים, בהוצאות הבית. אבי היה בעל מקצוע עם כישרון מיוחד: יצירתי בפחחות, תיקוני פרימוסים ואינסטלציה. בירושלים עבד כעצמאי, ועם המעבר לתל אביב השתלב כפועל במפעל המים, בתחזוקה של כל מערכות המים כולל חיבורי שעוני מים. הוא עבד עם פיני בר דוד, אביו של ארנון בר דוד, לימים יו"ר ההסתדרות".

לדבריו, כבר בימיו בנוער העובד הוא התגלה כפעלתן. "לאחר שחרורי מהנח"ל נשלחתי ללמוד בבית ברל חינוך והדרכת נוער", הוא ממשיך. "בתום לימודי בתנאי פנימייה במשך שנה, התקבלתי לעבודה בחצי משרה בהדרכה של נערים עובדים, והשתלמתי לאחר שנתיים כמדריך ומזכיר בנוער העובד המטפל בנערים הן מהצד המקצועי של זכויות והסכמי עבודה לנערים עובדים, הן בהדרכת נערים והכשרתם ליציאה להכשרה בקיבוצים.

"הוצאתי 25 גרעיני נח"ל לקיבוצים שונים. בהסתדרות הקמתי מועדוני צעירים, נוער וסטודנטים, הייתי רכז התרבות בתל אביב, קיימנו טיולים (טיולי בית ברנר), הרצאות, סמינרים, ספריות, מועדוני תרבות, שבתות תרבות בכל רחבי העיר, ועדי שכונות הסתדרותיים ועוד".

אז איך הגעת לזירה הציבורית?
"עם החשיפה הציבורית והפוליטית, נבחרתי למועצת העיר תל אביב-יפו. במשך 20 שנה הובלתי את הפעילות. הקמתי ועדי שכונה וקידמתי מעורבות של התושבים עם הגורמים העירוניים, בנוסף לפעילות בחברות העירוניות וסיוע ביעוץ לאזרחים.

"עם הגיעי לגמלאות, התפנה תפקיד יו"ר הסתדרות הגמלאים, שנשא עד אז גדעון בן ישראל, שנפטר בשיבה טובה. בעצה אחת עם חברי החלטתי להתגייס ולעמוד בראש הארגון הגדול ביותר של הגמלאים בישראל. נבחרתי לפני חמש שנים, ומאז אני מכהן בתפקיד המאתגר, המעניין והחשוב הזה".

האוצר ניסה לתפוס את הגמלאים כבני ערובה

"יש 250 אלף עמיתים בקרנות הפנסיה", מסביר מזרחי. "משרד האוצר והממונה על רשות שוק ההון, דורית סלינגר, הפעילו עלינו לחץ ואמרו שההחלטה לא להעלות את גיל הפרישה לנשים תוביל לגירעון, כי משלמים לנשים מגיל 62 ולא מגיל 65. הפתרון שהם הציעו היה לקצץ 1.17% מהפנסיות של הגמלאים. רצו לתפוס אותנו כבני ערובה.

"אנחנו עשינו כמה הפגנות רציניות – חסמנו את עזריאלי לכמה שעות וניהלנו הכל מכאן, מבניין ההסתדרות. כבר היום מורידים לכל גמלאי 1.75% מהפנסיה לכיסוי חלק מהגירעון האקטוארי, בנוסף על דמי הניהול, ועכשיו רוצים להפחית עוד 1.17%? כארגון היציג של הגמלאים, שהאינטרסים של הגמלאים עומדים לנגד עיניו, לא יכולנו לתת לזה לקרות. זו פגיעה אנושה במקבלי פנסיות נמוכות שכל שקל חשוב להם מאוד".

מזרחי מציין בגאווה גם את המאבק על ביטוח הסיעוד. "מאז הפיצול של ההסתדרות מקופות החולים, הקופות לא היו אחראיות יותר על ביטוח הסיעוד. ארגוני העובדים עשו ביטוחי סיעוד קולקטיביים. כל מקום עבודה ניהל משא ומתן ורכש ביטוחים כדי לבטח את העובדים ובני משפחתם למקרה שיזדקקו. העובדים שילמו עשרות מיליארדים לחברות הביטוח, וברגע שהגיעו בקשות של המבוטחים לחברות הביטוח בנושא סיעוד – החברות מצאו דרך להתחמק ולדרוש לבטל את ביטוחי הסיעוד.

"הממונה על הביטוח באוצר דאז, עודד שריג, נענה לדרישתן. ביום בהיר אחד, אתה מגלה שאתה לא מבוטח בביטוח סיעוד, ולא תראה שקל כשתצטרך. ההסתדרות מנעה זאת. לא פלא ששריג עבר לכהן כיו"ר דירקטוריון מגדל מיד עם עזיבתו".

כשמחליפתו באוצר סלינגר המשיכה עם הקו זה, ההסתדרות אירגנה כנס גדול עם כל ארגוני העובדים שהיו מבוטחים בביטוח סיעוד קולקטיבי, והכריזה על שביתה. "שר האוצר דאז, משה כחלון, ויו"ר ההסתדרות דאז, אבי ניסנקורן, ניהלו משא ומתן כדי למנוע את השביתה וחתמו על הסכם", מספר מזרחי.

"אבל מה הבעיה? מבחני ההכנסה. המדינה התחייבה לקרוב ל-2 מיליארד שקל, אבל עם מבחני הכנסה: עד 7,000 ש"ח לאדם או 15 אלף ש"ח לזוג – החזר מלא, הכנסה עד 22 אלף ש"ח לזוג – החזר של 50%. סוכם שתהיה פעימה שנייה בלי מבחני הכנסה. בנוסף, התעקשנו והשגנו שכל מי שמעל גיל 75 יקבל רפואת שיניים מסובסדת, כמו שיש לילדים. לאנשים מעל גיל 80, עלות של תותבת לכל הפה תעלה 800 ש"ח במקום 15 אלף ש"ח.

"יש תקציב של כמה מאות מיליונים לטובת העניין הזה, ויש גם למכשירי שמיעה. גם זה מסובסד על ידי משרד הבריאות. זה גם הישג שלנו. כמו כן, התאפשר לעשות ביטוח משלים דרך קופת החולים בלי בדיקות רפואיות, ולקבל החזר בזמן צרה".

מזרחי מודה להסתדרות הכללית, ולעומד בראשה, ארנון בר דוד. "זה הגוף היחיד שדואג לגמלאים", הוא קובע. "אני חושב שארנון בר דוד מוביל בצורה חכמה ונבונה מאוד את המאבק הנוכחי. במתווה שהוא הוביל עם החל"ת, דמי אבטלה והעבודה מהבית. הוא דאג שהמשק הציבורי לא ייפגע".

עם ההסתדרות – הגמלאים יכולים להיות בטוחים

כשמזרחי נשאל מהם האתגרים שנמצאים בימים אלה על שולחנו, הוא משיב: "שהגמלאים ימשיכו לחיות בכבוד. שיוכלו לצאת, ולא יהיו סגורים ובודדים בדירה. רוב מי שנדבק היום זה לא הגמלאים. הגמלאים הם בסך הכל 5% מהנדבקים. לפי הפרסומים, הנדבקים המרכזיים היום הם בני 40-30, כי הגמלאים שומרים על עצמם".

הוא מוסיף כי אחד האתגרים המרכזיים שלו הוא בתי האבות. "זה מאבק נוסף שניהלנו נגד ההתנהגות של משרד הבריאות לבתי האבות", הוא אומר. "דרשנו שפיקוד העורף ייקח אחריות על בתי האבות, כמו משען לדוגמה, כי ראינו את משרד הבריאות נכשל.

"הייתה התנהגות בזויה של מנהל המחוז של משרד הבריאות בנגב ושל משה בר סימן טוב בעצמו, שטען שאין הצדקה לעשות בדיקות. נפגשנו עם ילדים לדיירים בבתי האבות. הם הביעו כעס גדול, בעיקר כלפי משרד הבריאות. התפקיד שלנו הוא לדאוג לגמלאים באשר הם שם. המדינה קיבלה את דרישתנו לאפשר ביקורי משפחות בבתי אבות".

איפה אתה רואה את הסתדרות הגמלאים עוד חמש שנים?
"אנחנו שואפים להעלות את קצבת הביטוח הלאומי, לאפשר לכל האזרחים ביטוח סיעוד ממלכתי, להוריד אחת ולתמיד את האיום בהפחתת הפנסיות, הן בקרנות הוותיקות והן בפנסיות התקציביות. אנחנו רוצים לשפר בצורה דרמטית את סוגיית קצבאות האזרח הוותיק. כיום מקבלים קצבה חודשית של 2,100-1,700 ש"ח. אנשים לא יכולים לחיות מזה.

"שמולי דיבר על השוואה לשכר המינימום. אחר כך היה מתווה שדיבר על הסכום שיאפשר לאדם לחיות בכבוד. היו דיונים בכנסת שלקחנו בהם חלק, ויצאה לאור תוכנית שכללה נושאים רבים: סיעוד, בריאות, בדידות, דיור, חברה, פנאי ועוד. לפי הנתונים, שכר המינימום שיאפשר חיים בכבוד הוא 6,000-5,500 ש"ח לאדם בודד, ו-9,000 ש"ח לזוג.

"אבל אי אפשר לתת עכשיו למיליון איש סכום כזה, אז אמרנו: בואו נבחן כיצד מגיעים ל-5,500 ש"ח. ניקח את ההכנסות שיש לגמלאי: פנסיה, ביטוח לאומי. ניתן לו השלמה של עוד 1,000+ כדי שיהיה לו 5,500 לפחות. אולי זה נשמע כמו מספרים יבשים, אבל זה הכסף לתרופות, לאוכל, זה החשמל, המים, שכר הדירה, הארנונה, זו הבדידות שהם מתמודדים עמה".

מזרחי מוסיף גם את השחיקה של 27% בפנסיות ובביטוח הלאומי. "אנחנו צמודים למדד, והמדד תקוע", הוא מסביר. "היחידים שלא צמודים לשכר הממוצע במשק הם הגמלאים – וכאן צריך לעשות תיקון. ח"כ טלי פלוסקוב הניחה את זה לדיון בכנסת. הציעו להתאים את זה לשכר הממוצע או למדד – לגבוה מבין השניים".

מה תרצה להגיד למיליון גמלאים המביטים בחשש אל עבר העתיד?
"החרדות הללו מלוות את כולנו. הגמלאים לא עומדים לבד. יש להם ילדים ונכדים. רבים מהם גם מובטלים ומצויים במשבר כלכלי. הנכדים בני ה-20 גם מחפשים את דרכם ומקומם. גם עם השכלה וגם עם מקצוע, לא בטוח שתהיה לך עבודה. במקומות העבודה יש תחרות גדולה.

"ראיתי לפני כמה ימים שפורסמו ראיונות עבודה, ובמקום שיגיעו 200 איש – הגיעו 700. יש לאנשים האלה משפחות וילדים, והמצב שלהם לא טוב. לכל אחד מאיתנו יש סיפור כזה. הבת שלי הייתה בחל"ת. לכל אחד יש הוצאות. אני רוצה שהגמלאים ידעו שיש תנועה חברתית, והיא ההסתדרות. היא היחידה ששומרת על האינטרסים שלהם, ואנחנו לא ניתן שיפגעו בהם, לא במעמדם, לא בכבודם ולא בפנסיות שלהם.

"מובן שעם המטריה הזו של ההסתדרות שעומדת לידנו ולצדנו, הם יכולים להיות בטוחים. שלא יחששו, שישמרו על עצמם ועל משפחותיהם. כמו שהעובדים יכולים לסמוך על ההסתדרות שתדאג לפרנסתם וכבודם – גם הגמלאים צריכים לראות את ההסתדרות כביתם של העובדים והגמלאים בישראל".