דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
19.1°תל אביב
  • 17.6°ירושלים
  • 19.1°תל אביב
  • 16.9°חיפה
  • 17.9°אשדוד
  • 19.7°באר שבע
  • 23.6°אילת
  • 15.9°טבריה
  • 19.7°צפת
  • 17.6°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
תוכן מקודם

המאבק בהטרדות / עשרים שנה אחר כך: האם החוק למניעת הטרדות מיניות הצליח למנוע אותן?

התעמרות בעבודה. אילוסטרציה (צילום: shutterstock).
התעמרות בעבודה. אילוסטרציה (צילום: shutterstock).

עברו 20 שנים מאז שארגוני נשים – ונעמת בתוכם – יחד עם פעילות חברתיות, הביאו לחקיקת החוק למניעת הטרדות מיניות. מבין כלל הנשים שהביאו להישג זה הרי שלד"ר אורית קמיר זכות ראשונים בניסוח הצעת החוק במסגרת מאמר אקדמי שכתבה. הנוסח של קמיר הפך לחוק בשנת 1998, בלי שינויים רבים וללא התנגדויות משמעותיות. יתכן שמתנגדיו העתידיים של החוק לא עמדו על משמעויותיו בעת החקיקה.

"השיח ברשתות מאופיין במידיות, בסערות שגואות וגוועות, בקיצור שיש בו גם שטחיות, בהתלהמות קבוצתית המשתיקה דעות מיעוט, בביוש שלעיתים הוא אכזרי ואף קטלני"

לדברי קמיר החוק "הצליח להוביל אבולוציה יחסית שקטה שמשנה את השיח הציבורי באופן עמוק בלי לחולל מלחמות ולגבות קרבנות". במאמר שסיכם 20 שנים לחוק (ופורסם בבלוג של קמיר ובכתב העת "אלפיים ועוד") כתבה קמיר כי "מטרת החוק לחנך ולשנות דפוסי התנהגות כדי למזער ככל האפשר התנהגויות סקסיסטיות פוגעניות ואת הזילות והכאב הכרוכים בהן. החוק לא נועד 'לענוש' או 'להוקיע', אלא להנהיג שינוי, לכונן חברה אנושית והוגנת יותר ולהקטין סבל. בהתאם לכך, התוצאה החשובה ביותר היא הפסקת הטרדה מינית ומניעת הישנותה. כשמטרה זו מושגת, מיצוי ענישה, גמול או נקמה הופכים לחשובים פחות".

נדמה שהעמדה שהחוק הוביל שינוי תרבותי מסוים בחברה הישראלית אינה טעונה הוכחה. הטרדות מיניות ופגיעות מיניות שהיו מקובלות בעבר בחברה הישראלית – במקומות העבודה, בצבא ובאקדמיה – אינן מקובלות עוד על פי רוב, והפכו מגונות. אמנם מקרב התומכות והתומכים בחוק ישנה ביקורת על כך שהחוק אינו מוגשם עד תומו – לדוגמה, ישנה טענה כי הממונות על מניעת הטרדה מינית במקומות העבודה אינן מיומנות מספיק. אבל גם אם דיכוי הנשים בישראל ואפלייתן עדיין מהווה אתגר חברתי משמעותי, לפחות בנושא ההטרדות המיניות חל שינוי מסוים.

ד"ר אורית קמיר (באדיבות המצולמת)
ד"ר אורית קמיר (באדיבות המצולמת)

עם זאת, כמו תמיד במעלה הדרך של ההתפתחות החברתית, על כל צעד קדימה יש כאלו שדורשים לחזור שניים אחורה, ולחוק – או, לרוחו של החוק – קמו מתנגדים. סוג אחד של מתנגדים מגיע מהאגף הגברי והשמרני, אלו שטוענים שנשים מעלילות עלילות ושהוציאו את כל הרומנטיקה מלטפוח על ישבנה של המזכירה. התגובה הזו כבר הופכת לנדירה וקיימת בעיקר בתתי-תרבויות שעדיין רואות ערך בהשפלת נשים. אבל לטענת קמיר ישנן לפחות שתי תופעות המאיימות על ההתקדמות החברתית שהובילה החקיקה ומתקיימות דווקא בקרב אנשים שמבקשים לקדם ערכים פמינסטיים ושוויוניים.

עובדת מקדונלד'ס מדברת בהפגנה מול סניף הרשת על ההטרדות המיניות שחוותה במהלך עבודתה (AP Photo/Janet McConnaughey)
עובדת מקדונלד'ס מדברת בהפגנה מול סניף הרשת על ההטרדות המיניות שחוותה במהלך עבודתה (AP Photo/Janet McConnaughey)

תופעה אחת היא פרשנות מחמירה ולא מדויקת של החוק. קמיר מזכירה כי בית הדין הארצי לעבודה קבע (ב-2009) כי מערכת יחסים בהסכמה שהתקיימה בין מנהל לעובדת היא הטרדה מינית, אף שהחוק אינו אוסר על מערכת יחסים שכזו כלל. החוק אוסר "רק" על ניצול יחסי המרות על מנת להשיג טובות הנאה, בעוד שרומן בעבודה המתקיים מתוך הסכמה הדדית ורצון חופשי אינו נחשב להטרדה על פי חוק. בג"ץ פסל בסופו של דבר (ב-2014) את פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, אך התפיסה הטהרנית, יתר על המידה ובשונה מהמקובל בתרבות הישראלית, עלולה להתחבר למגמות של הפרדה מגדרית, שמביאה להדרת נשים, ומקבלת עידוד מהקצנה דתית.

מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג (Frederic Legrand – COMEO / Shutterstock.com)
מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג (Frederic Legrand – COMEO / Shutterstock.com)

התופעה השניה שלטענת קמיר עלולה לאיים על השינוי החברתי החיובי היא דווקא היבוא של תנועת #MeToo לארץ. הכוונה היא לשיח המתקיים בעיקר ברשתות וכולל חשיפה של עדויות וסיפורים אישיים של נפגעות, מתן תמיכה לנפגעות וכיו"ב. אולם לטענת קמיר השיח הזה "מאופיין במיידיות, בסערות שגואות וגוועות, בקיצור שיש בו גם שטחיות, בהתלהמות קבוצתית המשתיקה דעות מיעוט, בביוש שלעיתים הוא אכזרי ואף קטלני ובסחרור בלתי פוסק".

הסכנה שקמיר מזהה בשתי התופעות היא שהקיצוניות שהיא רואה בהן תחזק את המתנגדים לתהליך שהחוק הניע. אולם ביחס לתנועת "מי-טו" גם קמיר מודה כי העובדה שהיא קנתה אחיזה בשיח בישראל נובעת מהעובדה ששוב ושוב נחשפות עדויות לכך שמערכת אכיפת החוק אינה פועלת באופן הולם כדי להגן על נפגעות (מה שהוליד בין היתר בשנה האחרונה את הקמפיין "#למה_לא_התלוננתי") וגם מהעדרו של תהליך חינוכי מספק, שישלים את השינוי החברתי שהחוק הניע. נראה שבישראל 2019 נשים וגברים נאלצים לעתים להשתמש בכלים של "המרחב הציבורי" בין היתר על רקע הייאוש מהמוסדות החברתיים שלנו.

"החוק הצליח להוביל אבולוציה יחסית שקטה שמשנה את השיח הציבורי באופן עמוק בלי לחולל מלחמות ולגבות קרבנות"

המהפכה הבאה

בשנים האחרונות מונחת על שולחן הכנסת הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. על פי ספרו של ד"ר איתן מאירי, "המגפה השקטה במקומות העבודה", אחד מכל ארבעה ישראלים סובל במהלך חייו המקצועיים מהתעמרות במקום העבודה, שעלולה לכלול התאכזרות, התנכלות, גרימת סבל והשפלה. קמיר מעורבת גם בניסוח הצעת חוק זו.

איתן מאירי וד"ר אורית קמיר (צילום: ניצן צבי כהן)
איתן מאירי וד"ר אורית קמיר (צילום: ניצן צבי כהן)

"הטרדה מינית והתעמרות בעבודה הן שתי התנהגויות פוגעניות דומות", אמרה קמיר. "גם במוטיבציה שלהן, וגם בתוצאה שלהן. במקרים רבים, המוטיבציה להטרדה מינית או להתעמרות היא של אדם שרוצה להעלות את מעמדו, וחושב שיוכל להשיג זאת באמצעות השפלה של מישהו אחר. הוא רוצה לצבור כבוד, על חשבון ביוש של אדם אחר. לפעמים הוא עושה את זה בכך שהוא אומר למישהי אחרת שהיא 'כוסית' או 'לא כוסית', ולפעמים הוא עושה זאת על ידי הפיכת קולגה לשק חבטות".

חשוב לציין שהנזק של התעמרות במקום העבודה, ממש כמו הטרדה מינית, חורג מגבולות האירוע עצמו, ועלול להביא לפגיעה נפשית. המהפכה האיטית של מניעת הטרדות מיניות רחוקה מלהיות מושלמת, נראה שבשלה העת להוסיף לה נדבך בדמות מניעת התעמרות במקום העבודה, בדרך לחברה מכבדת וסובלנית יותר.

 

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!