טיול מקסים בלב הגליל | בין סחנין ליודפת, בין הר עצמון ליער הקופים, ניתן לראות אתרים היסטוריים מימי המרד הגדול ברומאים, תקופת האמוראים וטבע עוצר נשימה | המלצה נוספת מבית "מכון אבשלום", כתב: ניר קינן
הטיול היום לוקח אותנו אל לב הגליל התחתון וכולל פריחת חצבים, ביקור באתרי מורשת היסטורים ועליה לפסגתו של הר עצמון ממנו ניבטים נופי הגליל. אם תבקשו גם אטרקציה "תיירותית" יותר, לא נוותר על המפגש עם קופי הסנאי ביער הקופים. אבל נתחיל בנקודה לא שגרתית.
סחנין
במרכזה של העיר סחנין, לא רחוק מאיצטדיון הכדורגל של הקבוצה המקומית, נמצא קברו של רבי יהושע דסיכנין – אמורא בן הדור הרביעי, שחי ופעל במאה הרביעית לספירה. ישנה סברה כי סכנין הייתה עיר יהודית עד המאה השביעית לספירה. רבי יהושע היה תלמידו של רבי לוי והפיץ את דרשותיו, וביניהן המימרה: "גדול השלום שכל הברכות והתפילות חותמין בשלום", המופיעה במסכת דרך ארץ זוטא.
משם נמשיך למוזיאון למורשת התרבות הערבית הממוקם במרכזה של העיר סחנין. המוזיאון שהוקם בשנות ה-90' של המאה הקודמת מציג 2,500 פריטים – בהם כלי עבודה ששימשו את החברה הערבית, מלאכות יד ערביות ואת צורת החיים הערבית שהשתמרה במשך מאות שנים. לאחר מאורעות אוקטובר 2000 המוזיאון כמעט שבת מפעילות וזרם המבקרים אליו נפסק, אך בשנים האחרונות הוא זוכה לתחייה מחודשת.
לאחר הביקור נמשיך ברכב ונצא מסחנין, לנסיעה של כעשרים דקות, עד למגרש החניה למרגלות אתר יודפת העתיקה. ניתן להקדים ולהיכנס אל הישוב יודפת ולפקוד את תחנת המידע השוכנת במרכז המסחרי הקטן "בואכה יודפת" כאן גם ניתן ליהנות מארוחה או סנדוויץ' משובח באווירה נעימה וחנויות המציעות משלל מוצרי האזור.
יודפת
השם "יודפת" מופיע לראשונה אצל יוסף בן מתתיהו, מהמאה הראשונה לספירה. חוקרים משערים ששמה של העיר לא היה "יודפת" אלה "יוטבת" או "יוטבה" (אולי זו המוזכרת בספר מלכים ב' כעיר הולדתה של אמו של המלך מנשה). מאחר שיוסף (הידוע גם בשם שקיבל לאחר שנפל בשבי הרומאים – יוספוס פלביוס) כתב ביוונית, ייתכן שהשגיאה היא פרי התעתיק היווני. זוהי גם הסיבה לכך שוועדת השמות העניקה לרכס עליו שוכנות יודפת העתיקה והחדשה את השם "רכס יוטבת" (בעברית ובערבית האותיות ד-ט ופ-ב מתחלפות ונהגות זו במקום זו).
יוסף בן מתתיהו, שמונה למפקד המרד בגליל (73-66 לספירה), ביצר את יודפת ולחם בה עד סופה ועד נפילתו בשבי הרומאים. תיאורי העיר והקרבות שהתנהלו סביבה מובאים בפירוט ובדיוק רב בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים". יוסף מספר שבפרוץ המרד משכה אליה יודפת מורדים רבים מכפרי הגליל בהיותה "משגב חזק" (אחד ממקורות שמה של המועצה האזורית משגב) שהצטיינה בביצור טבעי. בין הלוחמים שגילו אומץ רב ומצאו את מותם בקרב מזכיר יוסף את אלעזר בן שמי איש כפר שאב או סבא (אולי שעב של ימינו) ואת האחים פיליפוס ונטירא אנשי כפר רומה (אולי רומת הייב). לימים ניתנו לשני הרים ברכס יוטבת השמות 'הר השאבי' ו'הר האחים' לזכרם של הגיבורים הקדמונים.
הקרב שהתחולל סביב יודפת בקיץ שנת 67, נמשך 47 יום. הרומאים שפכו במדרון הצפוני הנוח יותר לגישה סוללה, ודרכה קירבו את מכונות המצור אל חומת העיר. בחפירות שנערכו בשנות ה-90 התגלו ממצאים רבים הקשורים לאותו מצור ובהם ראשי חצים וקטפולטות, מסמרים מסנדלי החיילים הרומים, חלקי שריון של חייל רומי, בליסטראות ועצמות של חלק מהנופלים בקרב. כן התגלתה החומה שהקיפה את העיר, והתברר שבחלקה הצפוני לפחות (המקום החשוף יותר) היא נבנתה כחומת סוגרים. בין בתי העיר שנחשפו היו גם בתים מפוארים למדי שחלקם אף עוטרו בפרסקאות. כמקובל ביישובים היהודיים מתקופת בית שני, נמצאו לא מעט מקוואות טהרה, ובתחום התעסוקה ופרנסת התושבים התגלו בית בד, בית יוצר לכלי חרס ומשקולות נול רבות, המעידות על תעשיית אריגי צמר.
סיפור גבורתם של הנצורים ביודפת, אל מול צבאות הרומאים, אינו מאד מוכר בציבוריות. זאב ז'בוטינסקי חיבר את גבורתם של הלוחמים עם גבורתם של לוחמי מצדה, בשיר שהיה להמנון תנועת בית"ר.
העיר יודפת של תקופת הבית השני אינה עונה להגדרה של תל. ראשיתו של היישוב בתקופה ההלניסטית, המשכו בתקופה החשמונאית (כבר אז הוקף חומה) וסופו במרד הגדול. היישוב נבנה מחדש ונשא אותו שם גם בתקופת המשנה והתלמוד, אך לא על אותה גבעה אלא במדרון שמצפון לה. בפיוטים מימי הביניים נזכרת יודפת כמקום אליו גלתה משמרת הכוהנים מימין, ובתוספתא נזכרת בקעת יוטבת. הסיור באתר נוח ומתאים לכל המשפחה ניתן להאריך ולקצר בהתאם לזמן העומד לרשותנו. שביל מעגלי יוצא ממגרש החניה העליון ולאורכו שלטים ותמונות המספרים את סיפורו של המקום.
הר עצמון
העלייה להר עצמון הסמוך ליודפת מחייבת התארגנות לטיול של ממש וכרוכה בהליכה בת מספר שעות, עם קטעים מאמצים למדי. יש להצטייד במים, בנעלים מתאימות ובמפת סימון שבילים.. נוכל להמשיך ישירות בשביל מסומן כחול הנמשך מחלקו הדרומי מערבי של אתר יודפת העתיקה אל עבר הר עצמון. דרך זו יורדת בשביל מטיילים אל ערוץ של נחל יודפת ועולה בתוך חורש ים תיכוני סבוך ועשיר עד למרגלת הר עצמון. אפשר להסתפק בטיול יפה זה ולחזור בדרך עפר רחבה למגרש החניה של יודפת העתיקה, או לעקוב אחרי השביל המסומן כחול ולהעפיל אתו אל מרומי הר עצמון. הפסגה שגבהה פחות מ 550 מ' מעל פני הים מציעה למתאמצים, תצפית מרהיבה הכוללת מבט אל הרי נצרת בדרום, אל רכס הגליל העליון בצפון, אל הגולן ובקעת כנרות במזרח ואל הים התיכון ורכס הכרמל במערב. לא בכדי אומרים על הר עצמון "שאינו הגבוה בהרי הגליל התחתון אך הוא הנישא שבהם".
למי שמעוניין לקצר ובכל זאת להעפיל להר עצמון אפשר לחזור למגרש החניה של אתר יודפת. לפנות בדרך עפר ההולכת לכיוון דרום מערב ועוברת למרגלות הישוב יודפת. דרך זו תביא אותנו למפגש עם אותו שביל כחול, דרכו ניתן להעפיל אל ההר. ניתן לרדת מהר עצמון בדרך הקצרה יחסית בה עלינו או לגלוש במורד הדרומי של ההר ולהתחבר לדרך עפר היקפית שניתן לחזור דרכה מצדו המזרחי של ההר או מצדו המערבי.
יער הקופים
וכאמור, מומלץ שלא לוותר על הביקור באתר "יער הקופים". שם ניתן להתרשם מקופי הסנאי שחיים שם בחופש יחסי ובהשתלבות הרמונית בטבע. חשוב לשים לב גם להוראות של צוות המקום, וגם לשעות הפתיחה והסגירה – "יער הקופים" נסגר מוקדם יחסית בשל הרצון לאפשר לקופים "זמן איכות" (כהגדרת המקום) ללא רעשים והפרעות.
טיול מהנה!
ניר קינן הוא מרצה ומדריך בידיעת הארץ, בין היתר ב"מכון אבשלום". קינן הוא מחבר הספר "חכם השביל" לטיולים בצפון הארץ.
מכון אבשלום הוא המכון הראשון בארץ ללימודי ארץ ישראל. המכון נוסד בשנת 1952, במסגרת ההסתדרות הכללית ובסתיו 1953 פתח את שעריו לתלמידיו הראשונים. מאז מלווה המכון את המדינה והחברה הישראלית ומתאים עצמו לשינויים המתרחשים בה. המכון נסמך על הידע שנצבר בין כתליו ומוסיף ללא הרף נושאים וקורסים מעניינים להיצע הקיים.
