למרות שאולי רובנו לא חשבנו על כך, תבניות החשיבה שלנו לגבי הזהות המגדרית שלנו ושל אחרות, נוצרות כבר מרגע לידתנו. על בסיס ההנחה הזו נוצרה ברשת מעונות היום של נעמת, אשר מפעילה כ-200 מעונות בכל רחבי הארץ לפעוטות בגילאים שנה עד שלוש, תכנית חינוכית בעלת מטרה יומרנית: ליצור תפיסה מגדרית חופשית בעבור הפעוטות, הצוותים החינוכיים והרשת כולה.  

"בדרך כלל ילדה בסיפור תאופיין בכמה היא יפה וילד חייב להיות גבר-גבר מול הנסיכה. אנחנו משנות את זה"

אתי זקן עובדת בנעמת כבר 38 שנים. לדבריה, מבחינה מהותית אין מדובר בחידוש עבור נעמת. "נעמת כארגון היא פורצת דרך במובנים רבים בכל הקשור למאבק לחינוך מגדרי שוויוני", אמרה לי זקן כשביקרתי במעון שהיא מנהלת מזה 15 שנים בפסגת זאב. "כבר לפני 30 שנים הנושאים האלה היו קיימים במעונות נעמת אבל באופן לא מודע, בלי כותרות. לדוגמא לא היינו אומרים לבנים 'זה משחק של בנות' ולהפך. אצלנו הדברים היו תמיד בסימן היחד, שיתופיות וחברות".

"התהליך שקורה היום מגיע גם מלמעלה וגם מלמטה", הסבירה לי ריקי הלפרט-רוזמרין, המפקחת הפדגוגית במעונות היום של נעמת במרחב ירושלים. "בשנים האחרונות אנחנו רואים שינוי גדול ביחס כלפי נשים ומגדר, ונעמת מגיבה לשינוי הזה באמצעות חינוך מודע מגדר בגיל הרך, שיח עם אג'נדה מאד ברורה".

"אחד הדגשים החינוכיים שלנו הוא מתן הזדמנויות" אמרה הלפרט-רוזמרין, "על ידי הוצאת הסטריאוטיפים המגדריים שבעצם מעכבים התפתחות גם אצל בנים וגם אצל בנות. לדוגמא: הילדה תמיד יפה והילד תמיד חכם. הילדה תמיד רגישה ולילד אסור לבכות. בדרך כלל ילדה בסיפור תאופיין בכמה היא יפה וילד חייב להיות גבר-גבר מול הנסיכה. אנחנו משנות את זה".

"הפעוטות אמנם לא מדברים עדיין בגיל הזה", הסבירה זקן, "אבל הם מתחילים לזהות את המין שלהם ושל אלו שסביבם. הם שמים לב ללבוש, לשפה וכו'. פה נכנסת העבודה שלנו – למה בנים לבושים בכחול ובנות בוורוד? מי אמר שכך צריך להיות? המסר עובר בסיפורים שאנחנו קוראים לדוגמא, וכך הפעוטות מבינים שבנים ובנות יכולים להתלבש במגוון דרכים".

ציונה שבו, אתי זקן וריקי הלפרט-רוזמרין במעון בפסגת זאב. צילום: דוד טברסקי

פעם בעיה, היום ברכה

בשנים האחרונות נרשמה עליה במודעות ובנראות של משפחות מגוונות, שכוללות לדוגמא שני אבות. ציונה שבו עובדת בנעמת 20 שנים, וכיום אחראית על כיתת הבוגרים במעון בפסגת זאב. היא סיפרה לי שבעבר הדגמים המשפחתיים המגוונים היוו אתגר קשה לעיכול עבור צוותי המעון. "אחרי סמינר ההכשרה שעברנו תפסתי את העניין באופן שונה, ואללה הם צודקים. הרי ילדים במשפחות עם שני אבות הם אותם ילדים".

"היום אצלנו הבנים רצים לעגלה של הבובות, מה שפעם היה רק לבנות"

שבו רואה הבדלים נוספים בחינוך שמתקבל היום במעונות נעמת לעומת העבר. "ניקח לדוגמה בן שמשחק רק עם הבנות במעון. פעם היה מקובל לראות בזה בעיה, והיינו עושות ניסיונות לחבר אותו עם הבנים, לדבר עם ההורים. היום זה כבר לא נתפס כבעיה. היום אצלנו הבנים רצים לעגלה של הבובות, מה שפעם היה רק לבנות".

גם זקן מתארת את תכנית ההכשרה שעברו הצוותים החינוכיים בנעמת (בשיתוף עם המכללה האקדמית בית ברל) כנקודה משמעותית, ששינתה את אופן חשיבתה. "הבנתי שהייתי מאוד מקובעת, למשל בנושא בבגדים שכל מגדר צריך ללבוש. אחרי שעברתי את ההשתלמות שאלתי את עצמי: מי קבע בכלל שהצבעים ילכו לכאן או לכאן. הדוגמה של הצבעים טובה כי היא מראה לנו כמה אנחנו מגבילים את הילדים שלנו מגיל קטן מאוד, אחרי זה הדברים מתגלגלים לכך שהילד יילמד מתמטיקה ומדעים והילדה תלמד אומנות ורוחניות".

מעון יום של נעמת בעיר רמלה. (צילום: נועם פורר, מתוך ויקיפדיה)

"השינוי מתחולל בקשת רחבה", סיפרה הלפרט-רוזמרין. "נעמת הוציאה השנה ספרי ילדים שוויוניים מבחינת המגדר לכל המעונות, עם דגש על כך שיש סוגים שונים של משפחות. יש משמעות לעיצוב הסביבה החינוכית, לדוגמה אליו ילדים יוצגו על הלוח? אנחנו נשים ילדים בכל מיני צבעים, שמנים ורזים ועם שיער ג'ינג'י וילדים עם מוגבלות. כשאנחנו שמים רק סוג אחד של ילדים אנחנו מעבירים מסר שיש אידיאל מסוים ורק הוא ראוי".

"הזמנו למעון לוחמי אש", סיפרה זקן, "אז כתבנו על הלוח לוחמי ולוחמות אש, לוחם ולוחמת, והראנו שגם בן וגם בת יכולות להרים את המטף, וגם הבנות הרימו את הצינור, למרות שהיה קשה. ובנות חזרו הביתה וסיפרו בגאווה שהן היו לוחמות אש".

"אנחנו לא שואפות לצאת נגד המסורת או הדת," מדגישה הלפרט-רוזמרין, "המסר שלנו להורים הוא התייחסות שווה ומתן הזדמנויות שוות בין בנים לבנות. זה הדגל שלנו כנעמת. יש כאן שינוי בשיח עם ההורים, עם הקהילה והחברה".

"ההבניה מתחילה בלידה, אם לא קודם"

"תבניות החשיבה מתחילות להתעצב בגילאים מאוד רכים, ילדים וילדות מובנים ומובנות מגדרית מרגע הלידה, אם לא עוד קודם" אמרה לי טל ברייר בן-מוחה, מייסדת מנהיגותה, ארגון העוסק בפיתוח תוכניות מנהיגות חינוכית מודעות מגדר. בשנים האחרונות היא מלווה את מעונות נעמת בתוכנית לחינוך למגדר וזהות מגדרית "במסגרת העבודה עם נעמת ראיתי כמה שזה משמעותי. המונח להתחיל בגיל אפס הוא לא קלישאה, הוא אמת"

"לפעוטות ישנם שני מרחבים בהם הם מקבלים מסרים: בבית ובפעוטון" הסבירה ברייר בן-מוחה. בט"ו בשבט ניתן לראות בדרך כלל במעונות תמונות מהודרות של ילד עם מעדר וילדה מחזיקה פרחים. בפסח בדרך כלל נראה בפעוטונים שאינם מודעי מגדר תמונות של אם ובתה מנקות."

"מה שאנחנו עושות היום בנעמת זה שימוש רחב באיורים וצילומים של הילדים עצמם בבניית הקירות. בט"ו בשבט אלו יהיו הילדות והילדים על העצים. התוצאה היא שכל הילדים מיוצגים, על מי שהם ומה שהם".

"אנחנו מלמדות דרכים לעקוף את ה'מינניות' של השפה העברית. כשאני מדברת רק בלשון זכר אני יוצרת היררכיה, כי הבנות נאלצות להתאים את עצמן לשפת זכר, ולא הפוך, כך עוברים מסרים. כמעט בכל פעולה שלנו בפעוטון עובר מסר. איך אני פונה לילדים? האם אני אומרת לבת: איזו יפה את נסיכה שלי, ולבן: איזה כדורגלן אמיץ אתה? האם במשחקים הבנים תמיד אבירים והבנות נסיכות?".

טל ברייר בן מוחה. צילום: לירון ברייר דנציגר

ברייר בן-מוחה מבהירה שהשינוי מתחיל בצוותים החינוכיים עצמן. "המטפלות קודם כל מתחברות לנושא דרך החוויה שלהן. הדבר הכי מרגש שקורה בסדנה זה שהן קודם כל מזהות תבניות חשיבתיות של עצמן וחוות חוויות ראשוניות שלהן שבהן עוצבו החוויות שלהן".

ברייר בן-מוחה משוכנעת שלתהליך החינוכי הזה פוטנציאל דרמטי לשינוי חברתי. "מה שהמטפלות עושות היום משנה את החברה. הרווח הוא לא מחר בבוקר, אבל עוד 30 שנה הרבה מאוד אנשים יגידו להן תודה". גם הלפרט-רוזמרין משוכנעת שהתהליך הנוכחי יתבטא בעתיד. "הזרעים שאנחנו נוטעות פה היום יתנו פירות בדורות הבאים".

להוביל שינוי

נורית טננבוים, מנהלת רשת המעונות של נעמת. צילום: דוברות נעמת

נורית טננבוים היא מנהלת רשת המעונות של נעמת וטובה סיני משמשת כמפקחת הפדגוגית הארצית של הרשת. הן סיפרו ל"דבר ראשון" כי הפיכת המעונות למודעי מגדר היא תהליך מתמשך שהתחיל לפני כארבע שנים. "מדובר במערכת גדולה ומורכבת", אמרה טננבוים, "כ-200 מעונות ולמעלה מ-3,500 נשות צוות. בשנה הראשונה העברנו את כל הצוות המנהל של הרשת את התהליך, בשנה שלאחר מכן השתתפו בו מנהלות המעונות, והשנה עוברות אותו המטפלות והגננות. כל הצוותים החינוכיים יוצאים להשתלמות של יומיים בבית ברל".

טובה סיני, מפקחת פדגוגית ארצית, רשת המעונות של נעמת. צילום: דוברות נעמת

סיני הדגישה שהתהליך ממוקד קודם כל בנשים עצמן, במטפלות. "ראשית הן מזהות את הנקודות שבהן הזהות המגדרית שלהן עוצבה, כבנות, כנשים, אילו ציפיות נוצרו מהן", אמרה סיני, "ואנחנו עוסקות גם בתפיסה פמיניסטית ובלמידה. כיוון שנעמת פרושה מאילת ועד דן, ויש ייצוג אצלנו לכל האוכלוסיות, השיח שמתפתח הוא רב-תרבותי. לשאלתנו כיצד מתקבל התהליך בקרב הורי הילדים אמרה סיני שהתגובות אוהדות מאד אך בשוליים ישנה התנגדות שנובעת מתפיסות מיושנות ואי הבנה. "ביקרו אותנו שאם אנחנו עושות קבלת שבת עם שני בנים אנחנו כביכול יוצאות נגד המשפחה, זו טעות מוחלטת. אנחנו מאמינות בערכי משפחה, מחנכות על פי חגי ישראל, ועושות זאת מתוך תפיסה שוויונית ופתוחה".