"אם אומרים על אפגניסטן שהיא מלכודת המוות של האימפריות, אז פנג'שיר היא מלכודת המוות של אפגניסטן", אומר ל'דבר' העיתונאי איתי אנגל. "למחוז ההררי הזה יש היסטוריה עשירה של בדלנות וחופש. זה לא מקרי שגם עכשיו פועל שם תא ההתנגדות החזק ביותר לטליבאן".

מחוז פנג'שיר, שמכונה "מחוז חמשת האריות" (על שמם של גיבורים קדומים), היה מוקד ההתנגדות לקולוניאליזם הבריטי. ממנו יצא המנהיג האגדי אחמד שאה מסעוד, שהביס את הסובייטים וליכד לתקופה קצרה קבוצות שונות באפגניסטן.

"בשבועות האחרונים הגיעו לכאן יחידות מובחרות מהצבא שאומנו על ידי האמריקאים, וכל מי שהעדיף שלא להיכנע לטליבאן", מספר ל'דבר' מוחמד (שם בדוי), מזכירו של אמרוללה סלאח, סגן נשיא אפגניסטן עד לפני שבוע, ונשיא אפגניסטן החופשית כעת, שיושב בפנג'שיר. "יש לנו הרבה נשק, כולל נשק כבד. אוכל ומים לא חסר. אנחנו חיים בגן-עדן. מה שחסר לנו זה דלק, שהטליבאן מונע מאתנו, ולוחמים אמיצים שיעזרו לנו לשחרר את כל אפגניסטן".

לוחמי המחתרת בפנג'שיר. "שמעתי צעקות 'לא ניכנע' מאנשים שהביסו את הבריטים והסובייטים, אז זה לא מפתיע שהם ממשיכים להילחם גם עכשיו"

מוחמד (26) נמלט מקאבול למחוז הבדלני יחד עם סלאח, ימים ספורים לפני שהטליבאן כבש את הבירה. הם שבו למחוז נעוריהם החופשי. שניהם גדלו בפנג'שיר ובילדותם חזו בהוריהם, לוחמי מחתרת שהצליחו לשחרר את אפגניסטן כולה. סלאח גדל בימים שבהם שאה מסעוד הנהיג את המרד בסובייטים, ומוחמד גדל בתקופה שבה הביסו אנשיו של מסעוד את הטליבאן, בעזרת כוחות נאט"ו. סלאח הכריז על עצמו כנשיאה הלגיטימי של אפגניסטן בשבוע שעבר, לאחר שהנשיא מוחמד אשרף גאני אחמדזאי נמלט מהמדינה. מלבדו התרכזו בפנג'שיר מנהיגים נוספים, בהם גם שר ההגנה ביסמיללה מוחמדי.

כששאלתי את מוחמד אם פגש את הטליבאן הוא נעצב. הוא סיפר לי על קיץ 2016. הוא היה בן 22, סטודנט באוניברסיטה האמריקאית בקאבול, כשהטליבאן תקפו את מבנה האוניברסיטה במכונית תופת ויחידה של מחבלים חמושים. "חברים ומורים שלי נרצחו באוניברסיטה. כמה שבועות לאחר מכן הפגנו נגד הטליבאן במרכז קאבול ומחבל מתאבד התפוצץ בלב ההפגנה. עמדתי במרחק 8 מטרים מהפיצוץ וניצלתי ממש בנס, אבל חברים שלי נהרגו. היו לנו חלומות גדולים. גדלנו במדינה די שקטה, חונכנו כחילונים ואנחנו מאמינים באותם ערכי צדק וחופש שאתם מאמינים בהם בישראל. כשהתבגרנו הטליבאן התחזק והפיגועים החלו. לא האמנו שזה יגיע למצב כזה שהטליבאן שולט בכל המדינה. עכשיו לא נותר לנו אלא לשים בצד את כל החלומות, לרדת למחתרת, ולהילחם על המדינה שלנו".

איתי אנגל בפנג'שיר ב-2001. "הרעיון של לוותר לשליט אחר לא יעלה על הדעת" (צילום: אלבום פרטי)

"היו לנו חלומות גדולים. גדלנו במדינה די שקטה, חונכנו כחילונים ואנחנו מאמינים באותם ערכי צדק וחופש שאתם מאמינים בהם בישראל. כשהתבגרנו הטליבאן התחזק והפיגועים החלו. לא האמנו שזה יגיע למצב כזה שהטליבאן שולט בכל המדינה"

"זרים לעולם לא כבשו את פנג'שיר. גם לא הטליבאן. כל המיתוס הזה שלא ניתן לשלוט באפגניסטן מתחיל בפנג'שיר, מספר אנגל, שביקר במחוז לפני כ-20 שנה, בימים שבהם אנשי פנג'שיר בסיוע כוחות נאט"ו שחררו את אפגניסטן מציפורני הטליבאן. "פנג'שיר זה עמק צר, בלב רכס הינדו-כוש. אני נזכר בנסיעה לשם והפחד שוב עולה לי. זו הייתה נסיעה כל כך קשה. אתה נוסע בדרך צרה שאינה סלולה, על סף תהום. דרכי מוות כאלה. זה היה סיוט. אחת המכוניות שלנו התהפכה בדרך ולקח לנו שעות ארוכות להגיע. התחושה הייתה שהנסיעה יותר מסוכנת מהטליבאן". אנגל מסביר שבידודה של פנג'שיר הופך אותה ל"מבצר": "תנאי שטח שהם גן עדן ללוחמת גרילה". אולם אין די בטופוגרפיה כדי לנצח את ג'ינגיס חאן במאה ה-13, את הבריטים במאה ה-19, ואת ברית המועצות במאה ה-20. "תושבי פנג'שיר בלתי מנוצחים גם בזכות לכידותם ועקשנותם".

אנגל נזכר: "הם אנשים לבביים, מארחים מדהימים. אבל מצד שני גם קשוחים. אנשי חופש. הרעיון של לוותר לשליט אחר לא יעלה על הדעת. כששאלתי אותם אם יצליחו להוציא את הטליבאן מקאבול בזמנו, הם השיבו בצעקות: 'לא ניכנע. לא נכרע ברך'. שמעתי את זה מאנשים שהביסו את הבריטים והסובייטים, אז זה לא מפתיע אותי שהם ממשיכים להילחם גם עכשיו.

דגל החזית הצפונית מונף בפנג'שיר לפני שבוע, לראשונה מזה 20 שנה

"אפגניסטן איננה אומה. זה ערב רב של שבטים, מעמים שונים, שנלחמים זה בזה לפי נאמנויות משפחתיות ודתיות. במדינה הזו יש כל כך הרבה בלאגן, שכל מקום שיש בו ארגון ומשמעת, זה כבר יתרון עצום. האנשים בפנג'שיר מאורגנים, אבל מספרם זניח לעומת הטליבאן, וגם הטליבאן מאורגנים, חמושים, ונהנים מתמיכה מבחוץ".

"בפנג'שיר חיים בעיקר טג'יקים", אומר ל'דבר' ניסר (שם בדוי), אפגני בן 27 שגדל בפנג'שיר ומתגורר כעת בקאבול הבירה. הטג'יקים הם הקבוצה השנייה בגודלה באפגניסטן לאחר הפאשטונים, והם מונים כשליש מאוכלוסיית המדינה. "הגדולה של שאה מסעוד היא שהחכים לשלב ב'חזית הצפונית' מיעוטים נוספים: אוזבקים, טורקמנים, פרסים והזארה. רוב לוחמי המחתרת שפועלת עכשיו בפנג'שיר הם טג'יקים, אבל יש שם ערב רב של מיעוטים, בהם גם שיעים, בניגוד לרוב המיעוטים שהם סונים".

מקור אחר, חבר בקהילת ההזארה, אומר ל'דבר' שבני הזארה באזור פנג'שיר אכן לוקחים חלק במחתרת לצד הטג'יקים ומיעוטים נוספים. המקור ציין שבני הזארה באזורים אחרים של אפגניסטן מתארגנים על מנת להקים מחתרת נוספת, ותקוותם נשואה לאיחוד של כל המיליציות של בני המיעוטים שילחמו יחד נגד הטליבאן.

פנג'שיר – המחוז החופשי באפגניסטן (עיצוב: אידאה)

לפני שבוע, בעת שלוחמי הטליבאן כבשו את קאבול ללא קרב, הניפו תושבי פנג'שיר את דגל 'החזית הצפונית',  אותו כוח מורד בהנהגתו של שאה מסעוד, שלחם בטליבאן מאז הוקם בשנות ה-90 וזכה לגיבוי מהמערב. אחמד מסעוד, בנו בן ה-32 של שאה מסעוד, מיהר לפרסם מאמר ב"וושינגטון פוסט" שבו הכריז על תחילת "ההתנגדות" לטליבאן, וקרא לעולם לסייע ללוחמיו בפנג'שיר באספקת תחמושת. תחת הכותרת "ההתנגדות של המוג'הידין לטליבאן מתחילה עכשיו, אבל אנחנו צריכים עזרה", סיפר שבגיל 9 ישב עם אביו במערה שבה כונסו הלוחמים האמיצים של פנג'שיר לפגוש את הפילוסוף היהודי-צרפתי ברנאר-אנרי לוי. "כשאתם לוחמים על החירות שלכם", אמר לוי ללוחמים שהיו בעיצומה של המערכה נגד הטליבאן, "אתם לוחמים גם עבורנו".

During a constructive meeting w French President H.E. @EmmanuelMacron at Élysée Palace, I thanked him & France for honoring Comdr Massoud. We discussed advancing Afghanistan-France relations & French/EU cooperation in bringing a just/lasting peace, stability & prosperity in Afg. pic.twitter.com/QVg2u5H0F5

— Ahmad Massoud (@AhmadMassoud01) March 29, 2021

"אוסמה בן-לאדן ידע שינוהל נגדו מצור", מסביר אנגל. "אפגניסטן יכלה לשמש לו מקלט, אבל הייתה שם בעיה אחת: 'החזית הצפונית' של מסעוד. לכן יומיים לפני פיגועי ה-11 בספטמבר הוא שלח שני מחבלים מתאבדים מחופשים לעיתונאים לראיון עם מסעוד. בזמן הריאיון הם הפעילו את חגורות הנפץ שלהם וכך רצחו אותו. כשהגעתי לאפגניסטן ראיתי את התמונות שלו בכל מקום. אני לא חושב שהיה בהיסטוריה של אפגניסטן מנהיג שזכה לתמיכה נרחבת כזו מקבוצות ושבטים שונים. הרצח שלו טראומטי עבורם גם היום, אחרי 20 שנה".

המחתרת בפנג'שיר החלה במערכה נגד הטליבאן לפני ימים אחדים, וכבר הספיקה לנצח בכמה קרבות ולשלש את הטריטוריה שלה. בימים האחרונים היא כבשה שתי נפות במחוז נוריסטן המזרחי, ושתי נפות נוספות במחוז אנדראב המערבי לפנג'שיר. אתמול (ראשון) הודיע הטליבאן ששלח מאות לוחמים לאזור שנכבש על ידי מחתרת פנג'שיר, אבל כעבור זמן קצר הגיעו דיווחים על מארב מוצלח של לוחמי המחתרת ועל מאות הרוגים ושבויים לטליבאן. מוחמד ציין נקודות שונות שבהן נשבו או נהרגו מאות לוחמי טליבאן, וגיבה את הדיווחים שהעביר ל'דבר' בתצלומים וסרטונים.

"צבא אפגניסטן התפרק בחודשים האחרונים", אומר מוחמד, "חלק מהחיילים חברו לטליבאן בתמורה לכסף. אחרים נתנו לטליבאן את הנשק בתמורה לחנינה, חלק נמלטו מהמדינה. אבל הלוחמים האמיצים לא ויתרו. הם מצאו את דרכם והגיעו אלינו לפנג'שיר. הם באו לפה ממחוזות שונים של אפגניסטן כי ידעו שפה יתחיל המרד".

יותר ממחצית מאוכלוסיית אפגניסטן לא חוותה את השלטון המזוויע של הטליבאן על בשרה. הצעירים האפגנים גדלו במדינה חופשית אך מדממת. הניסיון לכונן משטר דמוקרטי לווה בשחיתות ובפיגועי תופת אכזריים למדי של הטליבאן, דאעש ואל-קאעידה. "רוב האפגנים חיים בפחד מהטליבאן. אני בטוח שהם יתמכו בנו", אומר מוחמד, שעד לפני שבוע עבד בארמון הנשיא בקאבול. "לוחמי הטליבאן מנסים עכשיו לשכנע את האפגנים ואת כל העולם שהם השתנו, שיעניקו זכויות לנשים ולא יפגעו במיעוטים, אבל זה שקר. רק אתמול רצחו אישה ברחוב כי לא לבשה בורקה".

מחוז פנג'שיר באפגניסטן. "תהיו אמיצים. תעמדו לצד מי שנלחם ברוע"

"במו עיני ראיתי לוחם טליבאן חמוש מכה גבר רק כי לבש ג'ינס", מספר ניסר. "מי שחושב שהטליבאן השתנה לא מבין מי הם. שעה אחרי שדובר הטליבאן אמר בטלוויזיה שלא יהיו נקמות, כבר עברו מדלת לדלת ועצרו אנשים. אתמול ראיתי איך הם אוספים את החיילים שאינם פאשטונים, לוקחים מהם את הנשק ושולחים אותם הביתה. הם מדברים על זכויות לכל המיעוטים, אבל לא מתירים למי שאינו פאשטוני להחזיק נשק".

חבר הקונגרס האמריקאי מייק וואלטס, רפובליקני מפלורידה ובעברו מפקד בכוח האמריקאי באפגניסטן, קרא לביידן לתמוך במחתרת באמצעות שארית התקציב למלחמה באפגניסטן, שעומד על 3.3 מיליארד דולר. ביידן לא התייחס למחתרת, ובבית הלבן סירבו להגיב לשאלות עיתונאים לגביה. "ארצות הברית ובנות בריתה עזבו את שדה הקרב", כתב מסעוד הבן, "אבל אמריקה יכולה להיות ארסנל גדול של דמוקרטיה", ציטט את רוזוולט. "דעו שמיליוני אפגנים חולקים את הערכים שלכם. נלחמנו כל כך הרבה שנים כדי שהחברה שלנו תהיה פתוחה, כזו שמאפשרת לילדות להפוך לרופאות, לעיתונות לדווח חופשי, לצעירים לרקוד, להאזין למוזיקה או לצפות במשחק כדורגל באצטדיון ששימש פעם בעבר את הטליבאן להוצאות פומביות להורג, מה שצפוי לחזור בקרוב".

"שעה אחרי שדובר הטליבאן אמר בטלוויזיה שלא יהיו נקמות, כבר עברו מדלת לדלת ועצרו אנשים. אתמול ראיתי איך הם אוספים את החיילים שאינם פאשטונים, לוקחים מהם את הנשק ושולחים אותם הביתה. הם מדברים על זכויות לכל המיעוטים, אבל לא מתירים למי שאינו פאשטוני להחזיק נשק"

פרשנים אמריקאים הסבירו למגזין הפוריין-פוליסי שאם תצליח המחתרת בפנג'שיר לשחרר את מחוז בדחשן שמצוי מצפון, היא תוכל לשלוט במעבר הגבול לטג'יקיסטן שתומכת במחתרת. הבעיה היא שהטליבאן התחזק מאוד בצפון אפגניסטן. בשנות ה-90 שלטה 'החזית הצפונית' בטריטוריה עצומה בצפון אפגניסטן, יותר מ-10% משטחה של המדינה, וכעת היא שולטת במובלעת קטנה המרוחקת מהגבול. הפרשנים הסבירו שהטליבאן למד את הלקח וחיזק את שליטתו בגבולות הצפוניים, מה גם שהוא נהנה כעת מתמיכה נדיבה מרוסיה, סין, פקיסטן ואיראן.

איראן, שחולקת גבול של 921 ק"מ עם אפגניסטן, הייתה הראשונה להכיר בשלטון הטליבאן. "הם בירכו את הטליבאן על הניצחון אפילו לפני פקיסטן", אומר מוחמד. "בשנים האחרונות ניהלתי את היחידה הממשלתית למאבק בפשע מאורגן, ניסיתי לעצור ארגוני פשע של הטליבאן שסוחרים בסמים ודולרים בהיקפי ענק עם גורמים שמקושרים למשמרות המהפכה. הטליבאן הוא אחד מצינורות המזומנים המשמעותיים ביותר של משמרות המהפכה. וזה לא רק המסחר, בשנים האחרונות בנינו שורה של סכרים הידרואלקטריים על נהרות הזורמים מאפגניסטן לאירן, הגדול ביניהם הוא סכר קמאל חאן במחוז נימרוז. הטליבאן הוציאו עשרות פיגועים כדי למנוע את בניית הסכרים האלה, וזה ברור שהאיראנים שילמו להם בשביל זה. עכשיו, כשהם כבשו את אזור הגבול עם איראן, הם פשוט פתחו את כל הסכרים. וזה לא רק איראן, הם שותפים גם של חמאס וחיזבאללה. לכן אני אומר שישראל חייבת לסייע לנו. אנחנו זקוקים ליועצים צבאיים ולמודיעין. אתם רק תרוויחו אם תעזרו לנו. תהיו אמיצים. תעמדו לצד מי שנלחם ברוע. אתם רואים מה קורה בטלוויזיה, אתם רואים שארגון טרור ג'יהאדיסטי השתלט על מדינה, תעמדו לצדנו".