ההכנסה החודשית הממוצעת של נשים שכירות בשנת 2015 היתה 7,666 שקלים, לעומת 11,219 ש"ח בממוצע לגברים שכירים – פער של 32%. לנתון הזה, שפירסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום האישה הבינלאומי, מצטרף נתון נוסף: ב-25 השנים האחרונות מצטמצמים פערי השכר בין המינים בישראל בקצב איטי אך עקבי, מ-43% ב-1990 ל-32% כיום – ירידה של 11 נקודות האחוז. אבל האם וכיצד ניתן לצמצם בצורה משמעותית ואף לבטל לחלוטין את הפער הזה? כדי להגיע לכך נדרש שינוי מוסדי במבנה החברה, המשפחה ועולם העבודה.
ממחקר שפרסם השנה מרכז טאוב עולה כי הגורם המשפיע ביותר על פערי השכר המגדריים הוא היקף שעות העבודה בשכר של נשים, הנמוך מזה של גברים: נתוני הלמ"ס מעידים כי נשים בישראל הועסקו 36.7 שעות בממוצע בשבוע ב-2015 לעומת גברים שהועסקו 44.9 שעות. כמו כן, 32% מבין הנשים המועסקות הועסקו במשרה חלקית ב-2016, זאת לעומת 13.1% בלבד בקרב המועסקים הגברים.
הסיבה המרכזית לפער המגדרי בשעות העבודה בשכר היא חלוקת עבודה בלתי שוויונית בעבודות הבית ובטיפול בילדים. למעשה, מדובר בעבודות "שקופות", ללא שכר, אשר מבוצעות בעיקר על ידי נשים. מינהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי מעריך כי במידה ושווי עבודתן של עקרות הבית בישראל היה מתומחר, הוא היה מגיע לכדי 3-4% מהתמ"ג. הערכות ה-OECD מדברות על כך שבין שליש למחצית מכלכלת הערך של מדינות האיחוד מבוססת על עבודה הנעשית מחוץ לשוק ושלא בשכר, לרוב על ידי נשים.
המסקנה מהנתונים האלו היא שצמצום פערי השכר המגדריים בין גברים לנשים עובר דרך התמודדות עם אותן עבודות "שקופות" והפיכתן לשוויוניות יותר. ללא תהליך שייצור חלוקה שוויונית של עבודות הבית והמשפחה, ובלא הגברת האחריות שנוקטות המדינה והחברה על הטיפול בילדים בגיל הרך, השינוי יישאר רחוק. קיצור שבוע העבודה בישראל עשוי לצמצם את הפער, וכן מתן חופשת הורות לאבות טריים – כזו שאינה ניתנת להעברה לאמהות, באופן שיעודד אותם לנצל אותה.
גורם נוסף עליו מצביעים במכון טאוב כגורם מרכזי לפערי השכר הוא ההבדלים במשלחי היד הנפוצים לגברים ולנשים, כאשר הנשים מועסקות בתחומי הטיפול והחינוך, בהם השכר נמוך יותר. בשנת 2016 הועסקו מעל שליש מהנשים בישראל במשלחי יד נשיים מסורתיים כגון מטפלות סיעודיות ואחיות מוסמכות, עובדות סוציאליות ויועצות בתחומי חברה ורווחה, מנהלות חשבונות, מזכירות ופקידות, קופאיות ומוכרות כרטיסים, מורות, סייעות, מחנכות ומטפלות לגיל הרך. בכל אחד ממשלחי היד הללו, הנשים מהוות יותר מ-70% מהמועסקים במשלח היד, והשכר הממוצע נמוך משמעותית ממקצועות המאויישים בעיקרם על ידי גברים.
גם כשבוחנים את תחומי הלימוד וההכשרה המקצועית ניתן לראות את חלוקת העבודה המגדרית. התחומים בהם האחוזים הגבוהים ביותר של נשים מקרב הלומדים היו מקצועות עזר רפואיים (83.1%) וחינוך והכשרה להוראה (80.2%). לעומת זאת, אחוזים נמוכים של נשים נרשמו במקצועות המתאפיינים ברמת השתכרות גבוהה – המדעים הפיזיקליים (37.1%), מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב (29.9%) והנדסה ואדריכלות (28.1%). היבט נוסף להכנסה הנמוכה של הנשים קשור לעבודה של רבות מהן בעבודות בלתי מקצועיות, כגון עבודה בניקיון או עבודות זמניות אחרות.
את המציאות הזו ניתן לשנות באמצעות עידוד נשים לרכוש ולהשתלב במשלחי יד נוספים הנחשבים כיום 'גבריים' – זאת תוך יצירת סביבה מעודדת ובטוחה ומתן תמריצים. אולם בנוסף לכך, יש לבחון גם את הסיבות בגללן מקצועות הטיפול והחינוך הנחשבים ל'נשיים' זוכים לתגמול נמוך יותר. למעשה, לא רק שאין חולק על חשיבותם ותמיד יהיה בהם צורך – אלא שהתארכות תוחלת החיים צפויה אף להגדיל את הדרישה להם. בעולם בו חלקים נרחבים של הייצור והשירותים עוברים אוטומציה, נראה שתחומים אלו ידרשו תמיד עובדים ועובדות אנושיים, ואולי הגיע הזמן לתגמל אותם בהתאם.
על פי המחקר של מכון טאוב, 13% נוספים מהפער בין גברים לנשים אינם מוסברים על ידי ההבדלים בשעות העבודה והבדלי משלחי היד. ייתכן וחלק מהם נובעים מאפליה על רקע מגדרי כהגדרתה הצרה יחסית בחוק, אולם ייתכן גם שהם נובעים מצורה אחרת וממוסדת יותר של אפליה, זו המכונה על פי רוב 'תקרת הזכוכית' – הבדלי תפקידים הנובעים מעצירת קידומן של נשים. כך למשל מצביעים נתוני הלמ"ס על כך שבשנת 2016 עמד חלקן של המנהלות מקרב כלל המנהלים על 34.1% בלבד. על פי נתוני הרשות לניירות ערך, רק בארבע מתוך 100 החברות הנכללות במדד "ת"א-100" מכהנות נשים כיושבות ראש הדירקטוריון, ושיעורן הממוצע של הנשים מקרב כלל חברי הדירקטוריון בחברות אלו הוא 20 אחוזים בלבד.
בשורה התחתונה, נשים מהוות למעלה מ-50% בארבעת העשירונים הנמוכים של ההכנסה החודשית. בעשירון ההכנסות העליון חלקן הוא 25.5% בלבד. ייתכן ובחינת הפער המגדרי רק דרך המשקפיים המעמדיות אינה מקיפה את הבעיה כולה, אבל העוני כתופעה הוא בהחלט סוגיה בעלת מאפיינים מגדריים – וכך גם הפערים החברתיים כלכליים. מאבק להגברת השוויון הכלכלי והסולידריות החברתית וכנגד ההפרטה הוא חלק הכרחי במאבק לשוויון בין המינים.
